נער הייתי, טרם זקנתי, ולא זכור לי אירוע שבו השופטים אומרים לתביעה שהתשתית הראייתית שלה קרסה אך זו מתעקשת להמשיך לנהל את התיק עד הסוף, ולא לחתוך הפסדים בגישור מחוץ לאולם בית המשפט. הואיל והפרקליטות היא שחקן רציונלי, רק הסבר אחד יכול ליישב את סירובה לסגת מאישומי השוחד נגד ראש הממשלה בתיק 4000, גם לאחר שהשופטים הבהירו את חולשתם: התביעה לא סופרת את הערכאה הדיונית, כי היא מאמינה שהתוצאה תתהפך בערעור לעליון.
יש לנו שתי דוגמאות לכך מהתחום האזרחי: תיק שמעון הצדיק, ותיק בית סומרין בכפר השילוח. בשני המקרים מדובר בתיקים שהתגלגלו שנים ארוכות בערכאות הדיוניות – בשלום, במחוזי, שוב בשלום ושוב במחוזי. בשני המקרים התמונה המשפטית הייתה ברורה לחלוטין לטובת ההתיישבות. בשניהם התוצאה התהפכה כשהתיק הגיע לעליון, תוך שהשופטות יוצרות יש מאין קונסטרוקציות משפטיות חדשות לחלוטין. סוגיות פוליטיות מוציאות מהעליונים וירטואוזיות משפטית ברמת אומני קרקס.
גם בתיקי נתניהו האחרים, הפרקליטות לא רוותה נחת השבוע. בסוף החקירה הנגדית של ארנון מילצ'ן בידי עורכי הדין של נתניהו ומוזס, אפשר לומר על איש העסקים המבוגר את מה שאמר האמורא רבי בא בר אחא על עם ישראל: "אין את יכול לעמוד על אופי של אומה זאת – נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין". במשך ימים ארוכים ישב הטייקון באולם העדות בברייטון, וחילק לכולם את הדולרים שהם רצו לקבל.
בחקירה הוסיף מילצ'ן דבר שלא אמר במשטרה: הסיוע שנתניהו העניק לו היה מחווה בעקבות תרומה עלומה של מילצ'ן לביטחון ישראל
זה התחיל בתיק 1000. לפרקליטות סיפר מילצ'ן בפרוטרוט על קו אספקת המתנות שנפתח בינו ובין בנימין ושרה נתניהו, סיגרים יקרים בערימות ושמפניות כיד המלך. שרה מזמינה ומילצ'ן מאשר. לעמית חדד הוא סיפר שהשמפניות והסיגרים ניתנו בגלל חברות אישית עם ראש הממשלה, בלי לחשוב על אינטרסים אישיים. "אם ביבי היה הופך להיות נהג אגד, עדיין היית נותן מתנות כי הוא חבר שלך?" הקשה חדד. "כן", ענה מילצ'ן. "ראש הממשלה ראה שיש ביניכם חברות נקייה וגם אתה הרגשת כך", המשיך חדד במשיחות המכחול, "המתנות שהענקת לבני הזוג היו כי הוא חבר קרוב שלך". "כן, בוודאי", אישר מילצ'ן.
החריקה התגלתה בסעיף התמורה. מילצ'ן העיד שהוא ביקש מנתניהו לסייע לו בחידוש הוויזה שלו לארה"ב, ושנתניהו אכן ניסה לסייע לו, אבל בחקירה הנגדית הוסיף משהו שלא אמר בחקירות המשטרה: שהסיוע שנתניהו העניק לו היה מחווה בעקבות תרומתו העלומה של מילצ'ן לביטחון ישראל.
התובעת ליאת בן־ארי התקוממה. אם הרקע לסיוע היה התרומה הביטחונית החשאית של מילצ'ן, יהיה קשה להוכיח כי המניע של נתניהו היה הסיגרים והשמפניות. "התגלו פערים עמוקים בגרסאות שמסר מילצ'ן, נבקש להגיש טבלה שתמחיש את הסתירות", הצהירה לפני השופטים. בן־ארי ביקשה מבית המשפט להגיש כראיה את תמלילי חקירת המשטרה של מילצ'ן, שבהם לטענתה לא היה אזכור של הרקע הביטחוני. לטענתה, הפערים בגרסאותיו של מילצ'ן נבעו "מהקושי להעיד נגד ראש ממשלה". לא נתקררה דעתה והיא רמזה על אפשרות להכריז על מילצ'ן עד עוין ולחקור אותו בחקירה נגדית. מילצ'ן עצמו לא התרגש. "הכול בסדר", ענה בסיום יום העדות שלשום. "אני לא חושש שיכריזו עליי עד עוין. להפך, אין פערים בעדות. יש פערים בתאריכים, אבל לא במהות".
כך היה גם בתיק 2000 העוסק ביחסי נתניהו ומוזס. לפי כתב האישום, נתניהו שלח את מילצ'ן לנהל מגעים מול אדלסון ומוזס במטרה לקדם דיל: צמצום הפרסומים השליליים נגד נתניהו ורעייתו בקבוצת ידיעות אחרונות, תמורת הגבלת התפוצה של עיתון ישראל היום. "נתניהו אובססיבי על תקשורת", הסביר מילצ'ן. "נתניהו ראה במוזס אימפריית פשע, הוא ראה בו תקלה. זה חלק מהמלחמה הפוליטית. היה ברור שמוזס איל תקשורת, ומכיוון שהוא לא בדיוק החמיא לדעות הפוליטיות של נתניהו, הוא ראה בו יריב".
אלא שבחקירה הנגדית של עורכת הדין איריס ניב־סבאג, המייצגת את מוזס, אמר מילצ'ן שהוא כלל לא ניסה לקדם עסקה כזו. "היה עלול להיווצר רושם שאתה רקמת עסקה בין ישראל היום לידיעות אחרונות", הקשתה ניב־סבאג. "ממש לא", הגיב מילצ'ן, והוסיף "אין סיכוי" (שמוזס ואדלסון יסכימו על עסקה), "לא חושב שהיה אי פעם, זה תיאורטי לחלוטין". אז מה היה לנו כאן, ניסיון לתפור עסקה מושחתת או משחק הדדי בנדמה לי?
הדברים הללו מציבים את הפרקליטות בבעיה. נכון, בתיק 1000 ובתיק 2000 נתניהו לא מואשם בשוחד אלא במרמה והפרת אמונים, ובניגוד לסעיף השוחד הדורש רמת הוכחה גבוהה לכל הנסיבות, כולל ה"מתת" וה"בעד", מרמה והפרת אמונים הן סעיף־סל אלסטי יותר שאפשר להרשיע בגינו גם כשהראיות אינן נחרצות.
ועדיין, אי אפשר להתעלם מהמומנטום ומהעיתוי. אחרי המכה המורלית והמקצועית שספגה התביעה בתיק 4000, היא תתקשה לקבל לגיטימציה ציבורית להרשעה על בסיס תשתית ראייתית עמומה. אם אף אחד מתיקי נתניהו לא יסתיים בתמונת ניצחון ברורה, אמון הציבור בפרקליטות יספוג מכה כזו שהיא תתקשה מאוד להתאושש ממנה.
