החיים במדינה תחת אש יצרו לנו כמה הרגלים שעשויים להיראות תמוהים לאורח מארץ אחרת; תחנת הרדיו המושמעת ביותר היא התחנה הצבאית, אנחנו צופים בכל סדרת טלוויזיה שעוסקת בצה"ל ופוליטיקאים שהגיעו לדרגות גבוהות בצבא מקבלים אצלנו ניקוד גבוה. האויבים מדרום ומצפון מזמינים אותנו לחיים כאלה, ונראה שגם לתחבורה הציבורית שלנו יש מה לומר בעניין. לכן עליתי על הקווים שמובילים לבסיס הדרומי ביותר ולמוצב הכי צפוני השוכנים – על רצועת החוף, וחזרתי עם חרדות. הכינו שכפ"צים, אנחנו יוצאים.
היעד שלנו בדרום הוא מחנה יפתח. הנסיעה מתחילה בתחנת הרכבת של אשקלון, שאפשר להגיע אליה ברכב, באוטובוסים וגם, כצפוי, ברכבת. התחנה גדולה, וכוללת חניון גדול לעובדי המרכז הנוסעים ברכבת. סמוך לתחנה נמצא מתחם קניות גדול, עם הרבה אפשרויות לבילויים בזמן ההמתנה לאוטובוס, ומעט מדי מקלטים לזמן ההמתנה.
תחנת האוטובוס שלנו שוכנת מול היציאה מתחנת הרכבת. תדירות הקו אינה גבוהה: שש פעמים ביום באמצע השבוע, פעמיים בשישי ופעם אחת במוצ"ש. האוטובוס שיאסוף אתכם הוא גבוה עם תא מטען, ככל האוטובוסים הבין־עירוניים, ובכל זאת מחירו כמחירה של נסיעה עירונית, 5.50 שקלים בלבד. המסלול סביר בסך הכול. ייתכן שהנסיעה הייתה נמשכת כמה דקות פחות ברכב פרטי, אך במקרה כזה לא הייתם זוכים להיכנס למושבים בת־הדר, מבקיעים, כרמייה וזיקים. כן־כן, השמות האהובים והמוכרים של היישובים שנכנסים ראשונים למקלטים.
סמוך לתחנת היעד נמצא בסיס האימונים הגדול של פלוגת חילוץ והצלה, הקרויה בעגה הצבאית "פלח"ץ". לידו שוכן היעד שלנו, מחנה יפתח, שפועלות בו פלוגות הנדסה קרבית עם כלי תחבורה שיכולים לשטח את עזה במידת הצורך. נוכחות מסיבית נרשמה בבסיס גם לחיל התקשוב ולפלוגה של חטיבה קרבית אחת בכל זמן נתון. המיקס הזה יוצר בקו האוטובוס שלנו מצבים מרגשים של חיילים בכומתות בשלושה צבעים מצטופפים יחד.
ובכן, להשוות נתכנסנו, אז אני מכתת את רגליי לראש־הנקרה. כלומר, למוצב השוכן שם. אבל האוטובוס מנהריה לא רצה לצאת לדרך. מוביט מציעה זמן אמת, אבל בכל הקשור לקו הזה היא כנראה מסתפקת בזמן שקר. אחרי כמה דקות של המתנה מתחיל להיווצר רחש־בחש. כשהאפליקציה מספרת שהקו כבר עבר, חבורת התיכוניסטים מתחילה לבדוק אוטובוסים חלופיים שייקחו אותם לים. אישה שממתינה לידי בתחנה שואלת אם האוטובוס כבר עבר. אני טוען שהקדמתי אותו בכמה דקות אז לא הגיוני שכך היה. היא עונה, ואני מצטט: "מתי הוא רוצה הוא בא, מתי הוא לא רוצה הוא לא בא". עוד זאת מדברת וזה בא, ובא לציון גואל.
"הרוצה להעשיר יצפין", אמרו חז"ל, אבל לא ממש ברור איך בדיוק עובד המודל הכלכלי שלהם, כי כאן נראה שאנחנו מדברים על אוטובוס יקר ביותר – 12 שקלים. המזגן לפחות הולם את המחיר, והנוף מרהיב. השיחות באוטובוס לא עלו לטונים גבוהים בכלל; משפטים כמו "אני אביא עליך עבריינים משלומי" נאמרו בנימה שגרתית לגמרי בין נוסע לשכנו. איך לומר? שמרו על פרופיל נמוך.
