"הם גם ניסחו מטרותיהם האידיאולוגיות, שאפשר לחלקן לארבעה סעיפים, אשר כל אחד מהם משקף את אחת ממטרות הקבוצה: 1. חיסול הציונות; 2. התפוררות העליונות של צה"ל; 3. החרפת המשבר החברתי הפנימי של ישראל; 4. ביטולה של ישראל בעזרת תנועת השחרור הפלשתינאית".
כך תיאר שאול קנצלר את "החזית האדומה", קבוצת הריגול שעל חבריה נמנה אודי אדיב, בספרו "השמאלנות בישראל: אינטליגנציה בסבך הניכור עצמי".
אהוד (אודי) אדיב, אשר היה כאמור חבר בחוליית ריגול שפעלה למען סוריה, נתפס ונכלא בראשית שנות השבעים בעוון ריגול נגד מדינת ישראל. באותם ימים היו הוא וארגונים אנטי-ציוניים נוספים, כמו "מצפן" ו"הפנתרים השחורים", מחוץ למחנה, נרדפים ע"י השב"כ ומוקעים. בימים אלה, לנוכח פעולות ארגוני השמאל השונים, כמו "אחים לנשק" ו"כוח קפלן", המונהגים ע"י "שְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים", הייתה לאודי אדיב עדנה.
הפעולות שמבצעים ארגוני השמאל הללו משרתות את מטרות "החזית האדומה" באופן פנטסטי כזה עד שקשה להאמין שאפילו אדיב עצמו חלם על הצלחה שכזו. בחינת מטרות "החזית האדומה", המצוינות לעיל, אל מול הפעולות שביצע השמאל במדינה בחודשים האחרונים, מלמדת על השפעה רבה שהייתה לארגון קיקיוני זה על המדינה.
החרפת המשבר החברתי הפנימי של ישראל: מסע הדה-לגיטימציה שמנהל השמאל כנגד תוצאות הבחירות לכנסת מתמקד בהצגת המחנה הלאומי באור שלילי. ההתבטאויות המזלזלות של ראשי המחאה כלפי "הליכודניקים" ו"הביביסטים", מלבות במכוון את גחלי הפערים העדתיים שכבר כמעט כבו. עוד ב-1971 נכתב ב"מעריב" כי "הסרת המחיצות הבינעדתיות, שהייתה אחת התוצאות הבולטות של מלחמת ששת הימים, נמשכת. בצה"ל מדברים על כך כעל בעיה שאיננה קיימת עוד. גם בחיים האזרחיים חדל הפער הבינעדתי להיות גורם חברתי-אקטיבי".
אז, בשנות השבעים, היו אלה "הפנתרים השחורים", שפעלו בשירות "מצפן", במטרה "ללבות איבה בין יהודים מזרחיים ואשכנזים", כפי שתיאר אליעזר לבנה בספרו "ישראל ומשבר הציוויליזציה המערבית". כיום אלו אנשי שמאל, שבאו מלב הקונצנזוס, שמלבים את האיבה הנושנה והנשכחת.
התפוררות העליונות של צה"ל: קשה להגזים במידת הנזק שגרם מסע הסרבנות המתוקשר והמתוזמר שניהל השמאל מאז הוכרזה הרפורמה המשפטית. הפגיעה ביוקרתו של חיל האוויר כמו גם התפוגגות ההערצה ללוחמי המבצעים המיוחדים עוררו בקרב אויבנו מסביב את התקווה להתפוררותו של צה"ל. הרתעה בנויה על תודעה ובקרב האויב התפתחה, הודות ל"אחים לנשק", תחושה של הזדמנות להכות ביהודים. מצעדי ה"אחים לנשק", כמו גם אמירתו של אהוד ברק כי הוא "מצפה שהטייסים ואנשי המ"מ יגידו שלא ישרתו דיקטטורה", משרתות את מטרות הארגונים האנטי ציוניים שנוסחו לפני יותר מחמישים שנה.
חיסול הציונות וביטול המדינה: האנרכיה שפושה במדינה הודות לאוזלת ידם, שלא לומר הושטת ידם, של המשטרה והשב"כ, משרתת את המטרה של חיסול הציונות וביטול מדינת ישראל כישות ריבונית. הפגיעה בסדר יומם של מיליוני יהודים יוצרת תסכול ומרמור בקרב האזרח הפשוט, לא זה שמנצל את הפנסיה השמנה שלו לפגוע במדינה, אלא זה ש"על גבו צרות החול עומסות לו כמגדל", סופם מי יישורנו. מעל כל המטרות הללו מרחפת לה הפנטזיה הפרוורטית של מדינה פלשתינאית.
למרבה המזל, עד כה לא הצליח השמאל במשימתו, אך חשוב לשים לב למגמות חתרניות אלו. תשומת לב זו מופנית לראש ממשלת ישראל, זאת מאחר והארגון האמון על הטיפול בחתרנות זו, השב"כ, עבר מטמורפוזה. מסיכול פעילות חתרנית, כמו זו שבפניה ניצבים המומים רוב אזרחי ישראל ואשר רובה ככולה באה מהשמאל, עבר השב"כ לרדיפה והתנכלות לחיל החלוץ של המחנה הלאומי.
עד אשר יושבו מוסדות המדינה על מכונם, ולנוכח אישיותם של מנהיגי הפורעים ברחבי הארץ יכולים אזרחי המדינה לשנן את המלים של הנביא ישעיהו; "וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָ֠יו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָֽבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה".
