שבועיים אחרי הסערה הציבורית, שבעקבותיה זימן נגיד בנק ישראל את ראשי הבנקים לשיחה על הריביות שהם נותנים ללקוחות על יתרות העו"ש, נראה שדברים מתחילים לזוז. הבנקים הבינו את הרמז, וגם הם, כמו הנגיד, חוששים מיוזמות החקיקה בנושא.
לאומי, מזרחי־טפחות והבינלאומי יתחילו להעניק ריבית על יתרות העו"ש בשיעור של כ־2%. בהתחשב ביתרות העו"ש של הציבור, הנושקות לחצי טריליון שקל, מדובר לכאורה בסכום מצטבר של כעשרה מיליארד שקל בשנה שיעבור מהבנקים לציבור. אך אל דאגה, המספרים בפועל רחוקים מהסכום הזה כרחוק מזרח ממערב. הבנקים קשרו להטבה הזו כל כך הרבה תנאים, הגבלות וסייגים, כך שמספר הזכאים מצומצם וגם הסכומים מינוריים יחסית.
ועדיין, שני בנקים החליטו שלא להיענות לדרישת הנגיד, שמבטא בעניין הזה את דרישת הציבור. נכון למועד כתיבת שורות אלו, דיסקונט ופועלים בחרו שלא להיטיב עם לקוחותיהם בעניין הזה. כל עוד אין סנקציה מחייבת, הם יושבים על הגדר.
ההחלטה הזו מעוררת תהייה. אי אפשר להתעלם מכך שרק לפני שבועות ספורים מנהלי שני הבנקים הללו, אורי לוין (שבקרוב יעזוב את דיסקונט) ודב קוטלר, משכו באף את המערכת הבנקאית, בשם הצדק, השוויון והדאגה לאזרחי ישראל, למלחמה נגד "ההפיכה המשפטית". הם וחבריהם הפריחו סיסמאות על "נזקים כלכליים" שעלולים לפגוע בכל משק בית. מתברר שהדאגה לציבור מסתכמת בסיסמאות. כשזה מגיע לרגע האמת, הם בוחרים להפלות את לקוחותיהם לרעה לעומת הבנקים האחרים.
החששות של הבנקים מחקיקת חברי הכנסת הביאו להטבה נוספת. הבנקים מציעים כעת גם הנחות בריבית המשולמת על האוברדראפט, או קיזוז של האוברדראפט – יתרות החובה יקוזזו עם יתרות הזכות במהלך החודש, וכך תופחת הריבית על משיכת היתר. גם כאן הם דאגו לשים הרבה כוכביות, שמגבילות מאוד את ההטבה. בבנק הפועלים, למשל, מציעים הטבה בצורה של קיזוז (דיסקונט נשאר אדיש גם בעניין הזה ולא מציע דבר).
הרצון להקל עלינו בריביות על המינוס בהחלט נאה, אך אין צורך להתרגש יותר מדי. למה הדבר דומה? לחנות שמעלה מחיר של מוצר לסכום כמעט כפול, ולאחר מכן מוזילה אותו בחצי תוך שהיא תולה שלט עם הכיתוב "מבצע בלעדי – 50% הנחה". הריבית על האוברדראפט זינקה בשיעור חד בשנה האחרונה. קחו את בנק הפועלים כדוגמה – הריביות שם על המינוס נושקות בחלק מהמקרים גם ל־20% (במדרגות הריבית הגבוהות). עם כל הכבוד להנחות ולקיזוזים מרובי הכוכביות וההחרגות, הריבית הייתה יקרה מאוד כבר קודם, ונותרה יקרה.
אבל יותר מכך, למה למקד את ההטבה באוברדראפט, ובמיוחד בקיזוז של יתרות הזכות ביתרות החובה? מילא להפחית את גובה הריבית, אבל להגדיר שרק מי שייכנס למינוס יקבל הטבה? ככה מעודדים הרגל מגונה. גם אם אנשים רבים נתקפים במחלה הזו, אין הצדקה להפוך אותה לכרונית.
למעשה, ההטבות המינוריות הללו דורשות מאיתנו, הלקוחות, תשומת לב – מצד אחד לא לפתח חיבה יתרה למינוס בחשבון, ומצד שני שהריבית שניתנת על יתרות הזכות לא תגרום לנו להיות אדישים לכסף שלנו. עם כל הכבוד לשני אחוזים (עטופים בסייגים), תזכרו שהכסף צריך לעבוד בשבילכם. 2% זה יותר מאפס, אבל זה עדיין "עבודה" חלשה. יש אלטרנטיבות טובות בהרבה לכסף ששוכב בעו"ש, במגוון רחב של טווחי השקעה, כולל אפילו פיקדונות בבנק עצמו.
בנוסף, חשוב מאוד שהרגולטורים – מחברי הכנסת ומשרד האוצר ועד רשות התחרות ובנק ישראל – יבינו שזהו רק הפתיח לפעילות להגברת התחרות ולצמצום פערי הריבית, ושלא יתרשמו מדי מהצעדים המדודים והסלקטיביים של הבנקים וממסעות הפרסום הרבים הנלווים אליהם. אנחנו הלקוחות מצפים להרבה יותר.
