הקבינט המדיני ביטחוני התכנס שלשום. הוא לא דן על האסטרטגיה הרחבה בזירה הפלסטינית, ביעד המדיני אותו מדינת ישראל רוצה להשיג בטווח ארוך, על מדינת חמאס בעזה – אולי רק על הזיקות לאיו"ש. מהפרסום בתקשורת (המוגבל מטבע הסודיות), עולה כי הוא דן בתמונת המצב של הרש"פ, ובסיכומה התקבלה ההחלטה "לפעול למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית".
להזכיר לציבור, דיון זה הגיע מספר ימים אחרי מבצע "בית וגן" בג'נין. על פניו נראה כי התוצאה טובה מאוד למדינת ישראל. במבט מעמיק ורחב יותר, למבצע היו הישגים ומגבלות, וראוי לבחון אותם באופן שנוכל ללמוד ממנו, ולהשפיע על הביטחון הלאומי. ואם נקדים את המאוחר- המבצע הצליח באופן טקטי ומערכתי, חיזק מעט את ביטחון התושבים, אבל בעיקר חיזק את הביטחון העצמי של הדרג המדיני בהחלטות וביכולת להפעיל את צה"ל בכל מקום שיידרש באיו"ש. ועם זאת, בכדי להפיק את מלוא לקחי המבצע ברמה האסטרטגית וברמת הביטחון הלאומי, יהיה נכון לבחון אימוצן של המלצות המדיניות אשר חלקן מובאות בהמשך.
הרקע למבצע – ג'נין והרש"פ
מבצע "בית וגן" אומנם יצא לפועל בשבוע שעבר, אולם ישב על שולחן מקבלי ההחלטות כבר חודשים ארוכים. מאז תחילת 2023 יצאו למעלה מ-50 פיגועי ירי, ו-19 מחבלים ברחו למחנה הפליטים לאחר ביצוע פיגועים. למעשה, מחנה הפליטים ג'נין לא רק הפך ל"עיר מקלט" למחבלים, אלא לחממה המגדלת, מאמנת, מציידת ומחברת את כל הרשע והידע במקום אחד.
אין מדובר בתופעה חדשה, ג'נין היסטורית היוותה מוקד של חוסר שליטה ממסדי, זאת בשל ההרכב האנושי שבה השונה מחמולות גדולות המרכיבות את האוכלוסייה ואת נכבדי העיר (כגון בחברון), וכן מאפייני תרבות ומסחר שונים. ג'נין היוותה "סמל" להתנגדות, בוודאי לאחר מבצע "חומת מגן" בו נפגע קשות מחנה הפליטים כשצה"ל איבד 23 לוחמים. לא בכדי, הרש"פ ומנגנוני הביטחון שלה נמנעו מלהגיע ולשלוט בעיר ובמחנה הפליטים. חוסר יכולתה לשלוט היוו גורם כפול לדרבון הטרור שבה – חוסר הערכה ותיעוב לשלטון המושחת שלא דואג לתשתיות ותנאי החיים הקשים שם, וחוסר הפעולה מול פעילי טרור אשר קיבלו מוטיבציה ועידוד הן ממעמדם בקרב האוכלוסייה כגיבורים, והן מהכסף שמתחזק אותם ומקורו – בעיקר מאיראן.
זהו תקציר מצומצם כרקע למבצע. התמונה הרחבה יותר עוסקת במעמדה הרעוע של הרשות הפלסטינית בכל שטחי הגדה, שלא להזכיר את תפיסת השלטון ברצועת עזה ע"י חמאס בשנת 2007, טראומה אותה היא סוחבת עד היום, ומלווה אותה בחשש גדול כי חמאס מתכנן לעשות זאת גם בשטחי איו"ש. לצופה מן הצד נדמה כי יש כאן "רעים" בדמות מחבלים חמושים שונים (גא"פ וחמאס), ואילו הרשות היא "הטובים", שצופים מן הצד. זה לא שהם לא רוצים להפסיק את הטרור ולהילחם בחמושים, הם פשוט לא יכולים.
זו הטרגדיה של ישראל, תדמיתה המשקרת של הרש"פ חזק יותר מן העובדות. ומסתבר שלא רק כלפי העולם וארה"ב, אלא גם אצלנו בישראל, ובתוך הממשלה. למען הסר ספק, הרש"פ מפעילה מול ישראל מערכה ב-6 מימדים: ביטחון (באמצעות חמושים כפרוקסי); מדיני באמצעות פעולות לעומתיות מול הקהילה הבינ"ל ומוסדות האו"ם; תשתית – בנייה בניגוד להסכמי אוסלו ומחיקת ההיסטוריה היהודית והישראלית; משפטי באמצעות תביעת ישראל בביה"ד הפלילי בהאג -ICC; תודעתי באמצעות קידום החרם על מדינת ישראל (BDS) והשחרת תדמיתה בעולם; ולבסוף במערכה הפנים ישראלית לחיבור הזיקה שבין ערביי ישראל לזהות הפלסטינית באמתלות שונות (קמפיין "אל אקצא" בסכנה, שומר החומות ועוד).
מה שצריך להטריד כאן הוא ההתעלמות המוחלטת של מערכת הביטחון והדרג המדיני מהעובדות, וחוסר היכולת לקבל את המציאות המורכבת שבה אנו נמצאים. זהו כמעט שחזור מדויק לתהליך שהתקיים סביב הסכם אוסלו, על כלל הסימנים המעידים של ערפאת והפיגועים, ועד להחלטה שעלתה בדם יהודי רב לצאת למבצע "חומת מגן". חוסר היכולת לבחון את המערכת בצורה עובדתית, רב ממדית ומורכבת, משבש ממילא את היכולת לתת פתרון ומענה נכון יותר.
הישגי המבצע ומגבלותיו
אז מה היה לנו במבצע? מבחינה צבאית טקטית ומערכתית, צה"ל פשט במסגרת מבצע מוגבל מבחינת זמן, מרחב, יעדים ובסד"כ ואמצעים, על מחנה הפליטים בג'נין עם סד"כ של כאלף (!) לוחמי קומנדו, המיטב של צה"ל, וכן עם כוחות חי"ר נוספים, אמצעים מסייעים (אמצעי הנדסה), אוויר ומודיעין (כולל לוחמי השב"כ). באופן כללי, ניתן לומר שהיה כאן מעין מבצע "בוטיק" צבאי – במובן הזה "כל צה"ל מאחוריך" הוא ביטוי בהחלט הולם.
המפקדים והלוחמים בשטח פעלו בגבורה ואומץ לב, תוך חתירה למגע, יוזמה להבאת הישגים ומניעת פגיעה בבלתי מעורבים. במבצע זה נהרגו 12 מחבלים, נעצרו כ-300 חשודים (30 מהם עדיין נחקרים), נפגעו דירות מסתור וחמ"לים, נפגעו "מעבדות" נפץ, והושמד אמל"ח רב ומטענים. אלו הם הישגים טובים וראויים, אולם בהחלט מחייבים למידה והפקת לקחים מהירה לצה"ל, תוצאה בה מתוך עשרות ומאות מחבלים נהרגו רק 12, והשאר ברחו (גם לתפוס או להרוג את כולם זה הישג עם משמעויות, אך 12 בלבד מחייב בחינה פנימית), מחייבת תחקיר מעמיק.
מבחינה אסטרטגית המבצע בעיקר אפשר לדרג המדיני ביטחון עצמי בהפעלת הכוח הצבאי בצפון השומרון, במרחב מאוים ומאתגר שרק הלך והעצים את היכולת לפעול בו באופן חופשי. בנוסף, הוא אפשר מרחב זמן לקבלת החלטות שלא תחת פיגועים, ואולי יכולת להתמקד גם בנושאים לאומיים נוספים אשר לא יסיטו את הקשב של הדרג המדיני לאור הפיגועים הרצחניים שקדמו לפעולה. המבצע עבר בשקט יחסי מבחינת תגובות המערכת הבינ"ל והאזורית, עניין יחסי כמובן, וכן לא גרר חיבור בין זירות פעולה אפשריות, כגון עזה וערביי ישראל. בנוסף, המבצע יכול לחולל שינוי מסוים ומוגבל, ביכולת החזרת הנוכחות והשליטה היחסית של מנגנוני הביטחון של הרש"פ במרחב, כתוצאה מפגיעה בכוח החמושים, ואולי אף במחיר של האוכלוסייה והתמיכה בהם.
מה יהיה ביום שאחרי? המלצות למדיניות להמשך
כפי שנכתב, המבצע היה בעל יעדים מוגבלים, ללא יומרה לשינוי המציאות הביטחונית, וללא כוונה ועניין לטפל בכשלי הרש"פ. אולם ביכולתו לשפר לפחות חלקית בזמן ובמרחב הנתון את הביטחון האישי של תושבי צפון השומרון ואף איו"ש. חמושי הערים האחרות (שכם, טול כרם, יריחו, חברון) מבינים שאינם יכולים להיות חסינים – דבר המשפיע על אופי פעולתם. הרש"פ שמבינה את מעמדה הרעוע בקרב הציבור הכללי, גם ובמיוחד לאור הפגיעה בבכירי הרש"פ שהגיעו למחנה, מפנימה את הצורך להשתלט מחדש על השטח, במיוחד מתוך החשש העמוק מפני השתלטות נגד של חמאס.
מה על ישראל לעשות?
1. צבאית: המשך פעילות לסיכול מחבלים ותשתיות מתפתחות, בכל מרחב ובכל מקום, לא לחכות לצמיחת ענפים וגזעים, "לכסח דשא" שרק מתחיל לצמוח, וכן "חריש עמוק"- במרחבים בהם הפעילות השוטפת לא מספיקה.
2. אסטרטגיה ומדיניות: דיוני עומק בקבינט בסוגיה הפלסטינית – איו"ש ועזה, התכלית המדינית לטווח הארוך.
3. היערכות "ליום שאחרי": היום שאחרי אבו מאזן כבר כאן. למעשה אנו נמצאים בדמדומי תקופת שלטונו, ונכון להיערך ביעדים המדיניים ובדרך להשגתם ביום שאבו מאזן יתחלף.
4. גיבוש תפיסת מענה יוזמת ומערכתית למלחמה הרב-ממדית שהרש"פ מפעילה מולנו.
5. ניצול הזמן (המועט) בהפוגה שבין המבצעים והפיגועים לקידום עוצמתה של ישראל, בראש ובראשונה לאיחוד העם ולכידותו, שיקום הקשרים עם ארה"ב, וקידום המוכנות הכללית למערכה רב-זירתית.
במדינת ישראל, כבר בעת כתיבת שורות אלו, אנו נעים לאתגר ה"חם" הבא, המחאות והפילוג בעם, המשבר עם ארה"ב, הנפיצות מול חיזבאללה, ואיראן? היא נמצאת שם ברקע והצנטריפוגות לא מפסיקות להסתובב.
אורן סולומון הוא תא"ל (במיל') בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה, חוקר ומומחה לאסטרטגיה וביטחון לאומי
