אזרחי ישראל, הסירו דאגה מליבכם: אומנם העפיפונים בוערים, האיראנים מוצבים על הגבול והאדמה בטבריה רועדת כל עשר דקות, אבל בנושא אחד כולנו יכולים לנשום לרווחה: חוק הלאום. אחרי שאושר בכנסת, כולנו יודעים שעברית היא השפה הרשמית כאן, הדגל כחול־לבן וההמנון הוא התקווה.
נכון, הסעיף שקובע שמותר להקים יישובים ליהודים בלבד רוכך. התחלנו בסעיף שמאפשר הקמת יישובים לבני דת אחת בלבד – מה שקורה גם היום ביישובים מוסלמיים, דרוזיים, צ'רקסיים ובתנועה הקיבוצית – וסיימנו עם ניסוח מעורפל שמציין שהמדינה תעודד התיישבות יהודית. טוב שלא ציינו בסעיף שליהודים יש זכות לגור פה. בכל אופן, במדינה שנמנעת אפילו מלטפל בעפיפוני תבערה ובבלוני נפץ, גם זה סוג של הישג.
קצת חבל שלא התייעצו איתי קודם, כי עם כל הכבוד לדגל, להמנון ולהתיישבות היהודית, יש עוד הרבה סעיפים נחוצים שהייתי שמח שייכנסו לחוק הלאום. הנה כמה תוספות שהייתי מכניס:
 הערבית לא תוכר כשפה רשמית, אבל כל ילד במדינה יחויב ללמוד אותה ברמת שפת אם. או ברמת שפת דודה, אם תרצו. הגיע הזמן להבין שהפלסטינים ונציגי הציבור הערבים בכנסת אומרים דברים שונים לגמרי בעברית ובערבית. בדיוק כמו שההורים מדברים אנגלית מעל הראש של הילדים, כך הם מדברים בינם לבין עצמם בערבית. אני באמת מקווה שידיעת השפה תביא לקירוב בין העמים, אבל איך לומר בעדינות? ברגע שכולנו נדע ערבית, נבין כמה האופטימיסטים שבנו חיים בסרט.
 כל חוק חדש שנכנס לספר החוקים ימחק מיד חוק קיים. כשאיכות חברי הכנסת נמדדת על פי מספר הצעות החוק שהגישו, חייבים להקים מנגנון שיחסן את הלאום מפני מחלת החקקת הנפוצה. ולא, ח"כים יקרים, אין שום הלימה בין כמות החקיקה למידת החברתיות.
 כבני הלאום הרועש ביותר בעולם, שידוע בכישורי נהיגה נמוכים, מעתה כל צפירה בכביש תעלה שקל. ללא הבדל דת, גזע ומין.
 יום העצמאות הוא יום החג הלאומי של מדינת ישראל. בנוסף, חל איסור לקרוא לאוכל טבעוני "על האש". בואו, מדובר באירוע שריפת ירקות.
 במקרה שבן הלאום היהודי מעוניין לערוך מסיבת קריוקי בביתו, הוא יחויב להתייעץ עם שכנו בנוגע לרשימת השירים. וכן, אני רומז אלייך, שכנתי היקרה שנוהגת לערוך מסיבות קריוקי רועשות הכוללות אך ורק שירים של הזמר התימני הידוע ציון גולן. מה רע בקצת גאנס אנד רוזס?
 על כל חוק שבג"ץ פוסל ימונה שופט לא אשכנזי.
 תחול הגבלת מילים על המונחים הבאים: "קץ הדמוקרטיה" "מדרון חלקלק" ו"זה מזכיר תקופות אפלות". אנשי שמאל יקרים, רוצים קלישאות? אין בעיה, אבל תמציאו קלישאות חדשות.
 התקווה תוכר כהמנון המדינה הרשמי, אך במשחקי כדורגל היא תוחלף בשירת "מי שמאמין לא מפחד". התקווה, נאמר בזהירות, לא "מרים" במיוחד לפני פעילות ספורטיבית.
 ישראלי שמזמין מיץ עגבניות בטיסת אל־על יחויב לשתות מיץ עגבניות גם בארץ למשך שנה לפחות. לא ייתכן שכל השנה אתה שותה קולה זירו ופתאום במטוס אתה הופך לג'יימס בונד.
 משפחות ערביות יוכלו לשבת בפארקים גם בלי שהיהודים שיראו אותן יחשבו מיד שזה בטח "החג שלהם".
 מדינת ישראל תאפשר חופש דת לבני כל הדתות. ערבים יוכלו להתפלל באל־אקצא, נוצרים יוכלו להתפלל בנצרת ויהודים יורשו למצמץ בכניסה להר הבית.
 בכל פעם שחילוני יברך דתי ליום ההולדת, חל איסור להשיב: "אני חוגג בעברי". חבר'ה, תבינו, אצל רוב החילונים גם התאריך העברי חוגג בלועזי.
 סמלה הרשמי של מדינת ישראל ימשיך להיות מנורת שבעת הקנים ולצידה ענפי זית. וככה גם יישאר. ובכל זאת, יוכרו כסמלים רשמיים מאפיינים נוספים: "עקיפה בתור", "חסימת צומת", "חדירה למרחב אישי" וכמובן "הלקאה עצמית".
 בג"ץ יוכל להעדיף את מאפייניה היהודיים של המדינה על פני מאפייניה הדמוקרטיים. מהשופטת אסתר חיות נמסר בתגובה: "חחחחחח".
התחביב הלאומי "עריכת סקרים" ימשיך להיות חוקי. עם זאת, כל עורך סקר שיתברר כשגוי ומופרך יאכל את הכובע, פיזית.
כל ישראלי שחוזר מחו"ל ומשוויץ בכך שחשבו שהוא איטלקי יחויב ללמוד איטלקית.
הקפה והמאפה שנמכרים ב-24 שקלים בנתב"ג יוכרו כמאכל והמשקה הלאומיים של ישראל.
החיה הרשמית של מדינת ישראל תהיה חד-קרן, נכון שאין חדי-קרן, אבל גם אין דבר כזה פלסטינים וזה לא מפריע לאף אחד.
כל אדם שמשתמש בביטוי "זה לא עניין של ימין ושמאל" בזמן שברור לחלוטין שכל עניין במדינה מסתכם בימין ושמאל, יקבל שתי סטירות. אחת מימין, אחת משמאל.
