בימים קשים אלה, בהם קומץ של אנשים העזו, לצערנו, לחצות קו אדום – באיום ב'סרבנות מותנית' (כדוגמה, "לא נתייצב למילואים אם הממשלה תשנה את עילת הסבירות"), מומלץ שנכבד ונפעל על פי פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק, שקבע כי קיימת אבחנה בין 'סרבנות מצפון מותנית (סלקטיבית)' – שעיקרה התנגדות לשירות צבאי בקיומם של תנאים מסוימים, לרבות התנגדות למדיניות מסוימת של הצבא והתנגדות לשירות באזור ספציפי או בזמן מסוים, לבין 'סרבנות מצפון מלאה' – שעיקרה התנגדות עקרונית של אדם לשימוש בכוח באשר הוא, בכל זמן, בכל מקום ובכל תנאי. אבחנה זו אומצה, בין היתר, בבג"ץ שיין נגד שר הביטחון, ומאוחר יותר בבג"ץ זונשיין נגד הפרקליט הצבאי הראשי, והוכרה כמדיניות העומדת במבחן הסבירות והמידתיות.
לפי אבחנת בג"ץ, ניתן במקרים מסוימים של 'סרבנות מצפון מלאה' להעניק פטור משירות ביטחון. אך 'סרבנות מותנית' – נתפסת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק, כאיום ממשי על החברה הישראלית, על לכידותה, ועל מוסדותיה הדמוקרטיים, ולכן היא אסורה על פי בג"ץ.
אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, קבע בבג"ץ זונשיין, בעניין חיילי מילואים שסירבו לשרת במילואים ביהודה ושומרון, כי "בחברה פלורליסטית כחברה הישראלית ההכרה ב'סרבנות המצפון הסלקטיבית' עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותה כעם. אתמול ההתנגדות הייתה לשרת בדרום לבנון. היום ההתנגדות היא לשרת ביהודה ושומרון. מחר ההתנגדות תהיה להסרת מאחזים אלו או אחרים באזור. הצבא של העם עשוי להפוך לצבא של עממים המורכבים מיחידות שונות שלכל אחת מהן תחומים שבהם מותר לה לפעול מצפונית, ותחומים אחרים שבהם נאסר עליה מצפונית מלפעול. בחברה מקוטבת כחברה הישראלית זהו שיקול כבד משקל".
השופטת דורית ביניש קבעה באותו פסק דין: "כאשר החברה הישראלית מפולגת ומקוטבת, ובה קבוצות ויחידים בעלי הכרה מצפונית ואמונה עזה כל אחד בצדקת דרכו, קשה ביותר ההבחנה המתווה את גבולות הלגיטימיות של ה'סרבנות המצפונית הסלקטיבית' לסוגיה. רבים בקרבנו מבקשים לקבוע את גבולות הציות על-פי אמונתם ומצפונם ואף על-פי השקפתם הפוליטית. קו הגבול בין 'סרבנות מצפונית סלקטיבית' לבין השקפת עולם מדינית הוא אכן, כלשונו של חברי הנשיא, 'דק, ולעתים דק מדק'".
ועל חשיבות השארת הצבא מחוץ לפוליטיקה, ניתן למצוא גם בקביעת בית הדין הצבאי לערעורים (התובע הצבאי הראשי נגד סרן משה פרץ בוטביה גונן), שהבהיר: "ממאפייני עוצמתו של צה"ל הוא היותו צבא העם. בצה"ל משרתים כתף אל כתף בני כל המגזרים, בעלי השקפות עולם מגוונות, כאשר רבים מהם רואים בשירות הצבאי מימוש זכות גדולה לתרום ממיטב אונם לעם ולמדינה. לפיכך, שמירה על המכנה המשותף של ערך השרות הצבאי, תוך ניתוקו המוחלט מהשקפת עולם פוליטית, היא תנאי יסוד בהוויה הצבאית".
כך, בהתאם לפסיקות בית המשפט העליון, עלינו לנקוט באפס סובלנות כלפי כל מי שמנסה לחצות את הקו האדום באיום ב'סרבנות מצפונית מותנית (סלקטיבית)' המאיימת על החברה הישראלית, על לכידותה, ועל מוסדותיה הדמוקרטיים.
ומצופה מראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, המפכ"ל, היועמ"שית, ונשיאת בית המשפט העליון לפעול בנחישות כנגד מי שמאיים ב'סרבנות מותנית', ולפעול למען השארת הצבא מחוץ לפוליטיקה.
