אם מישהו יכתוב פעם ספר על תולדות יחסי האיבה ההדדית בין הימין לבג"ץ ("אין שופטים בירושלים"?), כדאי שיקדיש כמה פסקאות לשתיקתה למעשה של נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות נוכח המתקפות משמאל על שופטי נתניהו. אומנם זהו לא עניין דרמטי במיוחד, אפילו צפוי למדי, אבל דווקא בשל כך מומלץ לעסוק בו קצרות. שתיקת חיות מדגימה את שגרת הצביעות בהיכל המשפט, וחושפת את כישלון ההתחזות של בכיריו לכוהני צדק חסרי פניות. הם מגחכים את עצמם לדעת כשהם מתפתים לפעמים לטעון ש"אף אחד לא יודע מה אנחנו מצביעים בקלפי או מה דעותינו הפוליטיות". כבודכם, רואים לכם.
אחרי עשרה ימים של מתקפות על שופטי נתניהו בעקבות החצנת פקפוקיהם בסיכויי סעיף השוחד, ולאחר שאוהדי נתניהו מחו נמרצות על היאלמותה הפתאומית של חיות, פרסמה הנשיאה מעין הצהרת גיבוי לשופטים המוכפשים. דא עקא, זו הייתה הצהרה חלבית ומאולצת יותר מהגיבוי של ממשלת בנט לאוקראינה אחרי הפלישה הרוסית. הנה לפניכם, ככתבה, כלשונה ובמלואה, ההודעה ששיגרו דוברי חיות ביום ראשון לכתבים לענייני משפט:
"במהלך סיור שקיימה היום נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בבתי המשפט במחוז הדרום – הראשון בסדרה של סיורי פרידה מבתי המשפט לקראת פרישתה בחודש אוקטובר הקרוב – הודתה הנשיאה לשופטי ועובדי המחוז, והביעה בפניהם את רגשי ההוקרה וההערכה שהיא רוחשת לעשייתם. הנשיאה חיזקה את ידי השופטים בציינה את שהיא שבה ומדגישה בכל הזדמנות כי 'שופטי ישראל עושים את מלאכתם נאמנה, במקצועיות וללא מורא'. הנשיאה בחרה, כדרכה, שלא להתייחס להתבטאויות הנוגעות להליכים תלויים ועומדים בבתי המשפט".
קשה לנחש שחיות התכוונה בכלל להרכב השופטים המסוים שכיכב בחדשות. קל לנחש מה חשבו עליה אותם שופטים מותקפים. לא רק שהם לא חשו בגיבוי נשיאותי כלשהו, הם בוודאי חשו מופקרים יותר. ההודעה האנמית של חיות סיפקה ראיה לכאורה שגם היא זועמת על נטייתם לזכות את נתניהו מסעיף השוחד, וסבורה ש"זה גדול עליהם", שהם "נכנעו למכונת הרעל", "מנסים להלבין שחיתות" ו"ממש פיגוע".
הרי כאשר חיות באמת רוצה לגבות שופטים או לגנות מתקפות עליהם היא יודעת להצביע היטב על שני הצדדים, ולא רק בנאומה המפורסם נגד תוכנית לוין לשינוי מערכת המשפט. בחורף 2022, לדוגמה, אחרי שדודי אמסלם מהליכוד הסתער על השופט דוד מינץ בגלל פסיקה (מוצדקת) שלא נשאה חן בעיניו, התלוננה חיות פומבית כי "זה תקופה לא מבוטלת אנחנו עדים להשתלחויות בוטות כלפי שופטים בעקבות החלטות שיפוטיות שניתנות על ידם". בכנס בלשכת עורכי הדין באביב שעבר היא הזהירה כי השיח הציבורי נגד השופטים, "מידרדר למקומות שלא הכרנו, מקומות מסוכנים ביותר". עוד ב־2018, בהיותה סגנית הנשיאה הקודמת, גינתה גם את אלה שלא מגנים: "כאשר מושמעות כלפינו השופטים התבטאויות הרחוקות מלהיות ענייניות ומכבדות, ניתן לצפות כי יהיה מי שיטרח לגנותן בשם הממלכתיות על מנת לתבוע את עלבונה וקלונה לנוכח התבטאויות כאלה. למרבה הצער גינוי כזה מאחר לבוא". הפעם, הגינוי המיוחל של הנשיאה עצמה לא רק איחר לבוא, הוא פשוט לא הגיע.
אגב, חיות גם לא פרסמה הודעת גיבוי כלשהי לשופטים המחוזיים בנצרת שהותקפו לאחרונה אחרי זיכוי זדורוב או הנאשם באונס קשישה. בשני המקרים השתררה דממה מעיקה בלשכתה, דממה משכנעת יותר מאלף מילים: בסופו של דבר, בשורה התחתונה, גם ההתייחסות של השופטת מספר אחת למערכת המשפט היא עניין של פוזיציה.
