במשרד ראש הממשלה העריכו לאחרונה כי גל עלייה גדול של לפחות 40 אלף איש צפוי להגיע מרוסיה בעקבות ערעור היציבות במדינה. אלו חדשות דרמטיות למדינת ישראל, שכן התרחבות העלייה חיונית להבטחת עתיד המדינה. העלייה מרוסיה וממדינות מזרח אירופה היא משכילה, איכותית, ויכולה להוות מזור למכאובי שוק התעסוקה הישראלי הסובל ממחסור בעובדים מוכשרים בענפים חיוניים.
אלא שמדינת ישראל אינה ערוכה לקליטת העולים ומסתכנת בחזרה על טעויות העבר, היא מתקשה לקלוט את 60 אלף העולים שכבר הגיעו מרוסיה מאז תחילת הלחימה. לאחרונה דווח שהתורים לנתיב (לשכת הקשר) במוסקבה כל כך ארוכים שכ-10,000 איש ברחו ארצה עם אשרת תייר וללא סל קליטה ונאלצים כעת להסדיר את מעמדם. באולפני העברית ממתינים בתור אלפי עולים, המתקשים להשתלב בחברה ובתעסוקה בישראל ללא כישורי שפה.
הסיכון באי-הצלחה בקליטת העולים מרוסיה הוא כזה שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה. על מנת להבין זאת יש להיזכר בעלייה ממדינות בריה"מ לשעבר החל מסוף שנות ה-80. 150 אלף מהנדסים ו-43 אלף רופאים העשירו את ההון האנושי של המדינה הקטנה שמנתה אז פחות מחמישה מיליון איש. אלא שלנתונים על העלייה הגדולה ההיא יש גם צד אפל, רק כ-45% מהאקדמאים שעלו ממדינות בריה"מ לשעבר הועסקו בשנת 2003 במקצועות חופשיים התואמים את השכלתם. זאת, לעומת 75% מהעולים דוברי האנגלית.
עבור העולים החדשים היה זה החלום ושברו. רק 35% מעולי מדינות בריה״מ לשעבר היו שבעי רצון מהכנסתם אז. באותה העת, בקרב העולים ממרכז ומערב אירופה 65% היו מרוצים מהכנסתם בארץ, כמעט פי שניים. לחיים הקשים שזימנה העלייה ארצה היה מחיר – כ-7% מכל מי שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנת 1997 ירדו מהארץ בתוך חמש שנים.
לאורך השנים, נשמעו קולות בציבור שהאשימו את העלייה ממדינות מזרח אירופה בחוסר ציונות. ההפך הוא הנכון, מיום הקמת המדינה צמא מחוז הדרום לזריקת מרץ שתפריח אותו בהתאם לחזון בן גוריון. בעוד העולים מצרפת וארצות הברית העדיפו להשתקע במחוז ירושלים והמרכז, העולים מברית המועצות הגשימו את החזון והתיישבו במחוז הדרום. בשנת 2014 הם היוו כבר 26% מתושבי אשדוד, 25% מתושבי באר שבע ורק 4% מתושבי ירושלים ו-9% מתושבי תל אביב.
קליטה מוצלחת של העלייה מרוסיה בדרום הארץ חיונית עתה יותר מאי פעם. בחודש אוגוסט אשתקד היו חסרים בתעשייה בישראל כ-15 אלף מהנדסים, רובם בנגב ובגליל. מסקנות הוועדה להון אנושי בהייטק הראו כי בתוך 5 שנים יווצר מחסור של כמאה אלף עובדים בתחום. במרכז לאודר לקידום תעסוקה בנגב ליווינו כאלף עולים מרוסיה ומזרח אירופה בשנתיים האחרונות ואנו מזהים כי הם מגיעים לכאן עם השכלה ומיומנות במקצועות טכנולוגיים, הנדסיים ומקצועות נדרשים אחרים וכי גם כיום הם בוחרים להתיישב בנגב ובגליל ולהגשים את החזון הציוני.
לנו גופי החברה האזרחית וממשלת ישראל, העולים משאירים רק משימה אחת – לקלוט אותם בזרועות פתוחות. לקחי העבר מלמדים שזרועות פתוחות הן לא טקס מרגש בנמל התעופה, אלא אולפני עברית איכותיים ומותאמים, תוכניות ליווי שיסייעו להם להשתלב בתעסוקה איכותית בארץ בתחום מומחיותם ותוכניות עידוד שיאפשרו להם להקים את ביתם החדש בנגב ובגליל – ויפה שעה אחת קודם.
