ההסתדרות הרפואית הכריזה על השבתת מערכת הבריאות, במחאה על החקיקה המסתמנת לביטול של הביקורת השיפוטית על החלטות הדרג המדיני בעילה של חוסר סבירות. ההשבתה נומקה בטענה לפיה "ביטול עילת הסבירות פוגע בבריאות", אשר מצאה את דרכה לכותרת הכרזה שהפיקה ההסתדרות הרפואית בנושא. מאחר שהתקשיתי להבין את הכותרת, פניתי לאותיות הקטנות, בניסיון ללמוד כיצד בעצם תפגע החקיקה הצפויה בבריאות שלי ושל היקרים לי. וכדי שלא תישארו במתח אניח כבר כעת את השורה התחתונה: אף אחת מהטענות שמופיעות בכרזה אינה נכונה, כולן שגויות מקצה לקצה. כל קשר בין הסבירות ובין החששות המופיעים בכרזה מקרי עד בלתי קיים.
נתחיל מהחשש הראשון: "רפואה מגדרית. השר יכול לקבוע מדיניות שאינה נותנת מענה אידיאלי לשוני מגדרי ובכך מבססת אפליה. ביטול עילת הסבירות יוצר פתח להתעלמות מממצאים מדעיים עדכניים בדבר הטיפול הנדרש לנשים ולגברים, וזאת מטעמים הקשורים לאמונות דתיות או נטיה לאפליה מגדרית". נשמע מפחיד? אז תנשמו עמוק ותשתו כוס מים משום שמדובר בהבל גמור (ונניח לרגע בצד את היחס הסטריאוטיפי שמשתמע מהפסקה הזו לקבוצות מסוימות בחברה הישראלית). סבירות היא רק כלי אחד מרבים בארסנל הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות. החלטות כאלו, אם תתקבלנה ביום מן הימים על ידי איזה שהוא שר תיפסלנה מהרבה סיבות. ראשית: חוקיות. מדיניות כזו מנוגדת לשורה של הוראות בחוק זכויות החולה. בנוסף לכך, אפליה היא עילת ביקורת שיפוטית עצמאית נפרדת מעילת הסבירות, וכמוה גם שקילת שיקולים זרים. ממילא, אין שום צורך בסבירות במקרה הזה.
נעבור לסעיף השני בכרזה: "בריאות הציבור. שרים ימנו גורמים בעלי סמכות החלטה שיפעלו ליישם מדיניות לא מקצועית מבחינה רפואית. בדרום אפריקה, לדוגמה, מינוי שרת בריאות המוטה לטובת הממשל הביא להכחשת מחלת האיידס. כתוצאה מכך מתו למעלה מ-350,000 אנשים". ובכן, מאיפה להתחיל? ראשית, סל הבריאות הקובע אלו מחלות יזכו לאיזה טיפול רפואי מורכב ומעודכן על ידי "ועדת הסל", גוף שנהנה מאוטונומיה וגם לאחר תיקון החוק החלטותיו יעמדו לביקורת שיפוטית בעילת הסבירות. אם ימונו בעלי תפקידים בלתי כשירים לתפקידים משמעותיים, מינויים ייפסל בעילה של אי כשירות, ולא יהיה לשם כך כל צורך בעילת הסבירות. אם החלטות תתקבלנה ממניעים זרים, בית המשפט יהיה רשאי לפסול אותן גם לאחר ביטול עילת הסבירות, בגין השיקולים הזרים שנשקלו כחלק מההליך.
ומכאן היישר לסעיף השלישי, המפחיד במיוחד: "אשפוז כפוי. השר יכול למנות פסיכיאטר מחוזי ולפטר ועדות ערעור על החלטותיו. ביטול עילת הסבירות יוצר סכנה לניסיון לשימוש פוליטי בכלים העומדים לרשות הפסיכיאטרים המחוזיים, כפי שנטשה במשטרים דיקטטוריים בעבר, כמו אישפוז כפוי". זו כבר דרמה מטורפת, לא? האמת שלא. הנושא של אישפוז פסיכיאטרי לא קשור לסבירות בשום צורה. הנושא הזה מוסדר בחוק ובתקנות, וסמכויות הפיקוח של המערכת המשפטית על הכרעות מקצועיות שמשמעותן שלילת חירות מוסדרות בדין בלי שום קשר לסבירות. מינויים לא כשירים – אם יהיו – ייפסלו ממילא בגין חוסר כשירות. מעבר לכך, הזכות לחירות מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כל פגיעה בה נתונה בכל מקרה תחת האפשרות של ביקורת שיפוטית. הסבירות איננה רלוונטית במקרה הזה.
דומה שאין צורך להכביר עוד מילים רבות על כל סעיף וסעיף. העיקרון כבר ברור. אך למען לא יווצר הרושם שרק באופן מקרי שלושת הסעיפים הראשונים שגויים, נעבור היישר לסעיף האחרון בכרזה. "מחקר רפואי. הטיית מחקרים. התערבות פוליטית במחקרים תדרדר את מעמדנו בעולם ותרחיק חברות בינלאומיות המאפשרות טכנולוגיות חדשות לחולים בארץ". האומנם? למען האמת קשה לענות על השאלה הזו כי כלל לא ברור מה בכלל הסעיף הזה אומר. ככל שמדובר בייבוא טכנולוגיות רפואיות לישראל, ייבוא כזה הוא עניין כלכלי גרידא. חברות פארמה מוכרות את תוצרתן לכל מי שמשלם, בין אם מדובר במדינה עם עילת סבירות ובין אם כזו שאליה עוד לא הגיעה ההמצאה הזו. אם מדובר בחופש המחקר הרפואי – ובכן, זה איננו כפוף לממשלה ומוגן על ידי חוק יסוד חופש העיסוק. החלטות מקצועיות של הרגולטורים במשרד הבריאות ממילא ימשיכו להיות כפופות לכל עילות הביקורת השיפוטית, ובתוכן גם עילת הסבירות.
אז לכו לישון בשקט. ביטול עילת הסבירות לא יסכן את בריאותכם. מה שאולי כן עלול לסכן את הבריאות, של כולנו, הוא ההשבתה הפראית והבלתי מוצדקת של מערכת הבריאות.
