אין הרבה ענפים שמושפעים מטרנדים כמו עולם הקולינריה. פודיז, בלוגרי אוכל ושאר גרגרנים תמיד מחפשים אחר החידוש התורן, רצוי שיהיה פוטוגני לא פחות מאשר טעים.
באיחור־מה הגיע לארץ הדבר הגדול הבא בגזרת הסושי, הלוא הוא ה"הנד רול", שכבר כבש את בירות העולם ומציע למעשה אדפטציה מודרנית לסושי היפני המסורתי והמינימליסטי. היפרדו מהאבוקדו, אמרו לטמאגו שלום. לא עוד שלל רטבים, תוספות ודקורציות כי אם שלושה רכיבים בלבד: דג נא, אורז דביק וחמים ואצה פריכה. את ההנד רול לא מהדקים במחצלת במבוק אלא סוגרים באופן רופף יחסית רק באמצעות היד (ומכאן שמו) ובעיקר – לא חותכים לחתיכות אלא מגישים כיחידה אחת, שאותה אוכלים באמצעות הידיים – מאותגרי צ'ופסטיקס, זה המקום בשבילכם.
כיוון שהבשורה הגיעה מהבורסה, ברובע העסקים של רמת־גן נפתח לאחרונה "אוטורו" (otoro), ההנד רול בר הראשון בישראל. העיצוב מונוכרומטי וכולל ישיבה על הבר שמקיף את המטבח. המקומות ספורים וכמעט תמיד מוזמנים מראש, אז קחו בחשבון שאם תגיעו ללא הזמנה, לא בטוח שיימצא עבורכם מושב פנוי. גם זמני הפעילות משתנים מדי יום, כך שמומלץ לבדוק.
על כל האופרציה חולש שף פיקאסו, שיסביר לכם אודות הקומבינציות במקום תוך שהוא מלהטט בין רול לרול. פיקאסו הוא למעשה דילן דויד, שנולד בקאן, גדל בלוס־אנג'לס, עלה לישראל ועבד בעבר בין השאר עם אסף גרניט במסעדותיו בפריז.
הוא חותך, קוצץ ומגלגל עם לא מעט פאתוס ומאחר שכל ההתרחשות מתנהלת מול עיני הסועדים, הרי שהתיאטרליות הזו היא חלק בלתי נפרד מהארוחה.
פיקאסו ללא ספק מקדיש את כל כולו לתפקיד, עובר מסועד לסועד ומכין לכל אורח את הרול הכי טרי שיש, לא פעם בלי ממש קשר להזמנה המקורית. מאחורי הקופצניות עומדת אידיאולוגיה, שכן על מנת לשמור על פריכות מקסימלית הרול צריך להיאכל מיד עם הגשתו. כאשר התמהמהתי לרגע עם הביס הוא החל לזרז אותי (שלא לומר לנזוף), ממש משל היה ה"סוּפ נאצי" מסיינפלד.
התפריט מהודק וקטן ניתן לבחור הרכב של שלושה עד שישה רולים, יחידות בודדות ומנות סשימי לצד מנת ספיישל מתחלפת. פתחנו עם מתאבן בדמות סלט מלפפון קטן עשוי רצועות דקיקות של מלפפון מגולף, מושרה בפונזו ובשומשום קלוי, שהיה קליל ומרענן.
מאחר שהמקום כשר, שף פיקאסו "הכשיר" שרצים דוגמת לובסטר, קוויאר או סרטן (קראב) כשהוא מייצר תחליפים באמצעות קיצוץ, בישול או תיבול של מקלות סורימי ודגה לבנה. דגמנו כמה וכמה רולים. כיוון שהסושי כאן לא יכול להסתתר מאחורי איפור ותפאורה, הובטח לנו שייעשה שימוש בחומרי גלם פרימיום בלבד. למרות כל אלו, אף אחד מהרולים שאכלנו לא ממש הפיל אותנו, אם כי הלובסטר והטורו בלטו לטובה. הרול, שגודלו קטן יותר מזה הסטנדרטי, אכן היה אוורירי ופריך אך יחס האורז־דג לא היה מספק ונטה כמובן לטובת הגרגר העמילני. ובעיקר, טעמו היה אנמי מדי.
פיקאסו מספר שאצות הנורי נחשבות לאיכותיות ביותר ועוברות צלייה כפולה מעל גחלים לוחשות שמעניקה להן פריכות מקסימלית. ייתכן, אם כי אנחנו לא הרחנו ארומה מעושנת כלשהי וגם לא סייעה העובדה שראינו את השף מוציא אותן בכל פעם משקית אצות גנרית שכמו נרכשה ממחלקת ה"מזרח ומערב" בסופר הסמוך.
גם תפריט האלכוהול די מצומצם. דגמנו מתוכו את הבירה היפנית המפורסמת אסהי, לאגר מריר עם טעם דומיננטי, וגם סאקה יוזו, שבניגוד לסאקה הרגיל המריר, עשוי מליקר הדרים מבוסס יוזו. הוא הוגש כשהוא צונן בכלי לבן מוארך והיה חמצמץ, ארומטי ומושלם כמלווה לארוחה.
סיימנו עם מוצ'י, הקינוח היפני האולטימטיבי: גלידה עטופה בבצק אורז רך ומשיי. בארץ כל המסעדות האסייאתיות רוכשות אותו מאותו היצרן, "אוקי דאקי". הוא אומנם לא טעים כמו ביפן אבל יחסית לגרסה תעשייתית הוא בהחלט מספק את הסחורה. טעם האננס והנענע הצטיין במיוחד, כמו גם הדובדבן. על הבוטנים בהחלט אפשר לדלג.
באוטורו מתיימרים לספק חוויית אירוח שלא דומה לשום מקום אחר. בפועל, מדובר על יציאה מעניינת אך כזו שלא באמת עומדת במבחן האיכות ולא שונה מהותית מברי סושי נחשבים אחרים בארץ.
אוטורו החילזון 1, רמת–גן טלפון: 053-8470033 כשרות: רבנות רמת–גן | יש גישה לנכים
