בשבוע שעבר נדרשתי לכתוב מייל באנגלית סביב הגשה של משהו לוועדה כלשהי, לא משנה הפרטים. אבל העיקר הוא שהסגנון היה צריך להיות שילוב של נחמד ומכובד ורצוי גם שיותיר רושם איטליגנטי, בקיצור כל מה שאין לי סיכוי לעשות באנגלית, אם בכלל. בימים עברו הייתי מבקש מחבר שיעזור לי, אבל הפעם פתחתי את צ'אט ג'י־פי־טי, כתבתי לו בקצרה את תוכן הדברים, וביקשתי שינסח אותם בצורה נחמדה ומכובדת, ואם אפשר אז גם אינטליגנטית. ואחרי שווידאתי שהוא ביצע את המלאכה בשלמות עשיתי העתק־הדבק ושלחתי. קשה לי לתאר למי שלא בתחום כמה הסיפור הזה טריוויאלי. כמו לפתוח טור עם פסקה שמספרת שהכנתי כוס קפה בבוקר. כלים מבוססי בינה מלאכותית (שצ'אט ג'י־פי־טי הוא רק אחד מהם) לא רק ילטשו לכם סגנון של מייל לא מעובד אלא יכתבו בשבילכם ספר שלם לפי פקודה וימכרו אותו בשמכם באמזון.
בראשית הדרך גם אני הקלתי בו ראש, והצטרפתי לזרם המלגלגים על כישוריו. כתבתי אפילו כתבה, בחלק אחר של העיתון, שבה המחשתי שהוא חסר כל תועלת כפוסק הלכה. אבל כשראיתי אותו לוקח את רשימת הנקודות היבשה שלי והופך אותה למכתב מרשים ומלבב, הרגשתי איך הוא לוקח בעלות על משהו מהאנושיות שלי. שהנחמדות והסימפטיה שהיו צריכות לקרות אצלי, קורות עכשיו אצלו. ואחרי כמה שעות כשקיבלתי תגובה אדיבה ומנומסת (ושלילית), תהיתי אם גם הצד השני מחזיק בינה מלאכותית משל עצמו, ושנינו מתפקדים כמו מפעילי בובות ורק מדמים מפגש אנושי אמיתי.
צדה את עיני פרסומת לקייטנה חינמית ללימוד AI. ביולי–אוגוסט הייתי רושם אותו לקייטנה חינמית גם אם היא הייתה בחידוד קיסמי שיניים. אבל באיזה עולם אני רוצה שהוא יחיה?
ביום המחרת צדה את עיני פרסומת לקייטנה חינמית ללימוד AI. כאן המקום להודות שהחלק המושך באמת היה המילים "קייטנה חינמית". כל מי שיצא לו להיות הורה ביולי־אוגוסט יודע שהייתי רושם אותו לקייטנה חינמית גם אם היא הייתה מתמקדת בחידוד קיסמי שיניים. אבל הסיבה שהמשכתי לקרוא גם כשגיליתי שהקייטנה מתקיימת בשעות אחר הצהריים, ולא חוסכת לי דבר, היא המשפט שרץ ברשתות: "מי שישלוט בעולם לא יהיה בינה מלאכותית, אלא מי שישלוט בבינה מלאכותית". ומי לא רוצה שהבן שלו ישלוט בעולם. או לפחות ימצא מקצוע מספק יותר מסידור מפיות במקדונלדס (התפקיד שנותר, על פי מומחים, למי שלא ישלוט בבינה הנ"ל). גם רשימת היכולות שהבטיחה הקייטנה להעניק לו נשמעה מפתה: לחולל תמונות, ליצור סיפורים, להלחין מוזיקה.
אבל הרגע הזה עם המייל באנגלית גרם לי לעצור ולחשוב באיזה עולם אני רוצה שהבן שלי יחיה. אילו כישורים אני רוצה שהוא יפעיל כשיצייר את התמונות שלו. אילו תאים בשכל ובלב ינועו כשיכתוב את הסיפורים שלו. ופתאום ראיתי את רשימת היכולות שהקייטנה הבטיחה לתת לו גישה אליהן, כרשימה שמתארת בדיוק מחריד את היכולות שהיא עומדת לקחת ממנו לנצח. רשימה של כישורים ששוב לא יהיה בהם שימוש, של שרירים שעתידים להתנוון. ומצד שני, מה יקרה כשכל החברים שלו כבר יגדלו עוזר מלאכותי אישי שיכתוב עבורם דוקטורטים?
הבחנה חדה מאוד, ומנחמת, שמעתי מהרב בני לאו. לפי תורת הסוד, האדם בנוי מחוכמה, בינה ודעת. כשנכנסו לחיינו מנועי החיפוש והמאגרים הדיגיטליים ירד קרנה של ה"חוכמה", של השליטה בידע, ופינתה מקום ל"בינה", ליכולת להבין דבר מתוך דבר, להסיק מסקנות, לברור עיקר מטפל. אבל עם הבינה המלאכותית מתייתרת במידת מה גם היכולת הזו, ומתגלה שמותר האדם מן המכונה הוא לא בחוכמה ולא בבינה אלא ב"דעת". בחיבור הפנימי עם תוכן הדברים, ביכולת לייצר אינטימיות עם טקסטים ועם בני אדם. הכלים הממוחשבים יוכלו לעשות חלק ניכר מן הדרך, אך האדם יישאר מי שיבחר את היעד. ולכן דווקא היום אנו צריכים יותר, ואולי גם מסוגלים יותר, לגדל דור שמחובר לעצמו ולמשפחה שלו ולקהילה שלו ולעמו וא־לוהיו. דור שיש לו את ה"מה" ואת ה"למה", גם אם כוחות זרים יעשו את ה"איך". כי מי שישלוט בבינה מלאכותית יהיה מי שהיא לא תשלוט עליו. לכן עוד לא ברור לי אם ארשום את הבן שלי לקייטנה, אבל אני יודע שאעשה כל מאמץ שלא יחמיץ בחופש הזה תפילה במניין או מפגש משפחתי או טיול עם חברים. ואם יישאר לו זמן פנוי אחר הצהריים, אולי נקבע איזו חברותא לפני מנחה.
