הקבוצה שמשתתפת הכי מעט בשוק העבודה בישראל היא נשים ערביות. בקושי 40% מהן מועסקות, אפילו פחות מהגברים החרדים. אז למה כולם, כולל כותב שורות אלה, מתייחסים לאתגר החרדי הרבה יותר מאשר לבעיה האדירה עם נשים ערביות? דו"ח שוק העבודה שפורסם השבוע מספק הסבר פשוט: כיוון המגמה. נשים ערביות נמצאות בשני העשורים האחרונים על המסלול המהיר לשילוב בשוק, ורשמו זינוק אדיר בהשתלבות בשוק התעסוקה, בזכאות לבגרות ובפנייה להשכלה גבוהה – כל זה בד בבד עם ירידה מהירה בפיריון הילודה שלהן.
שיעור התעסוקה של נשים ערביות הכפיל את עצמו מכ־20% בתחילת שנות האלפיים, ל־42% כיום. במקביל, שיעור בנות השלושים שלמדו באקדמיה עלה בקרב ערביות מ־7% לפני עשרים שנה, ל־27% היום. זה מטאורי. והסיפור הוא לא רק ההשכלה הגבוהה; גם ערביות שהסתפקו בהשכלה תיכונית הכפילו את השתתפותן בשוק העבודה. השאלה היא אם המגמה הברוכה הזאת היא תוצאה של "דור בא ודור הולך" – המודרניזציה גורמת לצעירות הערביות לכבד פחות את המוסכמות המסורתיות של הדורות הקודמים, או שמדובר בתופעה חוצת־דורות שמתרחשת גם אצל נשים מבוגרות יותר, שפעם נשארו בבית והיום יוצאות לעבוד. התשובה היא גם וגם.
בעוד נשים יהודיות מפסיקות להצטרף לשוק העבודה באזור גיל חמישים, הגידול אצל נשים ערביות לא נעצר וממשיך אפילו אחריו
תנו הצצה בגרף המוזר שמופיע מטה, זה עם הפסים הצבעוניים שנראים כמו אבני דומינו שנפלו זו על זו. נראה מסובך? ננסה להסביר. ניקח לדוגמה את הנשים שנולדו בשנים 1976־1978, שמיוצגות בפס הירוק. בתחילת שנות האלפיים, כשהן היו בנות 23־25, רק 28% מתוכן יצאו לעבוד. אבל שכבת הגיל הזאת לא קפאה על שמריה. ככל שעברו השנים יותר ויותר נשים החליטו להצטרף למעגל העבודה גם בגיל מבוגר יותר, וכשהן הגיעו לשנות הארבעים לחייהן שיעור התעסוקה הגיע ל־52%.
מתברר שבעוד נשים יהודיות מפסיקות להצטרף לשוק העבודה באזור גיל חמישים, הגידול אצל נשים ערביות לא נעצר וממשיך אפילו אחריו. ומה קורה אצל הצעירות, אלה שנולדו בניינטיז והיום נמצאות בתחילת שנות העשרים לחייהן? שיעור התעסוקה עומד על 45%, ומתקרב לנתון של נשים יהודיות בגיל הזה, 57%.
כשבוחנים את ההשתלבות של נשים ערביות בהשכלה הגבוהה מקבלים תמונה דומה, והיא קריטית משום שאקדמאיות יוצאות לעבוד בשיעורים כפולים מאלה שיש להן רק תעודת בגרות. בשנים האחרונות שיעור הסטודנטיות הערביות שילש את עצמו, וזה לא רק בגלל הדור הצעיר. גם האימהות שלהן התחילו לסגור את הפער ותרמו לגידול בנתונים. באופן כללי, האינפלציה של תארים אקדמיים במדינת ישראל גורמת לכך ש"תואר אקדמי כפי שהוא נלמד בישראל אינו מעיד בהכרח על רמת כישורים גבוהה", כפי שנאמר בדו"ח, אך בקרב אוכלוסיות כמו נשים ערביות מדובר עדיין בסממן חשוב להשתלבות בשוק העבודה, שנותן גם תשואה ברמת השכר. בקיצור, בזמן שהגברים החרדים מדשדשים בכל הפרמטרים – השתלבות בשוק העבודה, השתלבות באקדמיה באופן מוצלח, ובעיקר פערי השכר משאר האוכלוסייה – הנשים הערביות נותנות עבודה. תרתי משמע.
