"ארגוני זכויות אדם מזהירים: לת'רדס כבר יש בעיית שיח שנאה". הכותרת בצהובון הטכנולוגיה "מאשבל" הייתה צפויה כמו כל תלונה אחרת של אנשים שעושים כסף בהצבעה על "בעייתיות" ברשת. האם באמת אפשר לקבוע, שבועיים לאחר הקמת הרשת, שכבר יש "בעיית שיח שנאה" בת'רדס?
כך נכתב בדיווח: "במכתב שפרסמו 24 ארגוני זכויות אדם, צדק דיגיטלי ועידוד דמוקרטיה, נמתחת ביקורת על חברת מטא הנסוגה מהניסיון ליצור סביבה דיגיטלית בטוחה יותר למשתמשים… לפני השקת ת'רדס, מטא פיטרה חברים מצוות הדיסאינפורמציה שהוקם כדי להילחם בפרסום מידע כוזב בבחירות, חלק מקבוצה גדולה יותר שהוטל עליה התפקיד להתמודד עם פרסום דיסאינפורמציה באינטרנט".
הטענות הללו הן שטויות. בשנים האחרונות, "צוותי הדיסאינפורמציה", בדיוק כמו "כתבי דיסאינפורמציה" שמונו בארה"ב ואפילו "פינות בדיקת עובדות" שראינו לדקה וחצי גם כאן בארץ, שירתו בעיקר שקרים. לפעמים מקימיהם מלכתחילה אינם מתכוונים להיות מאוזנים, ואז הם בודקים תוכן רק מצד אחד של המפה הפוליטית (באופן מגמתי מאוד) והופכים לגוף צנזור יעיל שפועל בשם "הצדק וכל מה שטוב". במקרים אחרים הם באמת מנסים להיות טובים ולהסיר חדשות כזב מכל הכיוונים, ואז שוקעים בבור כי הרוב הגדול (אם לא המוחלט) של עובדיהם באים מצד אחד של המפה הפוליטית.
תימוכין לטענה הזו תמצאו בטוויטר: אחרי רכישת הרשת בידי אילון מאסק הוחלפה גישת "צוות הדיסאינפורמציה" ב"הערות קהילה" – כלי עזר המאפשר למשתמשים הפשוטים לערוך בדיקת עובדות עצמאית של טענות בציוצים, ואז להצמיד להם הערה או תיקון. אם התיקון טוב, משתמשים יתמכו בו והוא יקבל דירוג איכות גבוה יותר.
עד השינוי הזה, אנשים מצד מסוים של המפה הפוליטית פשוט היו נחסמים בגלל האשמות בדיסאינפורמציה, והתכנים שלהם נמחקו. ולא היה לחסימה שום קשר לאמיתוּת הטענות שהם מפרסמים. תחקיר הניו־יורק פוסט על בנו של ג'ו ביידן לפני הבחירות ב־2020 צונזר בידי צוותי דיסאינפורמציה בפייסבוק ובטוויטר משום שהוא "פייק ניוז", אך מיד אחרי הבחירות התברר שהוא היה אמת לאמיתה.
טענה נוספת של אותם הגופים היא שהמערכות של ת'רדס לא מצליחות לתפוס אנשים שמפרסמים פוסטי שנאה. בפועל, הרשת כבר נעזרה במידע על משתמשים מהרשתות האחרות של מטא כדי לחסום מנעד רחב של אנשים, בעיקר מצד מסוים של המפה הפוליטית, עוד לפני שהצטרפו לרשת החדשה. האנשים האלה, לא תופתעו לשמוע, הם דווקא מהמחנה הפוליטי המנוגד לזה של המתבכיינים. אז מה הם רוצים?
התשובה כנראה לא תפתיע אתכם. יש דבר אחד שארגונים ועמותות שהוקמו עם מטרות מעורפלות כמו "מלחמה בשיח שנאה ברשת" לא יוכלו לעשות לעולם: להביס את שיח השנאה ברשת. הרי אם הם היו מנצחים, או אפילו רושמים התקדמות ניכרת, הסיבה הטובה היחידה לקיומם הייתה נעלמת. ואז מי היה מממן את כל הכנסים המפונפנים?
לכן הארגונים האלה מוכרחים למצוא בעיה בכל רשת חדשה שקמה ובכל רשת ישנה שעושה שינוי – גם אם הם לא בהכרח מודעים לכך שזה מה שהם עושים. זוהי היפוכונדריה ציבורית: הוקמה רשת חדשה? אוי לא, בטח יש בה שיח שנאה! מישהו קנה את טוויטר? אבוי, יהיו שם ציוצי נאצה! מישהו התעטש בסנאפצ'ט? השנאה תצוף שם מכל מקום!
למען הסר ספק, שיח שנאה קיים בציבור וקיים ברשתות וככל הנראה לא ילך לשום מקום. זה נכון תמיד, ובוודאי בימי בין המצרים. בכנסת מוטחים עלבונות בקצב שהיה מסחרר את מארק צוקרברג בעצמו, ואי אפשר לעצור את זה. אבל בדיוק כמו הדיווחים ש"רמת האנטישמיות בגרמניה נמצאת בשיא של כל הזמנים", גם את האזהרה הזו צריכים לקחת בעירבון מוגבל מאוד, ולזכור שהאדם שמחזיק פטיש רואה בכל מקום מסמרים שצריך לדפוק.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולהצעת שיח שנאה מקורי לצום) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
