מבצע "בית וגן" הסתיים מוקדם ויחסית בזול, כי עם כל הצער – והוא גדול מאוד, הרוג אחד במבצע כה נרחב זו הצלחה אדירה של צה"ל, מבחינת המחיר. ברור שהיה כאן ניסיון להשיג מקסימום תוצאה במינימום מחיר; מחיר בכוח אדם, מחיר מדיני ומחיר צבאי בגזרות אחרות.
אבל האם התוצאה שהתקבלה מספיקה? לדעתי לא, כי 13 מחבלים הרוגים זה מחיר מבצע לאויב. אז הרסו מעבדות, אספו (משום מה התאהב דובר צה"ל במילה "החרימו" כאילו זו פעולה משטרתית) פרומיל מהנשק שמסתובב שם – ויצאו, כלומר חודשיים וכל המערכת עומדת חזרה על הרגליים. כל מה שנפגע יכול להיות מתוקן באמצעות כסף, ואת זה האיראנים יספקו בגדול ובקלות.
בנוסף לכך, כשהיציאה של הכוחות היא תחת אש אויב, זו ההוכחה שהוא אינו מנוטרל ואינו מורתע. יותר גרוע, ממשלת הגטו הודיעה שאת תשתיות קן הצרעות שנפגעו – תתקן ישראל באמצעות הרשות הפלסטינית, כלומר הכבישים ישודרגו, הרשות הממארת תרוויח מהשיקום ולא תיצרב טראומה לקן הצרעות. בסך הכל היה כאן שיפוץ תשתיות בממלכת הטרור במימון קורבנות הטרור. אין את זה ביותר גלות. האם ועד הקהילה של הגטו ישלם להם גם על התחמושת?
הערבים מבחינתם הגיבו באופן מבריק. כמו לוחם שוורים שרואה את השור מסתער לכיוונו, הם זזו הצידה ברגע האחרון ונתנו לשור לרוץ על ריק. הם נותרו בריאים ושלמים, (13 הרוגים במבצע כזה זה חינם) ישראל מממנת את הנזק, לא קרה כלום.
התקווה בצה"ל, כפי שהכתבים הצבאיים מפרסמים, היא שכעת תוקן הנזק שחוללו גנץ וביבי במישור המדיני, ויהודה פוקס במישור הצבאי, בכניעה ללחץ האמריקני והפסקת המעצרים שם החל מאוגוסט 2021, ושאפשר לחזור לשיטת המעצרים מבלי להפוך כל כניסה למלחמה.
אני חושש שזה לא יעבוד כי יש בשטח קרוב לאלפיים חמושים שלא חוו טראומה ולא שילמו מינימום מחיר. אז לזמן מה לא יהיו מטענים גדולים, אולי, אבל עשרות ומאות קנים היורים על חיילינו – יהיו גם יהיו, כי פשוט השארנו אותם שלמים.
זה לכשעצמו לא מספיק רציני, והעובדה היא שחטיבת מנשה – האחראית על הגזרה – בכלל ממוקמת מחוץ לגזרה, בתוך הקו הירוק, מערבית לכביש 6. איך ייתכן דבר כזה?
נא לא לחפש כאן היגיון צבאי. קוראים לזה "התנתקות", שהתירוץ הרשמי היה כביכול להתנתק מהצרות של עזה וצפון השומרון ולהשאיר אותן מאחורינו. האמת היא שהכוונה הייתה אחרת לחלוטין, והיא התנתקות מחבלי הארץ כחלק מהאג'נדה הפרוגרסיבית, לטובת המכונים "פלסטינים" ונגד היהודים. עבור זה היו, ועדיין, מוכנים להרע את המצב הביטחוני, לשלם מחירים כלכליים, חברתיים וביטחוניים כדי להתנתק מעולם ערכים לאומי וציוני שהם כבר לא חלק ממנו בהיותם משתייכים לחלק הנאור של העולם, וכרטיס הכניסה לחוג הזה הוא השלכה של סט ערכים שלם.
לכן, בניגוד לכל היגיון צבאי הקשור במלחמה בטרור, חטיבת מנשה מנותקת מהגזרה שלה. לכן גם דחתה הממשלה בקשה של צה"ל ב-2006 להקים בסיס בשא-נור, שנה אחרי ההתנתקות, כי השליטה בשטח אינה אפשרית ללא בסיסים.
ההתנתקות, הקיימת בנשמה של הממסדים בארץ, גם כעת, היא הסיבה לכישלון בחיסול הטרור והיא הסיבה להבנה המובנת מאליה אצלנו שסוף המבצע הוא בהכרח עזיבת השטח. עזיבת השטח היא הפסקת המלחמה בטרור, במסע סבל בלתי נפסק שבו הטרור מתאושש ואנחנו שוב מכים בו ולא מחסלים אותו, כי חיסול זה הישארות בשטח – וזה סותר את אידיאל ההתנתקות החשוב יותר מהביטחון.
ב-2002 היה מבצע "חומת מגן" לחיסול הטרור ביו"ש. מה השתנה מאז? ההתנתקות. עזיבת עזה יצרה ברצועה גזרת מלחמה איראנית שלמה עם צבא הקרוב ל-40,000 חיילים ומערכת רקטית שמורידה את תל אביב למקלטים כשמתחשק לה. לכן כל מבצע נגד הטרור בשומרון נתקל בחיפוי של עזה, כי שתי גזרות ההתנתקות מגינות ומחפות זו על זו.
מי שרוצה להפסיק את הטרור צריך להיגמל מאידיאל ההתנתקות. צריך להקים מחדש את היישובים שהיו בגזרה, והואיל והם היו קטנים ומבודדים – יש להציב מטרה של 50 יישובים חדשים בין שכם לג'נין בעשר השנים הקרובות, כולל עיר אחת לפחות. בפעם האלף: יישובים מכתיבים ביטחון וצה"ל חייב להגן עליהם, על סביבתם ועל הצירים המובילים אליהם, והיעילות שלו נמדדת בקלות בכך שהחיים ביישובים אפשריים.
מעניין למה בגזרת אריאל אין הרבה בעיות ביטחון. מה קרה? גרים שם איטלקים? צ'כים חביבים? כנראה שלא, אבל יש שם צפיפות יישובים כה גדולה, שהקיום היהודי שם מובן מאליו. הטרור לא מרגיש בבית והמאמץ של צה"ל להגן על הרבה יישובים – קטן בהרבה מזה של צפון השומרון הריק מיהודים.
אגב, במהלך המבצע הייתה בנתב"ג "מחאה", כלומר התפרעות בריונית. הראו שם אדם מבוגר שדיבר בשם "לוחמי יום כיפור". הביטחון בעורף שמאפשר את היומרה עזת המצח ללקיחת הבעלות על "לוחמי יום כיפור" מתקיימת כשיש מי שנמצא בחזית בג'נין. נהרג שם בחור מבית אל מסיירת אגוז, כשההרוג הקודם בגזרה, לפני שנה, היה לוחם ימ"מ מהישוב קידה בבנימין. מותר כמובן להפגין, אבל קצת מוזר שמפגיני השמאל ממשיכים בחוצפתם לדבר בשם החיילים, כשרוב האחים לנשק האמיתיים, אלה שבשטח, כנראה שלא חולקים את אותה דעה.
הממסדים הישראליים – הפוליטי, הביטחוני ובטח התקשורתי – לא רוצים להישאר בצפון השומרון. ההתנתקות היא ברירת המחדל שלהם וכל עוד זה המצב, לא יהיה שקט, וכל מבצע שאינו גובה מחיר טראומתי מהאויב ואינו שובר את עקרון ההתנתקות – אין לו סיכוי להצליח.
