החוק לביטול עילת הסבירות הוא מהמוצדקים בחוקי ישראל. אפילו הכהן הגדול של אנשי המחאה נגד הרפורמה – נשיא העליון בדימוס אהרון ברק – הסכים כבר לפני מספר שנים שדין עילת הסבירות להתבטל, וכי די בעילת המידתיות כדי למלא את חסרונה מעת לעת. גם חברי כנסת שיושבים כיום באופוזיציה, דוגמת מתן כהנא, גדעון סער, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וחלק ניכר מחברי סיעותיהם, סמכו את ידיהם על ביטול עילה זו כמו גם על חוקים אחרים שמהווים חלק מהרפורמה המשפטית.
ובכל זאת, אנו חוזרים לשמוע את ארגוני המחאה מכריזים מלחמה בגין ביטול עילת הסבירות. מילא אותם ארגונים אנרכיסטים ששמו לעצמם את הפלת הממשלה כמטרה, ולא משנה מה תעשה הממשלה, אך העניין הוא שבצד אותן הפגנות וחסימות צירים אנו שומעים קולות מחודשים של קריאה לסרבנות. אמנם הצבא מכחיש שנשלחו מכתבים כלשהם או שהייתה סרבנות בפועל, אך כלי התקשורת מדווחים, כדוגמא, על מכתב של כמה מאות בודדות של יוצאי שייטת 13 שהודיעו כי לא יתייצבו לשירות מילואים מכיוון שהעברת החוק הנ"ל הופכת את מדינת ישראל לדיקטטורה והם לא מוכנים לשרת בצבא של מדינה כזו.
בואו נעזוב לרגע את הטיעון המגוחך הזה, שהרי ברי כי לא מדובר בחשש מדיקטטורה אלא באי-קבלת תוצאות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו כאן לפני מספר חודשים. נעזוב גם לרגע את זה שבטח רוב החותמים הם כאלה שממילא כבר לא משרתים במילואים או כאלה שבאים כמתנדבים בשביל לפגוש את החבר'ה ולשחק קצת מטקות על חוף עתלית, ונתייחס לתופעה עצמה.
השבוע, כאשר רביב דרוקר התייחס לסרטון בו רואים את רב החטיבה קורא בקול רם את התפילה לפני יציאה לקרב בג'נין, בפני מאות לוחמי צנחנים, זרק דרוקר משפט בזו הלשון: "חברי עופר שלח אמר לי שאם הדבר היה קורה אצל הצנחנים בשנות ה-80 אז כנראה היו יורים ברב".
בלי משים הצביע דרוקר על ההבדל הגדול בין צה"ל של לפני שנות דור לבין צה"ל הנוכחי. בצה"ל הנוכחי רוב-רובם של הלוחמים הם מסורתיים ודתיים, וזה קיים הן בגדודים והן ביחידות המובחרות, הן בקרב החפ"שים והן בקרב הקצונה. כאשר בני הבכור היה במסלול ביחידת אגוז, הם היו בצוות 17 דתיים מתוך 30, כשגם בשאר זרועות הביטחון והמודיעין אנו מוצאים יותר ויותר מסורתיים ודתיים. חלפו מזמן הימים בהם חוד החנית של צה"ל היה מבוסס על אנשי הקיבוצים וההתיישבות העובדת, וכנראה שלא סיפרו על כך לשייטים הזקנים שחתמו על המכתב. מנגד, כיום למעלה משליש מהחילונים לא מתגייסים.
הדבר מוביל למסקנה הפשוטה שגם אם כמה מאות לוחמים יודיעו שהם מסרבים לשרת במילואים, יהיה אפשר להסתדר בלעדיהם. מחד חשוב להסביר להם שהם לא עושים טובה לאף אחד כי לשרת בצה"ל זו זכות ולא חובה, אך מאידך חשוב שהצבא יטפל ביד קשה בכל גילוי סרבנות ולא יאפשר לאותם לוחמים להודיע בעתיד כי הם מעוניינים לשוב לשורות הצבא. השירות בצבא הוא לא "תוכנית כבקשתך". בין כך ובין כך, על הצבא להיערך כבר כעת למקרים דומים בעתיד. לא יתכן שיסיימו היום בקורס טייס חניכים שכבר כעת מהרהרים באפשרות לסרב לשרת כשיעבור חוק שלא מוצא חן בעיניהם.
כללו של דבר, כפי שניתן היה ללמוד מקולות החיילים בבחירות האחרונות, הרי שיש רוב ימני מובהק גם בצבא, במקביל לאותו רוב שקיים בעם ישראל, כך שאם בעקבות חקיקה שלא מוצאת חן בעיניהם ייצאו מהשירות כמה מאות לוחמים זה לא אמור להוות בעיה של ממש. ואם ביחידות מובחרות מסויימות, בהן עדיין יש לאליטות הישנות נוכחות גבוהה יותר, תהיה פגיעה יותר משמעותית, אזי יאלצו באותן יחידות לעבוד קצת יותר קשה בתקופה הקרובה, ועל הצבא יהיה לבדוק את עצמו ולראות מדוע לא קיים הגיוון הרצוי, ולעשות חישוב מסלול מחדש כבר כעת בנוגע להליכי הגיוס ליחידות אלה.
בין כך ובין כך הגיע הזמן לומר לסרבנים: אל תאיימו! לא אלמן ישראל! נסתדר בלעדיכם!
