"הדמוקרטיה לא נגמרת בקלפי״, הזדעק עיתון הארץ בקמפיין פרסומי שרכב על גל המחאה נגד השינויים במערכת המשפט. לשם שינוי, אני מסכימה עם דברי העיתון. הדמוקרטיה לא מסתכמת בפתק שאדם משלשל למעטפה פעם בארבע שנים. הדמוקרטיה היא גם היכולת של האזרחים וגופים אזרחיים להשפיע על מהלכים מדיניים גדולים ועל החלטות קטנות. אבל מדוע מזדעקים כל אנשי השמאל, שמצליחים – כמו בדמוקרטיה – להשתמש בכוחם כדי לשנות את החלטות הממשלה?
המחאות ההמוניות בערי ישראל בחצי השנה האחרונה השפיעו על מדיניות הממשלה. בשיא ההפגנות הצליחו המוחים לגרום לראש הממשלה שפיטר את שר הביטחון שלו לחזור בו מן הפיטורים ולהודיע על הקפאת החקיקה.
השבוע ראינו מופת של דמוקרטיה כאשר שתי חברות מסחריות או העומדים בראשן הביעו את דעתם על הרפורמה במערכת המשפט. ניר לוינגר, מנכ״ל קוקה־קולה ישראל, העלה לרשתות החברתיות שלו תמונה של חולצת המחאה, שלא השאירה מקום לספק מה הוא חושב על החקיקה המתקדמת. רשת הקניונים ביג הודיעה שתסגור את שעריה ב"יום השיבוש" שהכריזו אנשי המחאה ביום שלישי.
אנשי ימין רבים קראו להחרים את שתי הרשתות. אף שהקריאה לחרם הייתה זהה, ההחלטה של ביג ופרסום התמונה של מנכ״ל קוקה־קולה שונים. יש הבדל גדול בין מדיניות של חברה ובין פרסום של מנכ״ל החברה. אם היינו מעוניינים להחרים כל חברה שמנהליה מתנגדים לרפורמה, כנראה היינו מחרימים חברות רבות הפועלות בארץ. ובכל זאת, חלק מהקריאות לחרם לוו בסרטונים ובתמונות של אנשים זורקים או מרוקנים בקבוקי קוקה־קולה, ללא התייחסות למנכ״ל החברה עצמו.
אף על פי כן, תגובת הנגד הזאת חשפה עדות נוספת לחוזקה של הדמוקרטיה הישראלית. בעלי עסקים המשכירים חללים וחנויות בקניוני ביג הביעו תרעומת על החלטת הרשת לסגור את מתחמיה. בתגובה הודיעה ביג שעסקים שמעוניינים לפעול ביום השיבוש במתחמי המסחר שלה יוכלו לעשות זאת.
מהצד השמאלי של המפה הפוליטית נשמעו קולות שקראו לתגובתה של הרשת ״התקפלות״, אבל זו אינה האמת. תגובתה של הרשת ממחישה את הדמוקרטיה שהמפגינים טוענים שהיא נר לרגליהם. המדינה מתנהלת לא רק לפי תכתיבי השלטון, אלא לפי תכתיבי האזרחים והיזמים. זה מעיד על דמוקרטיה בריאה. העובדה שרשתות ענק לא מכתיבות לבדן את המציאות, אלא נדרשות להתחשב בצרכנים, היא מה שמבדיל אותנו מחברות אוליגרכיות ומונופוליסטיות. אם זו לא דמוקרטיה, מה כן?
עדות אחרת לדמוקרטיה חזקה הייתה בעדכון גישותיהם של ראשי האופוזיציה למשא ומתן על השינויים במערכת המשפט. לפני שבועות ספורים לא הסכימו אלה להידבר עם מקביליהם בקואליציה כל עוד לא עוצרת החקיקה לחלוטין. השיחות בבית הנשיא נפסקו כשהחקיקה המשיכה. אבל השבוע הציע בני גנץ, ראש המחנה הממלכתי, להיפגש עם נשיא המדינה, ראש הממשלה וראש האופוזיציה ביום ההצבעה על צמצום עילת הסבירות.
בניגוד לעמדתם הקודמת של ראשי האופוזיציה, זו דמוקרטית הרבה יותר. אין זו תעודת כבוד למסורת הדמוקרטית לא להידבר כל עוד הצד השני – שאף ניצח בבחירות – לא נענה לתכתיביך. העמדה שהוצגה השבוע בהחלט קרובה יותר לדמוקרטיה.
יתר ראשי האופוזיציה לא רק מסרבים לכבד את הכרעת הבוחר, אלא פוגעים בסיכוי להגיע לפשרה. הרי נוסח החוק שעבר בקריאה הראשונה הוא לא בהכרח זה שיעבור בקריאה שנייה ושלישית, כך שיש זמן לשינויים. אם לא היו מטילים חרמות עד שתיעצר החקיקה, אולי לא היינו מגיעים לנקודת השבר הזאת, ופשרה הייתה מושגת כבר לפני כמה שבועות.
