אינני רוצה להיות חלילה מאלו המציירים את חיי הגלות וארה"ב כסוגים בשושנים וכטובים מישראל, הם לא. ממש לא. גם פה יש קשיים רבים, עוני, ובעיות חברתיות. מאידך, ישנן כמה תופעות חדשות יחסית בחברה החרדית בארה"ב שיש בהבנתן מפתח להקלת המשברים החברתיים והדאגות הלגיטימיות של רבים בישראל הדואגים לעתידה הכלכלי של מדינת ישראל והחברה הישראלית.
לפני כמה שבועות הלכתי למסיבת אירוסין של בן דודי בשכונה חרדית בניו יורק. מה שהדהים אותי לא היה רק הפאר, השפע והיוקרה שהסתכמו להערכתי בלמעלה מרבע מליון דולר על מסיבת אירוסין, אלא העובדה שמעולם לא שמעתי על המשפחה שאירחה את האירוע. אם פעם בקהילה החרדית בצפון אמריקה היו את ה"גבירים" החרדים הידועים ואילי ההון המפורסמים, הרי שהיום אי אפשר להכיר את כולם או אפילו רובם הן משום הגידול של הקהילה החרדית והן מפאת מספר המשפחות של בעלי הון חרדים בארה"ב.
ההשתלבות החרדית בעולם המסחר האמריקאי אינה מוגבלת לאלו הקופצים לראש טבלת העושר בלבד. לפי כתבה משנת 2019 15% מהמוכרים הפרטיים באמזון (Amazon's small sellers) הם יהודים דתיים\חרדים, מספר שקשה לעכל. כתבה על הנושא בניו יורק טיימס הסבירה באריכות שמכירה באמזון היא דבר שמתאים מאוד לאורח החיים החרדי הן מבחינת התאמת שעות העבודה ללוח הזמנים האישי, הן מבחינת אפשרות העבודה מהבית, וכל זאת בנוסף לזה שהעבודה לא מצריכה תואר אוניברסיטאי או מבחנים אחרים, הכל מבחינת מבחן התוצאה.
מי שמסתובב בבורו פארק ושכונות חרדיות אחרות יראה שלטים המודעים על סמינריונים וקורסים מקוצרים על איך למכור באמזון ואתרים אחרים המאפשרים לעבוד מהבית ולפרנס את המשפחה בכבוד. רק בשבוע שעבר ביריד ה'אקספו' שארגנה חסידות סאטמר, נסגרו עסקאות בשווי שבעים מליון דולר עם כ-5000 איש שהשתתפו בה.
אבל זה לא רק אמזון והירידים. כל מי שגר בשכונה חרדית בארה"ב ובקנדה יודע כמה אנשים מצליחים מאוד בעבודה בנדל"ן, חברות בניה ושיפוצים, בתי אבות, ייבוא וייצוא, ועוד תחומים אחרים–דבר שמצריך חשיבה מחדש בנושא שילוב חרדים בכלכלה הישראלית מכמה בחינות.
אין ספק שמדינה מפותחת לא יכולה לשרוד בלי שיהיו בה מדענים, רופאים, רוקחים, מהנדסים, עורכי דין ועוד שלל מקצועות שלא יתכן לחברה בלעדיהם. מדינה שרוב הילדים שבה אינם לומדים לימודי ליבה ושאין בה מוסדות אקדמאיים מתקדמים היא מדינה שבסכנה קיומית ושתוחלת החיים שבה תרד במהירות.
עד כדי כך חשוב הדבר שיש פוסקים כאן בארה"ב שמתירים ליהודים דתיים לעסוק בלימודי רפואה גם בתכניות שמחייבות את העבודה בשבת משום שמצב שבו ישנן קהילות שלמות שאין בהם רופאים מוגדר כפיקוח נפש(אם כי אני אישית איני מסכים עם זה ואשתי למדה רפואה באחד המקומות היחידים שמאפשרים שמירת שבת בתכנית שלהם, אבל יש בעניין זה כמה דעות). קיומה של חברה שבה ישנם אנשים עם ידע מתקדם במקצועות הנדרשים והנזכרים תלוי בלימודי ליבה רחבים מגיל צעיר.
אבל, ויש בזה אבל גדול, השאלה היא האם יש דרך שמעודדת תעסוקה ושגשוג כלכלי שאינה עוברת דרך הלימודים האקדמאים הקלאסיים. שאלה זו גדולה שבעתיים כאשר מדובר בהתמודדות עם עולם שמשתנה במהירות. בהחלטתו הראשונה כמושל, מושל פנסילבניה החדש גו'ש שפירו שינה את כללי הקבלה במשרדים ממשלתיים בפנסילבניה וביטל את הדרישה לתואר ראשון כדי לעבוד במשרדים ממשלתיים. ההחלטה הפופולארית באה בעקבות ההכרה, בפרט בארה"ב שבה לימודים אקדמאים הם כל כך יקרים, כי פעמים רבות אנשים לא הולכים למכללה או אוניברסיטה מחוסר אמצעים, גם כאשר הם בעלי יכולות מדהימות ואין דבר שלא ימנע מהם להיות עובדים מצוינים. במדינות אחרות בארה"ב מקדמים עכשיו הרבה יותר בתי ספר טכניים (trade schools) בעקבות ההכרה שתואר ראשון בפסיכולוגיה הוא לא בהכרח דבר שיביא פרנסה או טוב לחברה. ההנחה שתואר ראשון בכל נושא שיהיה לכל אזרח הינה המודל הכלכלי המוצלח ביותר, אינה בהכרח מוצדקת.
אני זוכר שלפני כחמש עשרה שנה כאן בארה"ב, כשהישיבה הליטאית בלייקווד גדלה יותר ויותר, בחורים עזבו את המודל החרדי המקובל של שילוב ישיבה ולימודים אקדמאים לפרנסתם. היו רבים, ואני בתוכם, שהיו בטוחים שזה יוביל לעוני עצום ולמשבר חברתי. טעיתי, ובגדול. העיר לייקווד וסביבותיה הפכו להיות מהקהילות היהודיות המשגשגות ביותר עד כדי כך שאפשר לשמוע יהודים בברוקלין ומנהטן מתלוננים על החומריות, הפאר, והאובבסיה לגשמיות שיש בעיר לייקווד. אמנם בוגרי הישיבות שבלייקווד בדרך כלל לא נהיו רופאים ומדענים, אבל רבים מהם הצליחו מאוד בתחומים אחרים.
החברה הישראלית שואלת את הציבור החרדי שאלות מאוד לגיטימיות בנושא השתתפות החרדים בשוק העבודה, אך בו זמנית אינה שואלת את עצמה מספיק איך ניתן לנתב את הכישרונות והיכולות הייחודיות של הציבור החרדי לטובת הכלכלה הישראלית. החברה הישראלית צריכה לשאול את עצמה למה חרדים בישראל אינם מצליחים כלכלית בצורה שאפשר לראות בארה"ב ומה אפשר לעשות כדי לעודד הצלחה שכזו. אין ספק שהמודל האמריקאי שונה מהישראלי ושגם בקהילה החרדית בארה"ב יש הרבה עוני וקשיים, וכן לא באתי להיכנס לשאלת תורה עם דרך ארץ ולימודים כלליים שדנו בהם רבים, אך אין ספק שהרבה מהפוטנציאל המסחרי והכישרון שיש בציבור החרדי בישראל טרם יצא לפועל. אלו שדואגים לעתיד הכלכלה הישראלית, ובצדק, צריכים לראות את הנעשה בצורה יותר טבעית בקהילות חרדיות בתפוצות, ולראות כיצד ניתן לייבא את ההיבטים החיוביים גם לישראל.
קהילה נוספת בארה"ב שמצריכה חשיבה מעמיקה מצד החברה הישראלית הינה הקהילה הסורית בארה"ב שהצלחתה הכלכלית הינה במובנים מסוימים מעל ומעבר להצלחתן של קהילות אחרות. רשתות ענק, מעצבים מפורסמים, אימפריות נדל"ן ועוד הצלחות מסחררות אחרות נקשרו בבני הקהילה הסורית המקימה קהילות פאר, הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני באזור ניו יורק בצורה גדלה והולכת. העובדה שהצלחה זו אינה משכפלת את עצמה בישראל אומרת דרשני.
שוב פעם, על החברה הישראלית לבחון את עצמה היטב ולוודא שהיא נותנת הזדמנות שווה לכל בניה. הצלחה כלכלית בישראל אינה יכולה לעבור דווקא דרך מוסד או ממסד זה או אחר. ככל שהמדינה תעבוד על חופש מימוש היכולות שבכל חלק של החברה הישראלית, כך יוטב לכלכלה כולה. אין ברצוני חלילה לתת את הרושם כאילו החיים בגולה הינם על מי מנוחות וללא קשיים משמעותיים, אך כבר אמרו חכמים "איזהו חכם הלומד מכל אדם" ובימים טרופים אלו של שבו נשאלות שאלות נוקבות על עתיד מדינת ישראל, שומה על כולנו לחשוב על פתרונות ההולכים בדרכו של מנחם בגין שתמיד ביקש "להטיב עם העם".
