- מנהלי רשת מתחמי הקניות "ביג" קיוו לקבל השבוע חיבוק מהתקשורת, מהאליטה התל־אביבית ומהעיתונות הכלכלית. הם ניסו למצב את עצמם כאמיצים המתייצבים בראש המאבק ברפורמה המשפטית. על הדרך הם רמסו את הלקוחות, את השותפים העסקיים שלהם, ובעיקר את העובדים שלא מבינים מדוע מקום העבודה שלהם הפך פתאום למפלגה פוליטית.
שוב מפגיני השמאל הכריזו על "יום זעם", ושוב חברות וארגונים נגררו להבעת עמדה פוליטית, תוך שהם כופים זאת על העובדות והעובדים שלהם, וגם על מי שנמצא איתם בקשרי מסחר וכרוך מולם בחוזים.
עיתוני התעמולה הכלכליים המלבים את האש והופכים את השקר ללחם חוקם, קוראים למשקיעים להחרים חברות בבעלות אנשי ימין, במקביל לקריאתם המתמשכת להוציא השקעות מישראל. ערב "יום השיתוק", שלא צלח במיוחד, הם שפכו קיתונות של זעם, שזורים באיומים מרומזים ולא מרומזים, על חברות גדולות שנשארו לטעמם אובייקטיביות מדי ולא הצטרפו למחאה. קבוצה של אנשי שמאל בעלי השפעה מהלכת אימים על חברות, עסקים ובעיקר על הציבור הישראלי, תוך שימוש במניפולציות וסילוף המציאות.
כל ניסיון של חברה, ארגון או מעסיק גדול לנקוט צד פוליטי אקטיבי, הוא פגיעה בעובדים והרס המשק והכלכלה
כל ניסיון של חברה יצרנית, ארגון או מעסיק גדול לנקוט בצד פוליטי אקטיבי הוא פגיעה חמורה בעובדים והרס המשק והכלכלה. הביזיון הזה הוא לא רק של המעסיקים אלא גם ובעיקר של ארגוני העובדים הגדולים ובראשם ההסתדרות, שאמורה לדאוג לציבור העובדים הנאנק תחת טרור המחשבות והכפייה הפוליטית.
- חלק ממובילי "מחאת ההייטקיסטים" ונספחים אחרים חובבי אנרכיה, מרבים להתרברב בתרומתם הגדולה למשק ובכך שהם מממנים את המדינה במיסים הנגבים מהם. נניח בצד לרגע את ההכשרה שהם קיבלו על חשבון המדינה (בתקופת שירותם הצבאי), את הטבות המס האדירות שקיבלו ואת הסיוע הממשלתי שזכו לו במרוצת השנים. כל יום השבתה שהם שותפים לו גורם נזק שנע בין 2 ל־5 מיליארד שקל לכלכלה הישראלית. גם אם מדובר ב"שיבושים חלקיים", אלה עדיין נזקים של מאות מיליונים. "התרומה העודפת" שהם טוענים לה כבר הפכה לגירעון עמוק שיתגלגל לכל משק בית בישראל.
- חרם הוא אקט חמור וקיצוני, ומי שמשתמש בו עלול לגלות שהצעד הזה הוא חרב פיפיות. ביג גילתה זאת השבוע בדרך הקשה, ולא רק היא. אבל לצד הסלידה מחרמות חשוב לומר: אין סיבה שהנפגעים, המושפלים והמוחרמים יגישו את הלחי השנייה. חבר שנזקק לשירות פיננסי קיבל המלצה על מומחה מסוים ושאל לדעתי. אותו אדם, מתברר, הוא מהמפגינים הלהוטים ביותר נגד הרפורמה. זו זכותו כמובן, וזו לא סיבה שלא לשכור את שירותיו המקצועיים. אלא שאותו אדם מתבטא בקביעות ברשתות החברתיות באופן אלים וקיצוני כנגד ציבור דתי וימני, ומשתלח בבוטות במי שאינו חושב כמותו. אז אני נגד חרמות, אבל אני גם לא מוצא שום היגיון לשכור את שירותיו המקצועיים של אדם ששונא אותך ומבקש להשתיק אותך.
לצערי, אף שמדובר במיעוט קולני, יש לא מעט אנשי מקצוע בתחומים שונים שנוהגים באופן דומה. יש מספיק אנשי מקצוע, בעלי עסקים וחברות, שבין אם דעתם דומה לשלי ובין אם לא, הם בעלי היגיון בריא ומכבדים את עובדיהם ולקוחותיהם, תהא דעתם ואמונתם אשר תהא. ובעיקר הם קודם כול בני אדם, ולא נותנים לשום תבהלה והסתה לשנות זאת.
