אתמול, 6 ביוני, הוא היה אמור להופיע בקונצרט של מוזיקה טורקית עממית. האירוע החגיגי נקבע זמן רב מראש. אולם מרגע שנודע על מינויו לראש סוכנות הביון הטורקית, ה־MIT, האירוע בוטל בלי כל הסברים. איברהים קאלין, 52, יועצו הקרוב של נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, החליק בקלילות אלגנטית לנעליו של קודמו בתפקיד הקאן פידאן, ונעלם אל הצללים.
הוא איש רהוט ורב־גוני, ועוד בתפקידו הקודם, שבו ניצב בקדמת הבמה כיועצו הקרוב של הנשיא, הקפיד על דימויו הציבורי האמנותי. הוא פורט על בגלמה, כלי מיתר שהגיע לטורקיה עם הכיבוש המונגולי ונושא עימו צליל רחוק מתייפח של ערבות אסיה התיכונה. הז'אנר החביב עליו הוא מוזיקה טורקית עממית. וחשוב לומר: הוא ממש לא חובבן. קאלין שר, כותב ומלחין, והסרטונים שלו ביוטיוב זוכים למיליוני צפיות. יהיה מעניין לראות איך כל זה מתחבר עם עולמות הריגול. נטיות אמנותיות הן לא משהו זר לעולם הזה. לא מעט מהאנשים שעשו קריירה חשאית, שולחים יד בהמשך בכתיבה, ציור ופיסול.
טיפ קטן נוסף: קאלין הוא גם חובב צילום, ואת השינוי במעמדו ציין בהחלפת תמונתו ברשתות החברתיות. בתצלום החדש, החצי הימני של פניו מואר, ואילו החצי השני לוט באפלה, כראוי למי שעבר מקדמת הבמה לעולם הצללים. ויש ניואנס נוסף: הוא מחזיק בידו כוס תה ריקה, בלתי נראית כמעט. הקטע הזה חושף אולי סוג של בדיחה קטנה מצד קאלין על מעמדו החדש, או אולי דווקא משהו לא לגמרי אפוי.
עם הסוכנים שנתפסו, על פי הדיווח, נמנו אזרחים טורקים וגם ממדינות אחרות. הם אספו מידע אישי על אנשים שישראל התעניינה בהם בשלל טכנולוגיות האזנה ומעקב, פיזי ואלקטרוני, ברשת האינטרנט ובשטח
כמי שדברר בשנים האחרונות את ארדואן, קאלין יודע להיות רהוט ומרשים וגם חד ותוקפני. ב־2020 תיאר ג'ו ביידן, אז עדיין מועמד לנשיאות ארה"ב, את ארדואן כאוטוקרט, שליט יחיד. "ארה"ב חייבת להבהיר שהיא תומכת באופוזיציה בטורקיה, ארדואן צריך לשלם את המחיר", אמר. קאלין לא נשאר חייב. "הימים שבהם היה אפשר לתת לטורקיה הוראות נגמרו", השיב לביידן. "אם אתם עדיין חושבים שאתם יכולים לנסות, בבקשה. אתם תשלמו את המחיר".
קאלין הוא לא רק אחד האנשים המקורבים ביותר לארדואן, הוא גם קרוב משפחתו מצד אמינה, אשתו של נשיא טורקיה. הרקע האינטלקטואלי שלו מרשים, והוא נחשב מחויב אידאולוגית ברמה הגבוהה ביותר הן לרעיון הניאו־עות'מאני והן לערכי האסלאם. מה שלא מנע מבתו הצעירה לעשות לו בושות ולהוריד בפומבי את כיסוי הראש.
הניסיון הישראלי מול קאלין בשנה וחצי האחרונות היה חיובי בעיקרו. בפברואר אשתקד הוא היה חלק מהמשלחת הטורקית שבאה להכין את ביקורו פורץ הדרך של הנשיא הרצוג בטורקיה. הוא תואר אז כמי שלוחש על אוזנו של ארדואן, וכמי שגם היה לו חלק מרכזי בפתרון המשבר בעקבות מעצרם של בני הזוג אוקנין.
נכון לעכשיו, ישראל וטורקיה נמצאות בפאזה של ירח דבש. סוג של נורמליזציה לאחר עשור של יחסים עקרים, שלא לומר עוינים. רק לפני שבועיים הופרחו כאן שמועות על כך שבלשכת נתניהו שוקדים על ארגון מפגש עם ארדואן, כנראה על רקע ההזמנה המתמהמהת מהבית הלבן. אבל בינתיים האבק שקע, ולא נראה שיש משהו באופק. מה גם שלצינור הגז מישראל לטורקיה, שארדואן היה כה מעוניין בו, אין כנראה היתכנות, בטח לא על חשבון היחסים עם יוון וקפריסין. אולם האווירה הזהירה מחזיקה מעמד, ובינתיים גם לא הושמעו באנקרה הצהרות בוטות על ישראל והפלסטינים, גם לא במהלך המבצע בג'נין.
האם הרקורד הזה יישמר לאורך זמן? שאלה טובה. על פי מקורות טורקיים, המצב הכלכלי בטורקיה כה גרוע, שאין לארדואן מרחב למשחקי כוח בזירה הבינלאומית, בטח לא להצהרות עוינות.
הדבקה ברשת
אבל השבוע דווקא נרשם סוג של שיהוק ביחסים. היומון הטורקי "סבאח", שבבעלותם של בני משפחת ארדואן, פרסם כתבת־ענק מושקעת שכותרתה: "המודיעין הטורקי חשף רשת צללים של המוסד". העיתונאי החתום על הכתבה, עבדו רחמן סימסק, נחשב מקורב למודיעין הטורקי, אם לא למעלה מזה. בפתיח הוא מתאר עבודה מאומצת של סוכנות הביון הטורקית, שלאחר חודשים ארוכים חשפה רשת רפאים של 56 סוכני מוסד שריגלו אחר מטרות בעלות עניין למוסד הישראלי, על אדמת טורקיה ומחוצה לה.
בז'רגון המקומי, הטורקים לא מבחינים בין ישראלים בשירות המוסד לסייענים בשירות המוסד, בין אם מדובר בפלסטינים, ערבים או כל מוצא אחר. החשיפה, מקפידים לציין בעיתון, נעשתה בשיתוף פעולה עם האגף למלחמה בטרור של משטרת איסטנבול. שבעה אנשים נעצרו, וכולם, כך על פי העיתון, מסרו וידוי מלא על קשריהם ועבודתם עבור המוסד הישראלי.
עם הסוכנים שגויסו ונתפסו, מדווחים ב"סבאח", נמנו אזרחים טורקים וגם אנשים ממדינות אחרות, בעיקר דוברי ערבית. ומה בדיוק הם עשו? על פי ממצאי סוכנות הביון, הם אספו מידע אישי על אנשים שישראל התעניינה בהם, באמצעות שלל טכנולוגיות האזנה ומעקב, פיזי ואלקטרוני, הן ברשת האינטרנט הן באמצעות מעקב ג'י־פי־אס על רכביהם. הדואר האלקטרוני שלהם נפרץ, וכך גם פעילות מוגנת ברשתות החברתיות באמצעות מכשור WIFI מתוחכם. המטרות פותו להיכנס לאתרים מסוימים, שם הודבקו בווירוס שאפשר בהמשך לעקוב אחרי פעילותם בטלפון וברשת. בניגוד למקרים אחרים, כאשר בעקבות החשיפה אתרים נעלמים והרשת עוברת טיהור ממידע – כפי שקרה למשל בפרשת סוכני המוסד באגם באיטליה – האתרים המוזכרים בכתבה קיימים ופועלים, ומי שמתפתה להיכנס אליהם מסתכן בהדבקה ויראלית.
התקשורת בין הסוכנים למוסד נעשתה באמצעות קווי טלפון בשימוש חד־פעמי שהיו שייכים לאנשים בשמות בדויים באנגליה, בגרמניה, בצרפת, בשוודיה, במלזיה, באינדונזיה ובבלגיה. על הפעילות הזו ניצח צעיר בן 24 בעל שם הודי, פריאנשי פאטל קולהרי, שפעל לכאורה מתל־אביב באמצעות חברה בשם "סייבר אינטליג'נס אינטרנשיונל פרייבט בע"מ". הוא הנחה את הסוכנים כיצד לפעול ופתר בעבורם בעיות טכנולוגיות. לא מן הנמנע שהירידה המייגעת לפרטים בנוגע לסוגי הטכנולוגיות שנעשה בהם שימוש, מעידה במשהו על המוטיבציה לפרסום הכתבה. משהו בסגנון "קלטנו אתכם ואנחנו לא פחות מתוחכמים מכם". מה גם שעל פי הכתבה בסבאח, הסוכנים קיבלו תדרוך כיצד להימנע מחשיפה על ידי סוכנות הביון הטורקית עצמה.
ריגול במיקור חוץ
לצד המשימות השוטפות שהוטלו על הסוכנים, העיתון הטורקי מפרט שליחויות מסוימות שהם ביצעו. לפי הכתבה, תא אחד של הרשת כלל סוכנים ממוצא סורי ולבנוני, והמשימה שהוטלה עליהם הייתה להגיע לרובע דאחייה בביירות, לחקור בנין ספציפי שפעילי חיזבאללה התגוררו בו, ולחשוף את זהותם של בכירים צבאיים ופוליטיים של חיזבאללה שהשתכנו בקומה השלישית. תא אחר של הרשת הפעיל סוכן בזהות בדויה, שתואר כאזרח ירדני המתגורר בשוודיה. המשימה שעליה הופקד הייתה לצלם בניין בעל חשיבות אסטרטגית באזור קדיסיה בדמשק, ולנתח את רמת הביטחון באותו מבנה.
מדובר במשימות מורכבות למדי, הדורשות רמת מיומנות גבוהה. לפי העיתון סבאח, סוכני הרשת נשלחו לקורס מזורז בטכניקות ריגול מחוץ לשטח טורקיה. בדרכם אל היעד הם עברו שלוש תחנות שלא דרשו מהם ויזה: סרביה, דובאי ותאילנד. בתאילנד, באווירה של גן עדן טרופי, הם עברו סדרת הכשרה ואימונים. בהמשך בחן המוסד את מיומנותם, יעילותם ואמינותם במשימות שטח, במקומות כמו מסגדים וכנסיות או הבזאר הגדול באיסטנבול. רק לאחר מכן נשלחו הסוכנים לפעולה בשטח. כל העבודה הזו, שהיא סוג של מיקור חוץ של עבודת ריגול, נעשתה בפיקוח מרחוק מישראל. יש לכך כמובן יתרונות עצומים, אבל גם מגבלות וסיבוכים הנובעים מהצורך לחשוף שיטות עבודה ולתהות כל הזמן על רמת היעילות והנאמנות של אותם סוכנים.
מן הכתבה בסבאח עולה בבירור תחושה של גאוות יחידה על החשיפה. האמת היא שהיו לטורקים המון רמזים בשטח; כל מה שהיה צריך זה לאסוף אותם ולהתחקות אחר שביל הפירורים. שיטת מיקור החוץ המיוחסת למוסד נחשפה כבר לפני שנים אחדות, כאשר שני מתנקשים בוסנים חיסלו ב־2016 את מהנדס המל"טים של חמאס, מוחמד א־זווארי. בין לבין היו כמה עניינים שצצו וגוועו על פני השטח. האחרון שבהם היה הסיפור המביך שהתרחש במלזיה באוקטובר האחרון, כאשר 11 סוכני מוסד מקומיים חטפו בטעות אזרח מלזי במקום את חברו, איש חמאס המתמחה בתכנות מחשבים. מכיוון שהסוכנים השלומיאלים לא טרחו לכסות את פניהם או להסתיר את לוחית הזיהוי של הרכב שבו השתמשו, הצליחה המשטרה לזהות בתוך פחות מיממה להיכן נחטף האיש ובידי. כאשר פרצו לבית שבו הוחזק האיש, הוא היה בעיצומה של חקירה טלפונית מישראל. לחוקר בצד הישראלי לקח כנראה זמן להבין מה קורה לפני שניתק את השיחה וירד מהקו, כי השאלה האחרונה שהספיק לשאול אותו הייתה עם מי מבכירי חמאס הספיק להיפגש. בתקשורת המלזית כתבו אז שבראש הרשת המקומית של המוסד עמדה אישה בשנות השלושים לחייה שגויסה עוד לפני 2018, השנה שבה חוסל במלזיה פאדי אל־באטש בידי שני סוכני מוסד רכובים על אופנוע יפני. האישה, כך נכתב, אומנה באירופה וקיבלה 2,000 אירו לחודש.
ליטוף לאגו הלאומי
האם הרשת הטורקית של המוסד היא "עוד מאותו הדבר"? לפחות על פי הכתבה בסבאח, אנשיה כבר עברו רמת תרגול ואימונים הרבה יותר משמעותית. לדברי מקורות טורקיים, מה שחסר בכתבה הוא ההקשר החמאסי. כנראה משום שהתייחסות אליו חוזרת כבומרנג אל הטורקים שממשיכים לארח את אנשי הארגון, אם כי הרבה פחות מבעבר. ב"נורדיק מוניטור", אתר אופוזיציה טורקי שאנשיו, עיתונאים טורקים, קיבלו מקלט מדיני בשוודיה, נטען השבוע כי הכתבה בסבאח חושפת בעצם שארדואן ממשיך לתמוך בחמאס דרך ארגוני חזית, וכי לא כל העובדות שפורסמו בכתבה מדויקות. כך למשל, אחד היעדים שהרשת עקבה אחריהם היה איש נדל"ן ממוצא סורי שקיבל אזרחות טורקית. אולם על פי נורדיק מוניטור, האיש, שמופיע בכתבה בשם יחיא קפישה, הוא ערבי ירדני בשם אסלן האשמט, ושמו מופיע ברשימת הטרור של משרד האוצר האמריקני.
זאת ועוד, על פי הכתבה בסבאח, רשת הרפאים של המוסד עקבה אחר ארגון צדקה בשם "הידיים הלבנות", הנתמך על ידי הממשלה הטורקית ומטרתו לספק טיפול רפואי לפלסטינים. בפועל הוא מעביר סיוע אך ורק לשטחים שבשליטת חמאס, או לאנשיו באמצעות בתי חולים פרטיים בטורקיה. לפני שנתיים אף חשף הטיימס הבריטי כי ארגוני מודיעין מערביים חושדים ש"הידיים הלבנות" אינו אלא ארגון־חזית הפועל בעבור חמאס. בזמנו אף דיווח הנורדיק מוניטור כי הסוכנות הטורקית הממשלתית TIKA העבירה כספים לחמאס באופן לא חוקי דרך תמיכה בבתי חולים. אחד מהם הוא בית החולים קארטל באיסטנבול, ובית החולים הממשלתי באינטיקט שבאנקרה.
מה כל זה אומר ביחס לאיברהים קאלין? לדברי מקורות בטורקיה, הפרסום בסבאח נועד להעביר מסר דו־צדדי. כלפי הישראלים המסר הוא "אל תתחכמו איתנו, אחרת נחשוף אתכם". ובמה שקשור לחזית הפנימית, המסר הוא לא לרוץ מהר מדי ביחסים עם ישראל. קאלין עושה זאת במיומנות רבה, ומעצב את דעת הקהל בטורקיה באמצעות ליטוף לאגו של סוכנות הביון הטורקית ותחושת הפטריוטיזם הלאומית, וכל זה בעיתון המשפחתי של ארדואן. אחרי הכול, הוא בא מעולם הדוברות.
