לא נראה שמישהו בחברת הנדל"ן ביג, המפעילה מרכזי קניות פתוחים ברחבי הארץ, צפה את הסערה שהחברה המיטה על עצמה השבוע. בהודעת יחסי־ציבור גדושת סימני קריאה נאמר כי "במידה והחוק לביטול עילת הסבירות במתכונתו הנוכחית יאושר בקריאה ראשונה", יושבתו מרכזי ביג "מקריית־שמונה ועד אילת", במחאה על "צעד חמור בדרך לשחיתות שלטונית בלתי חוקית בעליל, וצעד נוסף בדרך לדיקטטורה".
בביג שכחו כנראה שבקריית־שמונה וגם באילת, ובעוד כמה מרכזי קניות ביניהן, קונים גם אנשים רבים שתומכים ברפורמה המשפטית, או לפחות כאלה שאינם סבורים שצמצום עילת הסבירות הוא "צעד בדרך לדיקטטורה", וכנראה גם כאלה שמאסו במחאה, שעוסקת כרגע בשיבוש יותר מאשר בחתירה לפשרות. החישוב השגוי של ביג הניח כי התגובה הציבורית תהיה דומה לזו שהתקבלה אחרי ההשבתה הקודמת, בעקבות ההודעה על פיטורי שר הביטחון גלנט.
ניכר היטב שההודעה הדרמטית נועדה בעיקר להביא לביג קצת תקשורת אוהדת וליטוף מהאליטות. אלא שעד מהרה היא הפכה לסערה ציבורית שגרמה לחברה הפסדים כספיים בעקבות חרם צרכנים נרחב; ואז עוד קצת הפסדים, בעקבות ירידה משמעותית בערך המניה של החברה. מכה תדמיתית נוספת הנחיתו על החברה עסקים ששוכרים שטחי מסחר במרכזי ביג, שזעמו ומסרו כי יפתחו את חנויותיהם למרות ההודעה. השלב הבא של הסאגה היה הפסד כספי וולנטרי, כאשר בניסיון לצאת מהתסבוכת הודיעה החברה כי חנויות שיצטרפו לשביתה לא ישלמו דמי שכירות על אותו יום.
את ביג יכולים לתבוע גם השוכרים שלה. חוזי השכירות אינם כוללים סעיף המאפשר לסגור את המתחמים במחאה על צעדים ממשלתיים
בינתיים התברר שהאירוע הזה גם חושף את חברת ביג לשורה של תביעות ואף לפעולות מצד רשות ניירות ערך. ביג היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, ומשכך היא מחויבת קודם כול לבעלי המניות שלה, שכוללים באופן ישיר ועקיף רבים מאזרחי ישראל, המושקעים בה באמצעות קרנות הפנסיה שלהם. התקנות קובעות כי חברה ציבורית הנסחרת בבורסה צריכה לדווח מראש על "אירוע מהותי", המוגדר כ"אירוע או עניין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים בשל טיבם, היקפם או תוצאתם האפשרית, ואשר יש או עשויה להיות להם השפעה מהותית על התאגיד, וכן אירוע או עניין שיש בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד".
לפי עו"ד מתן פריידין, שכבר מוביל כמה תביעות כאלה בעקבות השביתה הקודמת בחודש מרץ, צעדיה של ביג מאפשרים גם לשוכרים שלה להגיש נגדה תביעות. חוזי השכירות שהם חתמו עליהם, אינם כוללים סעיף המאפשר לבעלי החברה לסגור ולפתוח את המתחמים כאוות נפשם, בעקבות צעדים ממשלתיים שלא נראים להם. גם תביעה מצד בעלי המניות עשויה להיות אפשרית, שכן הם יוכלו לטעון כי ההחלטה לשבות על רקע פוליטי תרמה לירידה במחיר מניית ביג.
אירועי ביג הם ברומטר נאה לירידת האפקטיביות של המחאה ולעייפות הציבורית ממנה. בניגוד לשביתה הקודמת, הפעם נותרה ביג לבדה, ורשתות הקניונים הגדולות לא הצטרפו אליה. היא גם נתקלה בתגובה נחרצת מצד בעלי העסקים והציבור, שבתוך 24 שעות כופפו אותה וגרמו לה להפוך למעשה את החלטתה. יש גבול לזעקות החמס על קץ הדמוקרטיה, ורוב הציבור איננו מתרשם שיש כאן קטסטרופה שמצדיקה את שבירת הכלים ואת גישת "בעל הבית השתגע".
כמו במקרה של החרם על אנג'ל, מתברר שפעילות צרכנית ממוקדת עשויה להשפיע גם על תאגיד גדול. אנשי אנג'ל טענו אז שמכירות הלחם הן ממילא לא מקור הרווחים העיקרי של המאפייה ולכן החרם החרדי לא באמת משפיע עליה, אבל ההתנצלות הברורה שהם פרסמו אחרי כמה שבועות הוכיחה שהייתה בהחלט השפעה כזו. גם במקרה של ביג לא עזרה הודעה של כמה חברות הייטק כי יעבירו את תקציבי הרכש שלהן לביג כדי לתמוך בה, והנסיגה מההודעה הראשונית הגיעה תוך יום אחד בלבד. מעבר לעייפות החומר בתוך המחאה, נדמה שלחלקים גדולים בציבור נמאס מעירוב הפוליטיקה בכל היבט של החברה והכלכלה הישראלית. זה לא טוב לעסקים.
