"השמאל", ובוודאי זה של מערב אירופה, מזוהה בדרך כלל עם הקפדה יתרה על שמירה על זכויות אדם, חירויות פוליטיות, זכויות מיעוטים ומגדרים, ואילו התדמית של "הימין" היא שהוא איננו מעסיק את עצמו יותר מידי עם זכויות וחרויות אלו.
אלא שהפרקטיקה – ובמיוחד זו הנוגעת ליחס האירופי לאיראן – מציגה תמונה הפוכה: דווקא השמאל מעוניין להתקדם במשא ומתן על הסכם הגרעין המחודש, להקל ואף להסיר את הסנקציות הכלכליות מעל המשטר הרצחני בטהרן ולהכניס את איראן בחזרה אל משפחת העמים.
כנגדו, מתברר שדווקא הימין האירופי דואג לזכויות המיעוטים באיראן ואף עורך בפרלמנט הכלל אירופי בבריסל כנס מיוחד לעניין זה. כנס זה נערך ב-6 ביולי על ידי The European People's Party – EPP "מפלגת העם האירופית" המאגדת 82 מפלגות מ-43 מדינות.
בכנס דיברו שישה חברי פרלמנט ושישה פעילי זכויות אדם וחוקרים וביניהם כותב שורות אלה. המשתתפים הצביעו על הדיכוי השיטתי שנוקט השלטון האיראני נגד המיעוטים באיראן: האזרבייג'אנים, הכורדים, התורכמנים, הבלוצ'ים, הקשקאים, הלורים, המזנדראנים, הכספיאנים והערבים תושבי מחוז אלאחוואז. ההוצאות להורג של מתנגדי שלטון, החל ממהסא אמיני, הבחורה הכורדית שהאופן שבו היה מונח כיסוי הראש שלה לא מצא חן בעיני המשטרה והיא הוכתה למוות ב-16 בספטמבר 2022. רציחתה בידי המשטרה יצרה גל הפגנות אלימות ופיגועים נגד השלטון שנמשך חודשים ארוכים.
הדוברים בכנס תיארו בפרוטרוט את שיטות הדיכוי שסובלים ממנו המיעוטים האתניים באיראן ובמיוחד המיעוט האזרבייג'אני: איסור ללמד את השפה הילידית, דחיקה לשוליים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים, מניעת התארגנות פוליטית, מניעת השתתפות בבחירות לפרלמנט ועוד שורה ארוכה של צורות דיכוי והשפלה.
כל הדוברים עמדו על חובתן של מדינות אירופה לראות את הסוגיות התלויות עם איראן מבעד למשקפי זכויות המיעוטים. חלקם אף ציינו את הסטנדרט הכפול הנקוט בידי ארה"ב שאת סעודיה הפך לקרבן בגלל חיסול ג'מאל ח'אשוקג'י, ואילו איראן, שרצחה וחיסלה אלפים רבים של מתנגדים, זכתה שאף אחד איננו מפנה אליה אצבע מאשימה.
אלא שהמוזר ביותר בכנס היה היעדר דוברים מ"השמאל", אלה העסוקים יומם ולילה בפיוס המשטר האיראני, והיעדר זה בלט על רקע ההשתתפות הנאה של נציגי הימין הישראלי. כך בוגד הליברליזם המערבי בערכיו שלו אחרי ש"זרק אל מתחת לאוטובוס" את המיעוטים באיראן ומעדיף להיכנס עם האייתוללות לשיתוף פעולה כלכלי כדי להעלות, ולו במקצת, את מצב הרוח הירוד ברחוב האיראני.
דווקא מפלגת הימין האירופי הייתה זו שהפיקה את הכנס כדי לחשוף את הפעולות הנוראיות של משטר האייתוללות, ועובדה זו מצביעה על הצביעות המאפיינת את חוגי הפרוגרס האירופי שבגד בערכיו ובמדוכאים המסכנים ביותר עלי אדמות, המיעוטים הלא פרסיים באיראן. הימין נאמן הרבה יותר לערכיו ולמשתמשים בשירותיו, בישראל ובאירופה.
השאלה העולה מאליה היא למה הימין נאמן למיעוטים המדוכאים באיראן ולמה השמאל לא. התשובה כואבת וחמורה: על פי תחושת הפרוגרסיבים, המכילים, המקבלים, המסכימים והנינוחים, אפשר גם להכיל את משטר האייתוללות למרות תכונותיו הדיקטטוריות ופעולותיו הרצחניות. לעומתו, הימין הריאליסטי רואה באיראן איום על אירופה ולכן דרישתו לבוא איתה חשבון על הפרת זכויות המיעוטים קיימת ותקפה.
