לפרס הפוליצר היוקרתי יש תפקיד כפול. הראשון: להיות מצפן תרבותי שינחה את התחום בשנה הקרובה. השני: לשקף את התקופה שאנו חיים בה. וכך, היושבים בוועדת הפרס מנסים למצוא ייצוג תרבותי בולט שיהדהד את רוח התקופה כיום אך גם ינחה את עולם הספרות לעתיד, במישמש שלא ברור בו מה הביצה ומה התרנגולת.
מה שכן ברור הוא שבכל מקום לאחרונה מדברים על כסף. הקורונה הכניסה אנשים רבים לחובות ולחיפושי עבודה, ולצד זאת גם פתחה את הדלת למתעשרים חדשים ולעשירים ישנים, שלא מתביישים לדבר על הכסף שלהם. סדרת הטלוויזיה המצליחה "יורשים" היא כנראה הדוגמה העדכנית ביותר לחוסר הבושה לדבר על כסף ישן. השיח על הכסף ער ונוכח גם בשפע ספרות ההייטק בישראל ובעולם, בסרטי תעודה ועוד. הכסף כאן, וכאן כדי להישאר.
מהבחינה הזאת, הספר שזכה בפוליצר לשנת 2023, "נאמנות", הוא ללא ספק מייצג נאמן של רוח התקופה, ומשרטט את המסלול שבו רכוש הופך לכסף שהופך לכוח בלתי מוגבל בארבע צורות שונות, שכל אחת מהן מאירה בדרכה שאלות שונות עליו. האם יש דבר כזה "לעשות קופה" בלי לקחת ממישהו, או שכסף תמיד יהיה מלוכלך בצערו של האחר? האם צורות קיום שקוראות תיגר על הקפיטליזם, כמו קומוניזם, פותרות את הכשלים שהקפיטליזם מביא איתו? האם בעל המאה הוא בעל הדעה? ואם כן, איפה ימצאו את עצמם האנשים הפשוטים בעולם שנשלט בידי מי שהכסף בידיהם?
נאמנות הרנן דיאז, ידיעות ספרים, 392 עמ'
אלו בהחלט שאלות כבדות משקל, אבל הן לא מצליחות להעיב על העלילה שמתפרשת על כמה עשרות שנים, ועיקרה בתחילת המאה ה־20 בניו־יורק, כשאיש עסקים צעיר נושא לאישה בחורה צעירה וחכמה. התקופה, תחילת הסחר במניות וההבטחה הגלומה בהן, מלמדת על הקושי בהבנת הכסף ועל האדרתו, שהפכו אותו לכר פורה למבנים מורכבים וחסרי אחיזה במציאות. ובלשונו של הרומן: "כל גבר ואישה חשו זכאים ליטול חלק בשגשוג ששרר בעשר השנים שלאחר המלחמה, וליהנות מפלאי הטכנולוגיה שהתלוו אליו. וראסק עזר לתדלק את תחושת האפשרויות הבלתי מוגבלות בכך שיצר בנקים ומוסדות הלוואה חדשים, שסיפקו מזומנים בתנאים מפתים".
הבהלה למניות ותחושת הרווחה המדומיינת, שאחזו את כולם, נגמרו כידוע בהתמוטטות של וול סטריט ב־1929, והשאלה מי הרוויח מכל העסק יכולה ללוות אותנו גם בימינו אנו. לצד העיסוק בכסף, שרוגה לאורך כל הספר גם ההתמודדות בחיי אישה עשירה באותם הימים. מצד אחד היא בעלת מעמד רם ונישאת מעל לכול, ומנגד היא עדיין טובה פחות מהגבר הכי עני בחדר. המחבר הרנן דיאז, שלמרבה ההפתעה הוציא לאור רק עוד ספר אחד בלבד, מצליח לתאר את המורכבות הזאת ולמתוח ביקורת על חברה שזהו סולם הערכים שלה.
דיאז הוא מורה לכתיבה יוצרת, שבחר במודע להדהד קלסיקות ספרותיות וסופרים קאנוניים כמו אדית וורטון ותומס מאן. זו בחירה שיכולה להאיר על כוונתו לדבר על כסף ישן מכיוון חדש. בכל מקרה, זה עובד: כמעט 400 עמודים חולפים מהר כמעט כמו שטרות בידיו של פקיד בבנק. לא ברור אם "נאמנות" נבחר כי הוא מייצג את רוח התקופה או משמש מצפן ליצירות הבאות אחריו, אך ברור בהחלט שהוא יצירה ראויה.
