"יישומם של ההנחיות והנהלים חייב להיעשות בשים לב לנסיבותיו הקונקרטיות של כל אירוע, בהתאם לשיקול הדעת המקצועי של גורמי אכיפת החוק. בחינה כמותית לבדה אינה יכולה להוות בסיס להשוואה בין אירוע לאירוע". המשפט הזה, המהווה חלק מפסקת הסיום של המכתב ששיגרה אמש (ב') המשנה ליועמ"ש עו"ד אביטל סומפולינסקי למזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, מתמצת באופן הבהיר ביותר את אטימות המערכת. במילה אחת: זלא"ד ("זה לא אותו דבר").
כזכור, בישיבת הממשלה בשבוע שעבר דרשו השרים תשובות ברורות על מדיניות האכיפה, לנוכח התחושה של אפליה חריפה בין מפגיני ימין בעבר למפגיני שמאל בהווה. מתי חסימות כבישים מצדיקות פינוי מיידי בכוח גדול ומתי לגיטימי "להכיל"? באילו מקרים מעורבות בחסימת כביש מצדיקה כתב אישום, ובאילו מקרים המשטרה מסתפקת באמירת "נו נו נו"? התחושה של כל איש ימין שהשתתף אי פעם במחאות ומביט מהצד על אירועי ה"שיבוש" בחצי השנה האחרונה היא של אפליה חריפה. כאילו יש משטרה אחת לימין ומשטרה אחרת לשמאל. פרקליטות אחת לימין (עם צוות אכיפה מיוחד בראשות המשנה לפרקליט המדינה ל"תפקידים מיוחדים" שי ניצן) ופרקליטות שונה לחלוטין למחנה השמאל. תחושת האפליה כה זועקת, שניתן לשמוע אותה גם מפי מי שכיום מתנגדים לרפורמה ואפילו מפגינים נגדה, אך בעבר היו חלק ממחאות הימין, לפני ההתנתקות למשל.
אכן, יש משהו מעט מורכב בסיטואציה שבה ממשלה מבקשת תשובות ממי שאמור לאכוף את החוק על המפגינים נגדה. אך האם כאשר ממשלת שרון עסקה באופן מאוד בוטה בדיכוי המחאות נגדה בתקופת ההתנתקות היא היתה פחות בניגוד עניינים? לא ולא. האמת הפשוטה והעגומה היא הפוכה בדיוק. אז, באותה התקופה, מערכת אכיפת החוק לא הייתה מצויה בניגוד עניינים, ובימים האלו ממש היא בניגוד עניינים חריף. כאשר היועצת המשפטית לממשלה מתבטאת בנוגע לרפורמה כאחרונת המפגינות בקפלן, האם ניתן באמת להפקיד בידיה את מדיניות אכיפת החוק כלפי המחאה? האם הגיוני וסביר שהמענה למחאות ינווט בידי מי שבכל לבם היו רוצים להצטרף למחאות הללו? למרבה הצער כל השאלות הללו נותרות ללא מענה, משום שמכתבה של המשנה ליועמ"שית הוא מפגן מכעיס במיוחד של תמימות מעושה.
שרי הממשלה לא ביקשו תקציר של הנחיות היועמ"שית והמשטרה, הם ניסו להבין מדוע ההנחיות הללו לא מיושמות באופן אחיד ושוויוני על כל סוגי המחאה. הניסיון להציג את גורמי המקצוע כמין קבוצה של אנשים נעדרי כל אינטרס קונקרטי באירוע הוא שקרי ומכעיס. העובדה שמכתבה של המשנה ליועמ"שית לא כולל התייחסות אפילו מרומזת לניגוד העניינים הבעייתי בו נמצא המוסד הזה מעמיד בצל את עצם היכולת לתת אמון לעת הזו ברשויות אכיפת החוק.
חז"ל קבעו כבר לפני אלפי שנים את הכלל לפיו "דינא דמלכותא דינא". חוקי המלכות מחייבים אדם יהודי לא רק כאזרח אלא גם כיהודי. אולם לצד זאת נקבע גם חריג לכלל, לפיו אין חובה למלא את חוקי המלך במקום שהם אינם שוויוניים ולא מוחלים על כל התושבים באופן אחיד. או כהגדרת הגמרא במסכת בבא קמא (דף קי"ג ע"א) "מוכס שאין לו קצבה". לא מדובר רק במיסים. כל אכיפת חוק חייבת להיעשות באופן שוויוני. חוק שאיננו שוויוני הוא חוק של חמס וגזל. אם מערכת אכיפת החוק מעוניינת להשיב אלי אפילו קמצוץ מהאמון שאבד לה, היא חייבת להתחיל מאכיפת חוק שוויונית. מכתב המשנה ליועמ"שית מאמש הוא התחלה ברגל שמאל.
