העונה הרביעית והאחרונה של ג'ק ראיין מבהירה אמת מובהקת וקצת עצובה: לא נותרו עוד הרבה סדרות כמוה. הסדרה של אמזון פריים מציגה את סיפוריו הקלאסיים של גאון ספרות הביון טום קלנסי עם טוויסט מודרני. הגיבור הראשי הוא, כמובן, ג'ק ראיין (ג'ון קרסינסקי) אנליסט של ה־CIA שנכפה עליו תפקיד בשטח שבמסגרתו הוא נאלץ להציל את אמריקה והעולם פעם אחר פעם. בעונה הראשונה האיום היה טרור אסלאמי, בשנייה זה היה דיקטטור דרום־אמריקני, בשלישית היה תורם של לאומנים רוסים, והפעם הוא מתמודד עם האיום הגדול ביותר: גורמים זדוניים בממשלה האמריקנית בעצמה.
מי שעקב אחר חדשות בינלאומיות בשנים האחרונות יכול לראות הקבלה מדויקת בין העלילה של כל עונה לבין הנושא הבוער בחדשות באותה תקופה. ואכן, הפרקים הראשונים של העונה הזו בהחלט בונים על התחושה הכללית של חוסר סיפוק וחוסר אמון שחשים אזרחי ארה"ב כלפי הממשל בוושינגטון – במובן מסוים, אותו חוסר אמון שחשים רבים במדינות מערביות בימים אלו. בעונה הזו, ראיין קודם לסגן ראש ה־CIA בפועל בעקבות אירועי העונה הקודמת, שכמעט הובילו לפתיחת מלחמת העולם השלישית בשל פיצוץ גרעיני שנמנע ברגע האחרון בזכות הגבורה שלו ושל עמיתיו. אך כמעט מיד הוא נתקל בפעילות חשודה של כוחות מיוחדים אמריקניים שמעוררת חשד לקונספירציה ששורשיה נעוצים ברמות הגבוהות ביותר של הממשלה ומחוברת לקרטל סמים אלים ולארגון טרור זדוני במיוחד.
כדי לעצור את הקונספירציה הזו ולמנוע את קריסתה של אמריקה (כמובן), ראיין עובד יחד עם חברו הטוב ג'יימס גריר (ונדל פירס הנהדר) וכן עם הסוכן לשעבר מייק נובמבר (מייקל קלי) והלוחם האמריקני דומינגו שבז (מייקל פניה, שחוזר לקרטלים של מקסיקו אחרי תפקיד מצוין בנרקוס). עוד חוזרת אלינו חברתו קת'י מולר (אבי קורניש), שנעדרה מאז העונה הראשונה.
פתחנו בכך שלא נותרו עוד הרבה סדרות כמו ג'ק ראיין, ותיאור העלילה אמור להבהיר מדוע. יש משהו כמעט תמים בסיפורים הללו, שמציגים סיפור רווי אקשן על סוכן CIA בתור גיבור טהור שמבקש להגן על ערכי היסוד של ארה"ב נגד אויבים מבית ומחוץ ואפילו מקפיד להצהיר על כך בהזדמנויות שונות. בעוד הכותבים לא בוחלים במסרים מעט מורכבים, הם יוצרים סיפור שעוקב אחר הפורמולה שהניח קלנסי המנוח: העולם מלא באנשים רעים ומושחתים ובעלי אינטרסים שליליים, אבל יש גם אנשים טהורים וטובים ומלאים באידיאלים שרוצים להגן עליו. זה נשמע מוזר, אבל זה עובר מצוין ומעורר ערגה לתקופה שבה סיפורים כאלו היו נפוצים יותר.
אגב, העונה הזו מבוססת באופן כללי על "סכנה ברורה ומיידית" – ספר שכבר עובד לסרט בכיכובו של האריסון פורד, שחזר לאקרנים השבוע עם אינדיאנה ג'ונס החדש. מהבחינה הזו מעניין לעשות השוואה בין קרסינסקי לבין פורד, שעד היום היה הטוב ביותר בגילומו של ג'ק ראיין, אם כי רשימת השחקנים שזכו בכבוד – כולל אלק בולדווין ובן אפלק – מאוד מכובדת. זו תחרות ראויה, אבל קרסינסקי שעושה מאמץ כביר להיכנס לנעליו של הסוכן האלמותי, לא עושה את זה בצורה מספיק משכנעת. אולי זה בגלל השנים המוצלחות מדי שלו בתור ג'ים ב"משרד", ואולי זה כי הפנים שלו פשוט טובות יותר לקומדיה. אז נכון שפורד היה יותר טוב, אבל קרסינסקי מספק את הסחורה, ובזכות הקאסט המצוין שסביבו, כיף לצפות באינטראקציות בין הדמויות. מנגד, הליהוק של פירס לתפקידו של ג'יימס גריר – שזכה בעבר לגילום מצוין של ג'יימס ארל ג'ונס – פשוט מבריק. הוא גונב כל סצנה שהוא מופיע בה, ומעלה ערגה לסדרת־בת בכיכובו.
העונה הרביעית בעלת שישה פרקים בלבד, ואחרי צפייה בשניים שיצאו כבר אפשר לקבוע שהתחכום שאפיין את העלילה בעונות הקודמות חזר ובגדול בעונה הזו: סצנה אחר סצנה מציגות לנו דמויות חדשות עם אינטרסים מעורפלים בנקודות שונות ברחבי הגלובוס, ומניחות לצופה להבין באופן מלא את מה שמוצג על המסך. זה סגנון מצוין שרוחש הערכה לצופים בעידן של סיפורים מטופשים ושטחיים, אבל זה גם אומר שכדי להבין את העלילה כמו שצריך, כנראה לא כדאי לבלות את הצפייה בפרק במשחק קנדי קראש.
בחזרה לעתיד
אחרי פסק זמן ארוך מדי, של עשור, אחת מסדרות האנימציה הטובות ביותר בכל הזמנים תחזור למסך הקטן בסוף החודש: "פיוצ'רמה", הסדרה הפחות מוכרת של יוצר "משפחת סימפסון", צפויה להגיח לעונה 11 בדיסני+ בעקבות דרישות מהצופים. זו הפעם השלישית שפיוצ'רמה חוזרת למסך אחרי שהוחלט לבטל אותה, וכמו בפעמים קודמות – גם הפעם אפשר לצפות לקומדיה משובחת.
אל תפספסו.
