מכתב התמיכה שנשלח למפקד סיירת מטכ״ל הוא כזה שבחיל האוויר יכולים רק לקנא בו. ביום שישי דווח כי לוחמים מהסיירת המובחרת מאיימים שלא יתייצבו לשירות מילואים אם החקיקה סביב עילת הסבירות תעבור גם בקריאה שניה ושלישית. מייד עם פרסום המכתב, שוגר מכתב נגדי למפקד הסיירת ובו הובהר: ״נבוא גם אם צריך להכפיל את ימי המילואים״.
המכתב שחשף הכתב הלל ביטון רוזן בערוץ 14, הציף סימני שאלה של יחידות אחרות כמו 8200, יחידת המודיעין 504 וכמובן חיל האוויר והשייטת. למה רק בסיירת מטכ״ל יש לוחמים שמוכנים לתת כתף בעת הזו ובשאר היחידות לא? בחיל האוויר יש מאות רבות של טייסים במילואים, כרגע, על פי דיווחים בכלי התקשורת, יש בערך עשרה טייסים (מלבד אלו השייכים לגל הסרבנות של טייסת 69) שהצהירו כי לא יתייצבו. מדוע בחיל האוויר לא פורסם מכתב נגדי? מדוע טייסים, אנשי 8200 ולוחמים נוספים שרואים את היחידות שלהם מתפוררות, לא קמים להשמיע קול?
נכון להבוקר, אין בצה״ל סרבנים בפועל. ביום שישי פרסמנו במקור ראשון את תוכנית צה״ל לבלימת גל הסרבנות השני. התוכנית כוללת שורה של פעולות: כל מפקד במערך המילואים ישוחח עם פקודיו ויקיים הערכת מצב. המפקדים יידרשו למפות את המשרתים לפי שלוש קטגוריות – אלה שעלולים להודיע על אי התייצבות, אלה שנמצאים בדילמה ואלה שאינם מאיימים בסרבנות כלל.
בהתאם לתמונת המצב נדרשים המפקדים לערוך את גרף האימונים והתעסוקה המבצעית כך שגם אם אנשי מילואים מסוימים יסרבו להתייצב, מצב זה לא יפגע באימונים או בפעילות. בצבא אומרים שיצליחו להשיג כך מערך כשיר, עם סיכוי נמוך להיפגע מסרבנות.
כדי להגיב היטב למקרי סרבנות, הכינו בצבא שלושה מדרגי ענישה. אם משרת מילואים יחל לדבר על אי נוחות מהמצב, מפקדו יזמין אותו לשיחה אישית; אם יודיע כי בכוונתו לסרב להתייצב, הוא יינזף; אם משרת מילואים יודיע למפקדו שאין בכוונתו לסרב, אבל ברגע האמת לא יתייצב לשירות בגלל המחאה, הוא יועמד לדין משמעתי – ואולי גם יודח משירות המילואים.
