בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא
נִמְאַסְתִּי. עוֹד שָׁבוּעַ בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא?
אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים טְחוּנִים וְנִלְעָסִים.
מָתַי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יִהְיֶה פָּאסֶה?
מַדּוּעַ כָּל שָׁבוּעַ הוּא מוֹסִיף לַשִּׂיא?
כֵּיצַד כָּל יוֹם שִׁשִּׁי, בַּעֲלוֹתָם הַנְיָרָה,
כְּבָר חֲתוּמִים דְּבָרַי בְּתַג הַנְּשִׁיָּה –
שֶׁכֵּן תּוֹךְ יוֹם-יוֹמַיִם בָּהָרַב-מִיָארָה
שׁוֹבֶרֶת רַף נוֹסָף שֶׁל הֶתֵּרֵי פְּשִׁיעָה?
בְּכָל שָׁבוּעַ שׁוּב נִפְרָץ הָאַד-אַבְּסוּרְדּוּם.
הָאַד אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ שֶׁהוּא אַד בִּכְלָל
נִהְיֶה גַּם הוּא לְגֶשֶׁר שֶׁעָלָיו בְּסוּטוּל
הַתִּמָּהוֹן כּוֹבֵשׁ עוֹד נֵתַח שֶׁל חָלָל.
הַפֶּשַׁע מְשֻׁבָּח. הַפֶּשַׁע "אֵפֶקְטִיבִי".
כֵּן, נְצִיגַת הַחֹק כְּבָר מְשַׁסָּה הָמוֹן
לִפְרֹעַ בַּדְּרָכִים, אִם טַעְמוֹ בְּפִיהָ.
בְּפִיהָ – אוֹ שׁוֹלַחַת יוֹעֲצֵי לִימוֹן.
חָמוּץ. חָמוּץ בַּפֶּה. אֶגְרוֹף שׁוֹבֵר שִׁנַּיִם
נִתָּךְ מִשַּׁלִּיטָה וּמִשְׁלְטֵי עֲנָק.
לִרְאוֹת אֵיךְ חֲבֵרֶיךָ, לֹא אֶחָד, לֹא שְׁנַיִם,
פּוֹרְעִים וּמִתְגָּאִים – וּלְהִתָּקֵף מַחְנָק.
רוֹפְאִים בְּמַחְלְקוֹת נוֹטְשִׁים אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת,
הוֹלְכִים בַּחֲלוּקִים לַאֲסֵפוֹת פִנְטוּז
עַל תַּרְחִישֵׁי בְּדָיָה – שֶׁמַּצְדִּיקִים כָּאן מֶרֶד
וְחַבָּלוֹת בַּכְּבִישׁ וְסֵרוּבִים לָטוּס.
רוֹפְאִים בִּירֻקִּים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לַשֶּׁקֶר,
שֶׁהִיפּוֹקְרָטֶס בָּם נִשְׁאַר רַק הִיפּוֹקְרָט
צָבוּעַ בְּיָרֹק, וְאַגָּדוֹת בְּלִי שַׁחַר
גּוֹרְמוֹת לָהֶם לְטַנְטְרוּם שֶׁל טִמְבּוּל נִמְרָץ.
בְּאֶלֶף לֵילוֹתֶיהָ שֶׁהָיוּ פָסָאדָה
(וּלְמַעַן הַדִּיּוּק: בְּאֶלֶף-לְפָחוֹת),
בְּאֶלֶף אַגָּדוֹת לֹא בָּאָה שֶׁחְרֵזָדָה
לְדֶרֶג הַפִנְטוּז פֹּה עַל נִצּוּל שְׁפָחוֹת
וְיֶתֶר דִּקְלוּמֵי דִּכּוּי וְדִיקְטָטוּרָה
וְלֶהָבוֹת לַהֶבֶל וְלַבַּלָּהָה
שֶׁמַּמְצִיאָם בּוֹטֶה וּמְאַמְּצָם בָּטוּחַ
שֶׁכָּל שִׁבּוּשׁ מֻתָּר כִּי חֹשֶׁךְ בָּא לָעַד.
נִמְאַסְתִּי. עוֹד שָׁבוּעַ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן.
לִנְשֹׁף שׁוּב אֶת שֶׁלִּי לַחֶדֶר הַמַּסְרִיחַ.
לוֹמַר גַּם יַחַד: צַד אֶחָד כָּאן עֲבַרְיָן,
רַק צַד אֶחָד – אֲבָל דְּרוּשִׁים פְּשָׁרָה וְשִׂיחַ.
זֶה מְעַצְבֵּן לָאַלְּלָה. בֵּין הַמְּצָרִים
הֵן מִשְׁתַּלֵּם כָּל כָּךְ לוֹמַר "אֵין צַד שֶׁל צֶדֶק,
שֶׁיֵּרָגְעוּ כֻּלָּם". אַךְ מִישֶׁהוּ צָרִיךְ
לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת שֶׁעַל מָסָךְ רוֹצֶדֶת.
מָה מְפַתֶּה לָצֵאת צַדִּיק בִּגְרוּשׁ. לוֹמַר
שֶׁמְּעַכְּבֵי יוֹלְדוֹת וּמְטֻפָּלִים בִּכִימוֹ
הֵם אֶזְרָחִים טוֹבִים אֲשֶׁר לִבָּם נִכְמַר
וְשֶׁמִּתּוֹךְ כְּמִירָה עִם הַחוֹלִים הֶחְמִירוּ.
לִהְיוֹת דֻּגְמָן שֶׁל דְּבָשׁ, בְּמֵצַח זַב טְלָלִים,
וְכִתְאוֹמִים זֵהִים לִשְׁתֹּל יַחְדָּיו בְּרֶחֶם
מַעֲלִילָן הַמִּתְעַלֵּל בְּעוֹלָלִים,
חוֹלִים וְאֻמְלָלִים הַלְּכוּדִים בָּרֶכֶב,
עִם זֶה הַמְּחוֹקֵק תִּקּוּן קַל לְעַוְלָה;
כְּאִלּוּ הֵם טוּרִים שָׁוִים בְּתוֹךְ טַבְלָה.
יָבוֹא נָא הַשָּׁלוֹם בֵּין הַזְּאֵב לַשֶּׂה –
וְלֹא אַטְרִיחַ שׁוּב כָּאן בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא.