ככתב לענייני תפוצות, זה זמן רב מאוד שאני מתעלם מביקורת מימין על כך שבמקומות רבים בעולם גורמים שליחים רשמיים של מדינת ישראל, בין השאר אנשי הסוכנות היהודית או תנועות הנוער, לשיח אנטי־ישראלי. היו אפילו מי שרמזו כי אותם שליחים מלבים את החרם על ישראל. עד שלא אראה זאת בעיניי, אמרתי לעצמי, אני מעדיף לקוות שזה לא קיים.
עם זאת, אפרד לרגע מהתמימות: שליחי מדינת ישראל אמורים ואף צריכים לייצג את מגוון הדעות בחברה הישראלית. על כן, סביר מאוד להניח שאנשי מרצ מצד אחד והאיחוד הלאומי מצד שני יוכלו לשמש שליחים של המוסדות הלאומיים. אך השאלה הגדולה היא היכן עובר הגבול שבין פלורליזם לנאמנות.
בעיניי, השבוע הגבול נחצה: ליאור שריר, שליח הסוכנות היהודית ו'הלל', הארגון לעידוד החיים היהודים בקמפוסים האמריקניים, באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית היה חתום על מכתב שנשלח לסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, שבו קיבלה הודעה על ביטול הנאום הצפוי שלה בקמפוס בשל טענות כי התבטאה באופן "גזעני". לצדו חתומה על המכתב ראשת הסניף המקומי של 'הלל', הרבה הקונסרבטיבית ג'ולי רות. במכתב לא פורטו מה היו התבטאויותיה הגזעניות לכאורה של חוטובלי.
ממשרדה של סגנית השרה מיהרו לפרסם בתגובה הודעה ולפיה "ארגון 'הלל', הפועל באוניברסיטת פרינסטון (…) ביטל באופן פתאומי את ההרצאה ברגע האחרון". בעקבות כך אני מעוניין לשאול: האם שליח רשמי של מדינת ישראל יכול להחרים חברת כנסת או סגנית שר ישראלית? אני סבור שלא.
במהלך השבוע דיווחתי בטוויטר כי שריר הוא אחד האחראיים להחלטה, אך התברר לי כי הוא ניסה לבטל אותה. שריר אמנם התנצל בפני חוטובלי על האירוע, ואכן הסביר כי ניסה לבטל את רוע הגזרה, אך אולי היה עליו בכלל "לסרב פקודה". בנוסף, ב'הלל' העולמי התנצלו על התקרית, והסניף המקומי בפרינסטון חזר בו מההחלטה – אך הנזק כבר נעשה.
ובכל זאת: כיצד שליח ממלכתי יכול להיות חתום על אמירה כזו? האם בכלל שריר הוא קורבן לניצול כוחם של יהודים פרוגרסיבים כוחנים? בסוכנות היהודית הסבירו לי כי הציפייה שלהם מהשליחים היא ש"יעבדו כחלק מהצוות", וכי "אם הצוות יקבל החלטה – השליח צריך למלא אותה". אך מה אם מדובר בהחלטה אנטי־ישראלית?
עשרות מיליונים ממדינת ישראל
אנסה להסביר את המציאות המורכבת בעולם זה: רוב שליחי הסוכנות היהודית אינם מקבלים בהכרח את המשכורת שלהם מהארגון, אלא מגופים מקומיים שעובדים עמם בשיתוף פעולה. על כן, במידה מסוימת המעסיק הישיר של שריר הוא ארגון 'הלל', ואולי אפילו הסניף המקומי של הארגון. אך האם הסוכנות היהודית היא חברת כוח אדם או ארגון אידיאולוגי?
ארגון 'הלל' העולמי מקבל עשרות מיליוני שקלים בשנה מתקציב ממשלת ישראל דרך חברה לתועלת הציבור (חל"צ) שהקים משרד התפוצות ושמה 'מוזאיק יונייטד'. האם מדינת ישראל צריכה לשקול מחדש את העברתם של תקציבים אלה?
מעבר להתנצלות, לא נשברו כאן הכלים. אף אחד לא עשה עניין מהתקרית המביכה – לא הסוכנות היהודית, ואף לא משרד התפוצות. אי אפשר גם להתעלם מהעשייה העצומה של הארגון לטובת ישראל, שבגללה הוא מקבל על הראש משמאל – כך שהאיזון במקרה הזה בהחלט חיוני.
ואכן, ב'הלל' דווקא התרגשו מאוד מהסיפור השבוע, ואף דאגו שמאמר התגובה של נשיא הארגון, אריק פינגרהוט, יופיע באתר 'מידה' השמרני. ב'הלל' מבינים שיהיו עוד אירועים כאלה, וכי לא מדובר במשהו נקודתי או חד־פעמי, מכיוון שמדובר בארגון עצום שאמור להיות מעין "אוהל" שמקבל את כל היהודים בקמפוס, באשר הם. מבחינתם היה כאן עניין בירוקרטי שהוביל לטעות, ושאם העניינים היו מתנהלים כיאות – זה לא היה קורה.
אז מה יקרה להבא? בסוכנות היהודית הבהירו כי אין צורך להגדיר מחדש את גבולות הגזרה של השליחים, מכיוון שבמקרה זה מדובר ב"טעות" ותו לא. אני, לעומת זאת, שואל אם לא הגיע הזמן לקבוע באופן ברור מה התפקידים והקווים האדומים של השליחים, שלכאורה מייצגים את כולנו בקהילות יהודיות ברחבי העולם.
