1חזית הסירוב
כמו בטרגדיה יוונית, כל הצדדים מילאו השבוע את התפקיד שנגזר עליהם במערכות הקודמות: הקואליציה דהרה עם החקיקה, אנשי מילואים רבים הודיעו על "אי התנדבות", ואילו הרמטכ"ל ושר הביטחון קראו להשאיר את צה"ל מחוץ לכל מחלוקת, אך נראו ונשמעו חסרי אונים. אם לא תהיה תפנית בלתי אפשרית בעלילה, הרע מכול עוד לפנינו. הגורל חזק מההיגיון.
לכל הצדדים, כולל צה"ל, יש אינטרס להפחית בעוצמת המשבר, להתעלם מהעצומות ולהתמקד אך ורק בספירת מילואימניקים, כולל טייסים, שכבר הודיעו למפקדיהם על אי התנדבות. המספרים לא נוראים – כמה מאות הודיעו על הפסקת התייצבות.
אך בלי קשר לספינים של כל הצדדים, מוטב להכיר במציאות: צה"ל נמצא במשבר הגדול בתולדותיו. יסוד עוצמתו, היותו צבא העם, הוא כעת נקודת התורפה הגדולה ביותר שלו.
אם צה"ל היה מתבסס על משרתי קבע מקצועיים בלבד, כמו המשטרה, המשבר היה חמור הרבה פחות. צבא העם פירושו גם עשרות אחוזים של חיילים שרואים בחקיקה, לפי הסקרים, סוף העולם. אם לא הם מתקוממים, אז ההורים שלהם מתקוממים, או בני זוגם.
סרבנות היא ברובה התחמקות אפורה, שאינה נספרת. למשבר תהיה השפעה רעה גם על ההתנדבות לקצונה ועל הנכונות להישאר בצבא הקבע. בצה"ל יודעים שבין שהחקיקה נעצרת ובין שהיא עוברת בשלום, המשבר נשאר כאן לזמן רב – אולי לתמיד. צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר.
עשרות שנות שירות משותף הפכו את הצוותים, היחידות והשיוך החילי לתשתית למחאה. בכל יחידה קמה התארגנות, ובראשן בולטות היחידות המיוחדות. מערך המבצעים המיוחדים והסייבר של אגף המודיעין, למשל, מקיים פעולות מחאה על בסיס המיומנות הצבאית. התארגנויות יש גם בשלדג, בקומנדו הימי וכמובן בסיירת מטכ"ל. כמה ממפקדיה לשעבר השתטחו לפני כמה חודשים על הכביש הסמוך לבסיס היחידה בצומת סירקין כדי לחסום אותו, והשבוע התמודד מפקדה הנוכחי, אל"מ י', עם הודעה על הפסקת התנדבות נרחבת. כיצד ינהג באנשי המילואים שלו?
בראש ניצב חיל האוויר, הגוף היחיד שעיקר הכוח המבצעי שלו מבוסס על אנשי מילואים. המספר הכולל של הטייסים אינו גדול, ומשקלו הסגולי של כל אחד מהם – בעיקר בטייסות התוקפות – עצום. כדי לשמור על כשירותם המלאה הם מתנדבים להגיע לטייסת לפחות פעם בשבוע. כך שאם הם באמת מפסיקים להתנדב – הירידה בכשירות החיל תהיה תלולה ומהירה.
עם כל הכבוד ל־161 אנשי המטה בחיל האוויר – רבים מהם טייסים לשעבר – שהודיעו השבוע על הפסקת מילואים בעצומה שהדהד משרד פרסום, המילואימניקים של הטייסות המבצעיות הם לב העניין. הלב של רבים מהם שבור. הם מנסים לדחות את רוע הגזרה – אולי ברגע האחרון החקיקה לא תעבור.
לכל טייסת יש קבוצת ואטסאפ משלה, לכל טייסת יש נציג בקבוצה שמנהלת את "מחאת הטייסים". ביום ראשון התכנסו מאות מהם במשרדי חברת קלטורה בבני־ברק, בניהולה של מיכל צור, שותפתו לשעבר של נפתלי בנט בסטרטאפ סאיוטה. הם שמעו הרצאות נגד החקיקה מפי היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט והמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך. דיברה גם המשפטנית פרופ' סוזי נבות.
המסר של מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, היה עמום משל שאר הדוברים באירוע. הוא הפציר בכולם לנהוג "על פי צו המצפון", אבל רוב הנוכחים הבינו שהוא קורא לא להתנדב.
בהמשך השבוע נערכו פגישות נוספות בזום, לפי מערכים: קרב, מסוקים, מטוסים בלתי מאוישים וכן הלאה. בגדולה שבפגישות השתתפו 422 איש. חלק מן הטייסים מרגישים שבכל קבוצות הוואטסאפ, ובטח במפגשים עצמם, נשמעת רק דעה אחידה – נגד החקיקה. מי שרוצה להביע עמדה שונה אינו רשאי. לד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת, לא התאפשר לדבר עם הטייסים.
שיא הסערה יגיע בשבוע הבא. למחאת הסרבנים הקודמת הגיעו מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הביטחון בלתי מוכנים ולא נחושים. גלנט, הלוי ואלוף תומר בר ציפו ל"גל שני", שהגיע השבוע. הפעם הם דיברו באופן חד־משמעי נגד סרבנות, אך תקיפוּתם לא נשמעה משכנעת, וגם שפת הגוף לא הועילה. בר שלח דוא"ל לכל הטייסות לאחר קבלת לאחר עצומת ה־161, והודיע ש"הנושא נלמד".
לכל צמרת צה"ל ברור שהיכן שלא יסתיים ה"סבב" הזה בין צה"ל לחיילי המילואים, זו תהיה רק עמדת הפתיחה לקראת סבב הסרבנות הבא.
2
זהירות, גבול לפניך
בינתיים משבר המילואים, המשבר החברתי־הפוליטי ואפילו המשבר המדיני בין ארה"ב לישראל אינם משליכים על היחסים הביטחוניים המיוחדים שיש לנו עם רבות ממדינות העולם – ובטח לא עם בריטניה, שהיועץ לביטחון לאומי שלה בילה חלק ניכר מהשבוע בישראל; גם לא עם גרמניה, שרכש סוללות החץ שאישרה לאחרונה הוא רק קצה הקרחון של הקשר שלה לישראל.
שיתוף הפעולה המודיעיני חובק העולם נמשך כסדרו, אבל לא לעולם חוסן. אם דברי הפרשן תומס פרידמן נכונים, וארה"ב אכן תקיים "הערכה מחודשת" של יחסיה המיוחדים עם ישראל, יהיו לכך השלכות בכל התחומים.
הרבה לפני שמגיעים לסיוע הביטחוני השנתי העצום, 3.8 מיליארד דולר, והמחויבות לשמור על העליונות הטכנולוגית של ישראל, לארה"ב יש הרבה דרכים ללחוץ עלינו בלי כותרות ובלי הצהרות פומבוזיות: עיכוב באספקת חלקי חילוף למטוסי חיל האוויר, למשל.
3
תור הייצור
קחו את נושא מטוסי התדלוק, שמאריכים דרמטית את הזרוע של חיל האוויר. המתדלקים נחשבים אמצעי אסטרטגי שנמנע בעבר מישראל, וחיל האוויר נאלץ לפתח את מתדלקי ה"ראם" על בסיס מטוסי נוסעים מיושנים. ממשל טראמפ היה הראשון שאישר למכור לישראל שמונה מטוסי תדלוק K-46 של בואינג, ואף נעתר לבקשה חריגה של בנימין נתניהו לקדם ארבעה מטוסים המיועדים לישראל לקדמת תור הייצור, לפני מטוסים רבים שמיוצרים לצרכיה של ארה"ב.
אלא שהממשל מעולם לא אישר באופן פומבי שישראל קודמה בתור, או שהמתדלקים הראשונים יגיעו לישראל כבר ב־2025. האם זה ישתנה? בינתיים אין סימנים לכך.
4
מג"ב לאומי
על רקע המהומה הגדולה, ברחובות ובתקשורת, מתכנסת הוועדה שמינה השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר בנושא הקמת המשמר הלאומי. אם לא יהיו הפתעות מרעישות, זו ההמלצה המסתמנת: לא יוקם גוף חדש, אך משמר הגבול יהפוך למשמר החדש, לאחר שישנה את ייעודו.
עדכון הייעוד נדרש לא רק כדי לספק את גחמותיו של השר, אלא משום שמאז הקמת מג"ב השתנתה המדינה לבלי הכר. הגנת הגבול היא חלק קטן ביותר ממשימותיו. לפי המתווה המסתמן, ההמלצה תהיה שהוא יוביל משימות כמו מאבק בפגיעה הלאומנית, ואפילו מלחמה בנגע הפרוטקשן. ככל הנראה מג"ב יישאר כפוף למשטרה, אך יהפוך מאוסף של יחידות שתמיד כפופות לזירה כלשהי – צבאית או משטרתית – לגוף בעל סמכות משל עצמו בבניית הכוח ובהפעלתו.
