מה דינם של חוסמי כבישים ומה דינה של חסימה המונית שנועדה במוצהר לשבש את חיי אזרחי המדינה? נראה שתלוי את מי שואלים, ובעיקר מתי שואלים אותו.
בראיון שנתן היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, לתמר אלמוג ביומן הצהריים של רשת ב', הוא שלל את ההשוואה בין מעצר חוסמי הכבישים בהתנתקות לבין היחס המקל לחוסמי הכבישים במחאה הנוכחית. "בסופו של דבר ההתנגדות לתכנית ההתנתקות הייתה אלימה, לעיתים אלימה מאוד. היא כללה הרבה פעולות של אלימות, היא כללה אפילו אלמנטים טרוריסטיים, היא כללה הצטיידות באמצעי לחימה, היא כללה פגיעה פיזית בחיילים ושוטרים, ונגד אלה הייתה האכיפה המחמירה. נגד אנשים שרק חסמו כבישים, או חסמו צמתים, שזה היה מעשה יום ביומו, אנחנו גילינו דווקא מדיניות סובלנית". האומנם?
מתברר שערב יישום תכנית ההתנתקות, חשב מזוז שחסימת כבישים לבדה, אם איננה חד-פעמית אלא נעשית כחלק ממהלך לשיבוש החיים של אזרחי המדינה, היא עבירה פלילית חמורה. זאת, בלי שום קשר להסברים שנתן היום מזוז בדיעבד לאופן שבו נאכף החוק בתקופת ההתנתקות.
את הדברים אמר מזוז בפורום רציני מאוד שהתכנס בכנסת לפני 18 שנה, ב-5 ביולי 2005. מדובר היה בישיבה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, שהתכנסה לדיון במוכנות הממשלה לביצוע ההתנתקות. על חשיבות הישיבה ניתן ללמוד מהרכב המוזמנים שבאו לענות על שאלות חברי הכנסת, ובתוכם ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שר הביטחון, השר לביטחון הפנים, מפכ"ל המשטרה, מנכ"לי משרדים ובסך הכל עשרות מוזמנים. כל אלו באו לדווח ולעדכן על היערכותם, בישיבה שנמשכה חמש שעות תמימות.
במהלך הישיבה הסביר מזוז בין היתר כיצד מתכוונות רשויות האכיפה לטפל בחוסמי כבישים (ושימו לב לכך שאין בדברים שום התייחסות לאלימות, הצטיידות באמצעי לחימה, או "אלמנטים טרוריסטיים"), תוך שהוא מציין שמדובר במעשה המרדה. "אמרתי יותר מפעם אחת, שבעיני חסימות כבישים, לא כמשהו חד-פעמי, אקראי – שאלו אותי מספר פעמים: למה לא נעצרו כאלה שפיטרו אותם, אלה שחסמו כביש לחצי שעה, אמרתי שגם הם עשו עבירה, אבל אם הייתי שומע הבטחה או התחייבות מאלה שחסמו את הכבישים שזה אירוע חד-פעמי לחצי שעה, זו הייתה עבירה, אבל בדיעבד הייתי יכול לשקול את זה כאין עניין לציבור מול האינטרס של מחאה חברתית".
"אבל כאשר מודיעים לנו באופן שיטתי, חוזר ונשנה, שזה יחזור על עצמו פעמיים בשבוע לאורך שבועות ארוכים, לא כביש אחד, לא צומת אחד, אלא בכל הארץ, לשיבוש החיים במדינת ישראל, כדי למנוע ביצוע של החלטות הממשלה והכנסת, זאת עבירה פלילית, זה יותר מעבירה פלילית, זאת המרדה על-ידי מי שמארגן את זה, ועל-ידי מי שמשתתף", ציין מזוז והוסיף כי "אני לא מקבל שחסימות כבישים אלימות, שיטתיות, שנעשות שוב ושוב, לא מתוך מגמה של הבעת מחאה או ויכוח ציבורי, אלא לכפות באמצעי אלים את אי ביצוע ההחלטות של גורמים מוסמכים במדינה, שזאת מחאה לגיטימית".
בהקשר זה הזכיר מזוז גם את הרשעתו של משה פייגלין בהמרדה, בעקבות חסימות הכבישים בזמן אוסלו: "ידוע שניתן כבר בעבר פסק-דין אחד על אירועים שהיו לפני כ-10 שנים, אירועים דומים, הייתה הרשעה על עבירת המרדה, בתי-המשפט בהחלט ראו את זה כעבירת המרדה. עבירת המרדה בחוק היא אכן הרבה יותר רחבה, היא עוסקת גם בביטויים. אנחנו עוסקים כאן בגרעין הקשה של עבירת ההמרדה, כלומר, שימוש שיטתי, מאורגן, יזום, עם כוונות ברורות, שנעשה בכלים אלימים".
אז האם זכרונו של מזוז בוגד בו, או שפשוט "זה לא אותו דבר"?
