בואו נתחיל עם זה שאם הדבר היה תלוי בו, ראש הממשלה נתניהו היה לוקח את הרפורמה הזו ומעיף אותה עד וושינגטון. נתניהו מאבחן היטב את מכלול המשמעויות של הרפורמה, שאותה הוביל ואליה נגרר בחודשים האחרונים. הוא מבין את מצב הכלכלה הנהרסת והחברה שנקרעת, ואת ההידרדרות ביחסים עם ארצות הברית ועם חברו לשעבר הנשיא ביידן, שמוציאה אותו מדעתו.
נתניהו מבין בעיקר את המשמעות של הסרבנות לכאורה לצאת ולשרת תחת ממשלה שנמצאת בתהליכים שמתפרשים אצל רבים כמסע אל הדיקטטורה. בישיבת הממשלה הסוערת ביום ראשון, שבה הוטחו האשמות קשות נגד היועצת המשפטית לממשלה, נזף נתניהו בפרקליט המדינה עמית איסמן. "אתם לא קוראים דו"חות מודיעין?", שאל נתניהו את איסמן. "אתם לא מבינים את המשמעות שיש לדיבורים על סרבנות על המדינה הזו? על החולשה שהמדינות מסביב מייחסות לנו?"
נתניהו אומד את הנזקים הגדולים הללו אבל ידיו קשורות. הוא לא יכול לעשות הרבה. ראש הממשלה נתון בסבך פוליטי שהוא כבר לא יכול להשתחרר ממנו. ויתור על הקריאה השנייה והשלישית של החוק לצמצום עילת הסבירות יעלה לו בסכסוך אדיר עם חבריו בליכוד ובקואליציה, שאין לדעת איך הוא יסתיים. עיקר הבעיה של נתניהו ברגע זה היא עם שר המשפטים יריב לוין. אם נתניהו יתקפל, לוין עלול לשים את המפתחות וללכת, אחרי כל מה שעשה עבור הרפורמה הזו. ואם הוא ילך, מבטיחים חבריו, ילכו גם אחרים.
לוין מחזיק היום צבא שלם בממשלה ובליכוד. שמונה שרים לפחות נחשבים לתומכיו וחסידיו בכל מהלך: מיקי זוהר, מאי גולן, יואב קיש, חיים כץ, שלמה קרעי, גלית דיסטל־אטבריאן, עמיחי שיקלי ועידית סילמן. לוין מחזיק מחנה גם בין חברי הכנסת של הליכוד, בהובלת משה סעדה ואביחי בוארון. מול הכוח הזה, קשה מאוד לבעוט את הרפורמה הזו החוצה. צריך היה לשמוע את הנאום של השר לוין ביום שני בלילה בכנסת, כדי להבין שהרפורמה הפכה לחלק מהאישיות שלו. היא זורמת בדמו של לוין ויש אומרים שהשתלטה עליו, לטוב ולרע.
צריך היה לשמוע את הנאום של לוין ביום שני כדי להבין שהרפורמה הפכה לחלק מאישיותו. היא זורמת בדמו ואולי השתלטה עליו
באותה מידה בדיוק יש ללוין מתנגדים קשים ביותר בליכוד. שרים בכירים וח"כים מאשימים אותו באחריות למצבה העגום של המדינה ושל מפלגת השלטון בחודשים האחרונים. הטקסטים שלהם נגד שר המשפטים אינם שונים בהרבה מאלו של ראשי מחאת קפלן. מבחינתם לוין הוביל את המדינה למשבר לאומי בלי מחשבה ובלי תכנון. הממשלה והשרים מתקשים לתפקד בתנאים האלה, ולא מצליחים להציג הישגים. מעבר לכך, שרי הימין הפכו להיות שנואים כפי שלא היו מעולם. בכיר בליכוד סיפר השבוע כי הוא לא מתראיין בחודשים האחרונים כדי לא לספוג את מטחי האיבה של השדרנים, והכול בגלל הטעויות האסטרטגיות של לוין.
מצד שני, נתניהו לא יכול ללכת נגד השותפים הקואליציוניים שלו, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר. לא קשה לדמיין כיצד יגיבו שניהם אם נתניהו יודיע שהוא משהה את החקיקה עד החורף או הקיץ הבא, למשל. בתוך כל המחנות האלה הוא נדרש היום לתמרן. ואם כל זה לא מספיק, האנשים הכי קרובים אליו מזהירים אותו שאם יוותר וירד מהרפורמה, הוא ימיט אסון על הימין ועל הליכוד. "אנחנו ניפול מהשלטון ולא נחזור אליו גם עוד עשרים שנה", הם אומרים לו.
אגב, בן־גביר נרגע בימים האחרונים אחרי שהצליח להדיח את מפקד מחוז תל־אביב ניצב עמי אשד, וגם להעביר כמה נהלים בנושא החזקת נשק. לראשונה מאז הקמת הממשלה בן־גביר טוען שהיא "הולכת לכיוון טוב".
במצב שנוצר, אין לנתניהו מה לעשות גם מול המחאה הגוברת. התוכנית היא למתן את צמצום עילת הסבירות עד למינימום, ולמנוע משופטי בג"ץ לנגוע לרעה רק בממשלה, ראש הממשלה והשרים. אבל את ראשי המחאה זה לא ירגיע. בקפלן כבר לא מבחינים בין הסעיפים ותתי־הסעיפים של הרפורמה. כל שלב שעובר בכנסת הוא מבחינתם צעד נוסף אל התהום, וצריך למנוע זאת בכל מחיר. עד היום הם הצליחו לעשות את הדברים בצורה מרשימה, מנעו את פיטורי שר הביטחון ועצרו את קצב החקיקה.
מנהיג עם נפש חצויה
הסיכוי של החקיקה הרעה הזו תלוי במידת הנחישות של המפגינים גם בשבוע הקרוב. לפעמים יש לי תחושה שנתניהו מייחל שיהיו כאן הפגנות בסדר הגודל של פריז, פלוס איומי סרבנות, סגירת נתב"ג והשבתת המשק, רק כדי שיהיה לו אליבי לברוח מהחקיקה או לעכב אותה קצת. כך נראה ראש ממשלה עם נפש חצויה. אילו היה מנהיג אמיתי, ברגע הכי גדול של הכהונה הארוכה שלו היה נתניהו קם, דופק על השולחן ושם לכל העניין הזה סוף. הבעיה היא שנתניהו עדיין רואה ברפורמה הזו סוג של מפלט אישי מהצרות המשפטיות שלו. זה כל הסיפור על רגל אחת.
דיברתי השבוע עם שר בכיר, תומך מובהק של הרפורמה. הוא סיפר לי איך ישב ביום ראשון בישיבת הממשלה שבה ירדו לחייהם של היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה. איך הרגיש שהמדינה מתפרקת, ושהוא נותן לזה יד. איך אנחנו מגיעים לחורבן הבית בדיוק בימי בין המצרים. כל נושאי הליבה שמחזיקים את החברה הישראלית – שלטון החוק, השירות בצה"ל, ערכי ההתנדבות והיסודות הדמוקרטיים – עלו לדיון בישיבה הדרמטית הזו, אבל אי אפשר היה להסכים על שום דבר מול היועצים המשפטיים. השר אמר לי שרצה לקום ולעזוב את הישיבה, רק לא להיות שם.
אנחנו לפני שבוע גורלי, אבל אין מקום לאופטימיות. הכול הולך כנראה לפיצוץ גדול. אפילו ארצות הברית מפנה לנו עורף ומעריכה את יחסינו עימה מחדש. ביום שלישי יטוס הנשיא הרצוג לפגישה עם הנשיא ביידן בבית הלבן. מה שבימים כתיקונם היה ביקור סמלי מחויך וייצוגי, הופך למשימה לאומית ממדרגה ראשונה. נשיא המדינה נכנס לנעליו של ראש ממשלה שאיבד את הכיוון ואת המעמד בארץ ובחו"ל, ומנסה להציג את פניה היפות של המדינה ולשכנע את ארצות הברית שלא תנטוש אותנו דווקא בימים המסוכנים האלה. בשביל מה יש ידידים אם לא לעת הזו, יגיד הרצוג לביידן. נקווה שזה יעזור.
