במשך עשרות שנים היה צבא הגנה לישראל קונצנזוס. פרט לאוכלוסיות מסוימות מצאנו בו כולנו את מקומנו, וחרף הידיעה שניקרה במוחם של חלקנו בנוגע לתמהיל אנושי מסוים מאוד בחלק מהיחידות – רוב הזמן לא הנחנו לזה להפריע לנו. המשכנו לשלוח לצה"ל את ילדינו ונכדינו בידיעה ברורה כי הוא הגוף היחיד המייצג נאמנה את רוחו של עם ישראל אשר הצליח להקים מדינה חזקה בזכות היכולת שלנו להתאגד ולהיאבק מול כל איום.
"איפה היית בצבא?" היא אחת משאלות פתיחת שיחה הכי נפוצות בישראל בין ישראלים שנפגשים לראשונה. ככל שאנחנו צעירים יותר היא תעלה מוקדם יותר בשיחה, אבל גם בחלוף עשורים העיניים ניצתות כאשר מולנו עומד אדם שחלק איתנו את אותו תג יחידה או את אותו צבע כומתה. הוא מבין אותנו. הוא שונה מאיתנו – אבל כמונו.
גם את אותן יחידות הומוגניות הערכנו, חרף הביקורת. ככה זה – אתה יכול לחשוב שיש דרכים עדיפות לנהל את העניינים, אבל זה לא מוריד כהוא זה מהתחושות החיוביות שעולות בך אחרי עוד מבצע מוצלח. העם היה הצבא, הצבא היה העם – וגם נוכח החריקות המזדמנות העגלה הזו נסעה לא רע בכלל.
חשבנו, לתומנו, שלאף אחד אין אינטרס לפגוע ביודעין בקסם הזה שצמח כאן – אבל כנראה שתחושת הביטחון הכוזב גרמה לנו להירדם בשמירה. מתחת לפני השטח עלו ובעבעו כוחות שלא יהססו לפגוע במודל הזה על מנת להפיק רווח פוליטי. כוחות, שמבחינתם צה"ל על חייליו ומפקדיו הוא אך ורק כלי משחק, מצידם שהכשירות תיפגע ואזרחים/חיילים ישלמו בחייהם שהרי הדבר החשוב ביותר הוא השמירה על העוצמה והמעמד.
כמתפקדת ליכוד, הציפיה הברורה שלי בסיטואציה הקשה והמורכבת של סרבנות פוליטית נטולת כל בסיס אידיאולוגי, הייתה ששר הביטחון, שאת קולי קיבל בפריימריז, יעמוד בתקיפות מול התופעה יחד עם הרמטכ"ל, ימגר את התופעה הזו ויקטע אותה בעודה באיבה. הדחה מיידית של טייסים, אנשי סייבר ולוחמים היא בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להצליח לנסות ולחזור לשפיות במינימום נזק ולשמור על אחדות בקרב שורות הצבא.
אבל לא.
לפני מספר חודשים הוכיח שר הביטחון שעם כל הכבוד לחוסנו של הצבא ולשמירה על הדמוקרטיה בישראל, הוא מעדיף להיות שבוי בידיהן של קבוצות לחץ במדים. הוא יצא נגד הרפורמה שמקדמים חברי מפלגתו ושלה הציבור הימני משווע, מפחד יפי הבלורית והתואר שכנראה הבהירו לו שאת הבסיס הם לא מתכוונים לפקוד יותר. מעבר לכניעה המבישה ולהתרפסות בפני אותן קבוצות מאוד מאוד מסוימות בעלות הכשרה מאוד מאוד אחידה, המסר שהעביר לציבור במעשה היה שעם כל הכבוד לשירות בגדודים, בחימוש, בחיל החינוך או בסמוך לסוללות "כיפת ברזל", הטובים באמת – אלה שטסים – הם בעלי המילה האחרונה. החשש מאבדן טייסות שלמות שפשוט תישארנה בבית במקרה חירום היה כנראה כבד מידי על כתפיו החלשות של שר הביטחון, והוא ביצע מהלך שגרם לכולנו, כולל אותי, להיראות בעיני עצמנו כמטומטמים לא קטנים. חשבנו שנכניס לכנסת לוחם עז רוח, וקיבלנו רק את העז (בשינוי ניקוד קל). כעת הסיפור כמעט וחוזר על עצמו, כאשר השר גלנט אמנם טרם יצא במילים ברורות נגד הרפורמה כבעבר, אולם שתיקתו המבישה זועקת.
יש לומר בהגינות כי החשש של גלנט לא צמח בחלל ריק: יכול להיות שכשירויות של טייסות תיפגענה, הסד"כ אולי יצטמצם וככל הנראה נחווה ירידה ביכולות כתוצאה מסרבנות אידיאולוגית רחבת-היקף. יחד עם זאת, הפגיעה האנושה בדמוקרטיה ובחוסן הלאומי שנובעת כתוצאה מהעדפה ברורה של קבוצות לחץ מסוימות שסוחטות באיומים ממשלה שנבחרה כדת וכדין, יעלו לנו בסדרי גודל יותר, ולאורך זמן רב.
לסכנה הגדולה שצומחת מול עינינו ישנם שני היבטים: לא רק שעכשיו שר בממשלה נבחרת מקבע במו ידיו את הגדרתו של רוב העם כ"אזרחים סוג ב'", הוא הלכה למעשה מכשיר שלל פעולות של סרבנות שבוא-יבואו על רקע כמעט כל מה שיעצבן אותם ולא ישתלב עם תפיסת עולמם. ככה לא ניתן לפקד על צבא, נקודה.
ולבסוף, אי אפשר שלא לתמוה מדוע נושא יחסית פעוט כמו צמצום עילת הסבירות גורר כל כך הרבה אמוציות מצד אנשי צבא בסדיר ובמיל' וממקהלת המעודדות שלהם באזרחות. הרשו לי לא להתרשם מהסברי "המדרון החלקלק" או "הסלמי" שחלקם מספקים ולהתמקד בהשערה אחרת: האם ייתכן שאולי – רק אולי – אותם לוחמים עזי רוח או טייסים מהוללים שבויים בעצמם על ידי קבוצה קיצונית שמטפטפת להם מסרים אנטי-דמוקרטיים במסווה של דאגה לעתיד המדינה? הייתכן שעשרות רבות של בעלי תפקידים, חלקם גיבורים מעוטרים, נפלו קרבן למנגנון משומן של פייק שיודע לפנות לרגש הפוליטי וליצר המחנאות שלהם?
מצד אחד, תשובה חיובית תאיר את הגיבורים הללו באור שלילי ומקטין מאוד. מצד שני, כאשר מאזינים למוביליהם נאבקים להסביר את עצמם בראיונות בתקשורת כשהם נופלים שוב ושוב לאותן מלכודות של הגדרת "פקודה בלתי חוקית בעליל", "דמוקרטיה" או כמעט כל סוג של הסברים משפטיים במופע מרהיב של כשלים לוגיים, אין הרבה אופציות אחרות.
ועל זה מגן בדממה מבישה שר בטחון אחד ממפלגת ימין אחת, שידע לדבר גבוהה-גבוהה לפני הפריימריז, אולם בחר להזדכות על כל המילים הללו כשעמד מול חבורה של טייסים במיל'.
