הפיגוע הדריסה ודקירה שאירע היום ברמת החייל, שהסתיים הודות לערנות של עובר אורח חמוש שנקלע למקום והגיב בזריזות בנטרול המחבל, המחיש שוב עד כמה קריטי שיסתובבו ברחובות המדינה תושבים חמושים מיומנים בירי המתורגלים לפעול בחירום. בכך, מצטרף הפיגוע בתל אביב לשורה ארוכה של פיגועים שהיו יכולים להסתיים בתוצאה טראגית אפילו יותר אלמלא הגיעו לזירות הפיגוע אזרחים או חיילים בחופשה נושאי נשק, שזיהו את הסכנה ופעלו בקור רוח לחיסול המחבל.
בעולם מושלם, בו אין מגבלות של תקציב וכוח אדם, היינו משאירים את מלאכת סיכול ונטרול הפיגועים למשטרה ולכוחות הביטחון. במציאות שלנו בישראל, בה אנשי כוחות הביטחון מתוחים עד קצה גבול היכולת ומתקשים לתת מענה בכל רגע ובכל מקום, קריטי שיהיו אזרחים שיוכלו להגיב ולספק שכבת הגנה נוספת לתושבי המדינה עד להגעת לובשי המדים לזירה ובפרט הדברים נכונים בסיטואציה הביטחונית הרגישה.
עד לאחרונה, קבלת רישיון נשק הייתה תהליך ארוך שהצריך עמידה בקריטריונים נוקשים. הרציונל לכך הוא ברור – המדינה צריכה לוודא שכלי נשק יוחזק רק בידיו של מי שמיומן לכך, ושמדובר באדם שאין לו רקע שעלול להוביל אותו להפעיל את הנשק ללא הצדקה ככל שמדובר באדם בעל עבר פלילי. כתוצאה מכך, אזרחים רבים חוו סחבת ארוכה בתהליך ורבים סורבו.
בחודש החולף פרסם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, את השינויים בתבחינים לקבלת רישיון נשק על מנת לאפשר, בין השאר, גם לאזרחים שהיו לוחמים בעברם ולמתנדבים בכוחות ההצלה, לשאת נשק ברישיון.
לעניות דעתי, השינוי בתבחינים, לצד המבצע שפתח עם כניסתו לתפקיד לקיצור זמני המתנה לקבלת רישיון נשק, הם פתרון מידתי וראוי לבעיה. מצד אחד יישמרו קריטריונים ברורים לזכאות לנשק – לא יחולק נשק לכל דורש, ומן הצד השני יגדל מספרם של נושאי הנשק במדינה באופן שיהווה מכפיל כוח לכוחות הביטחון שלנו.
הדבר בולט באירועים ביטחוניים שוטפים כגון הפיגועים האחרונים שהיו, שכן ככל שהיה אדם בעל נשק בסביבה בהחלט ניתן היה לצמצם את כמות הנפגעים ולמנוע את המשך הפיגועים.
