על פי התורה, ביסוד החברה האנושית ניצבת האחווה בין בני האדם, מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך – זו כל התורה על רגל אחת, ואידך זיל גמור. על פי המרקסיזם, ביסוד החברה האנושית ניצב מאבק כוחות על שליטה. מדובר בשתי תפיסות קוטביות, שחלוקות בהנחות היסוד שלהן. תורת ישראל מושתתת על ההנחה שבני האדם נבראו בצלם אלוקים, כלומר היסוד המכונן של נזר הבריאה טוב ביסודו, ולכן מסורת ישראל מייצרת תלות הדדית בין אהבת ה' לאהבת ישראל ולאהבת הגר, והשפה העברית מחברת בין אמונה באל לבין אמון בין בני אדם. מנגד, המרקסיזם מושתת על כפירה, ולכן, בעולם האקראי שבו אין מקום לאלוקים, הערכים המובילים הם כוח ושליטה.
למרות הפערים העצומים בין שתי התפיסות, לאחרונה אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של דתיים מרקסיסטים, כלומר, אנשים שמגדירים את עצמם כשומרי תורה ומצוות ובפועל מתנהגים כחסידים אדוקים של מרקס. הם מחלקים את העולם לבני אור – השותפים לדרכם הפוליטית, ובני חושך – היריבים הפוליטיים שלהם, ומקדשים את כל האמצעים כדי להכניע את האחרונים.
אמחיש את טענתי באמצעות התבטאויות של חברי כנסת דתיים. בצלאל סמוטריץ' קרא לזרוק את מתנגדיו הפוליטיים מבית הכנסת: "מי ששותף לממשלה הזו (ממשלת בנט-א"ש) לא צריך להכניס אותו לבית הכנסת. זה הדבר הכי לגיטימי בעולם". אורית סטרוק כינתה את הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה "כוח ואגנר" (שכירי חרב אכזריים-א"ש). עמיחי אליהו אמר על נגיד בנק ישראל כי "היה צריך להיות מגולגל מכל המדרגות. פרא אדם". ניסים ואטורי הציע פתרון פשוט למחאת הטייסים: "פשוט מוציאים אותו (מי שבגד-א"ש) להורג בשדה הקרב". שלמה קרעי חשף את משאלות ליבו: "צריך להכניס את אביחי מנדלבליט ושי ניצן לכלוב הקופים שאליו הוכנס ניר חפץ". יצחק פינדרוס שיתף את הציבור בצפונות חלומותיו: "החלום שלי הוא להביא D9 ולפוצץ את הבניין הזה (בית המשפט העליון-א"ש). לא להעמיד שם את השופטים שלי".
אני יודע שבחלק מהמקרים הדוברים הביעו התנצלות, ואני שמח על כך. יחד עם זאת, אני לא יכול להימנע מהמחשבה שמצבי קיצון (כמו ראיונות לפני הקפה של הבוקר) חושפים את נבכי נפשם של אותם נבחרי הציבור. הם אימצו "על מלא" את תפיסת העולם המרקסיסטית-כוחנית ולכן הם מתייחסים ליריביהם כאויבים שיש להכניע "במקל, בסרגל ובמה שבא ליד".
אמנם גם חלק מבני הפלוגתא של אותם חברי כנסת מתאפיינים בגישה מרקסיסטית כוחנית. כך למשל, יש כאלו המקדשים את הסרבנות שפוגעת בקודש הקודשים של החברה הישראלית כאמצעי לגיטימי להפלת הממשלה (לידיעת הקוראים אהוד ברק ויאיר גולן). אבל לא יעלה על הדעת שהתנהלות אגרסיבית מצידם של אנשי שמאל חילונים תצדיק את פשיטת הרגל האמונית לה אנו עדים. האמנם המענה הראוי לאתגר המרקסיסטי הוא נטישה של ערכי היסוד של מסורת ישראל? לעניות דעתי, בתקופה הנוכחית זו קריאת התיגר החמורה ביותר נגד תורת ישראל מפני שהיא מאיימת על אושיות היסוד שלה כשהיא מכוסה באצטלה דתית.
אל מול גלי האגרסיביות מבית היוצר של קרל מרקס נדרשים שלומי אמוני ישראל לחזור אל אותם שני היסודות, שמכוננים את החלופה המסורתית: אמונה בקב"ה ואהבת ישראל. זו הנקודה הארכימדית, שעליה אנחנו יכולים וצריכים להשעין את המנוף שייחלץ את החברה הישראלית מהמשבר שבו היא מצויה. במקום מלחמה, שמטרתה הכנעה של אויב, נציע מאבק, שמטרתו הסדר פוליטי בין יריבים שהם גם אחים. נאה דורש צריך להיות גם נאה מקיים ולכן אני מבקש להדגיש כי למרות התחושות הקשות שלי ולמרות הביקורת החריפה, אין לי ספק שבצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, עמיחי אליהו, ניסים ואטורי, שלמה קרעי, יצחק פינדרוס, אהוד ברק ויאיר גולן – כולם אחים אהובים שלי. מתוך הפוזיציה של אח אוהב, אני כועס עליהם, מאוכזב מהם ומתמודד נגדם. אני לא שואף להכניע אותם אלא לחיות איתם.
