הם טועים מאוד אבל מי שמכנה אותם סרבנים מכפיש לשווא

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!

בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!

בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!

מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –

הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!

כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:

אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!

אני כותב את הדברים בלב חצוי. ליבי עם המחאה כנגד החקיקה שמובילה הממשלה. גם אני סבור שמהות החקיקה, היקפה ואופן מימושה, מסוכנים לנו כמדינה. מאוד מסוכנים. יחד עם זאת, אני משוכנע שסכנת הקרע שאינו ניתן לאיחוי גדולה אף מזה וכך גם האיום הבטחוני.

את תמונת הראי של המצב הנוכחי אפשר להציג, לצורך הדיון, באמצעות ממשלה שמבקשת לתקן עיוותים, לתפיסתה, ביהדותה של מדינת ישראל. בתוך כך לשנות חקיקה בתחום האישות, אופייה של השבת, ביטול חוק השבות, הגיור ועוד. אפשר לשער שתחושת המדינה הבוערת והסכנה העצומה תהיה דומה עבור פלח אחר בציבור.

לפני יותר מ-120 שנה קרא ביאליק לגיוס מתנדבים למען הרעיון הציוני. "אין בודקים בשעת הסכנה". כך כתב, "כל-קרבן ירצה, כל-מתת נאמנה".

השעה כעת היא בוודאי שעת סכנה וגם עניין ההתנדבות שנוי במחלוקת – האם עצם ההתנדבות בעת הזאת יכול להיות כלי במאבק על דמותה של המדינה. האם בעת הזאת באמת כל-קרבן ירצה? כל מתת – נאמנה?

על מסך אחד מערוצי החדשות התנוססו תמונותיהם של אמנון עין-דר, שלי גוטמן, ירון רוזן, זיו לוי. ארבעתם מבכירי הטייסים לשעבר, תא"לים במיל', אשר מתנדבים לשירות מילואים בתפקידי מפתח והחליטו להפסיק את התנדבותם. כולם מוכרים לי היטב. עם כולם זכיתי לשרת ואני רואה בכל אחד מהם מודל והשראה עבורי ועבור כולנו. אני יודע שאילו היו לנו במדינה יותר אנשים מהסוג שלהם, מצבנו היה טוב לאין ערוך.

מי שמכנה אותם "סרבנים" מכפיש אותם לשווא. כשהכינוי מגיע ממי שכלל אינו מתנדב זה אפילו בזוי. קיימת סתירה עמוקה ודיסוננס בראשו של מי שתוקף הפסקת התנדבות לצד הבעת תמיכה בממשלה שמקדמת פטור גורף מגיוס לחרדים. מי שמייחס להם "כשל ערכי עמוק" טועה בענק. להיפך, הם מהאנשים הערכיים ביותר שאני מכיר. יותר מרוב מבקריהם. הם פועלים מתוך מערכת ערכים ראויה. הם ציונים, הם אוהבים את המדינה, הם ימסרו עבורה את חייהם. הם גם מודאגים מאוד וחושבים שיש בכוחו של המהלך שלהם להציל את המדינה מאבדון. הם פועלים מתוך מניע ראוי מאוד.

ואחרי כל זאת, אני חושב שהם טועים. טועים מאוד. אנחנו המשרתים, לא משרתים את המלך ואפילו לא את הממלכה. אנחנו משרתי ציבור. הלקוח שלנו הוא הציבור כולו. עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו להניח ש"יהיה בסדר". עם ישראל לא יכול להניח שהאיום בפגיעה ישירה בביטחונו הוא משני. עם ישראל עדיין חייב לעמוד על משמרתו.

התובנה הזאת, ראוי שתלווה את החלטותינו כפרטים ואת החלטת המנהיגות הנבחרת.

אני אמשיך להתנדב לשירות מילואים כל עוד אוכל לשרת את הציבור. אני קורא לכל חבריי לעשות כך. כמשרת מילואים אפעל רק על פי החוק כפי שהגורמים המוסמכים לכך יורו.

קריאתי למנהיגות הנבחרת: למרות תוצאות הבחירות, העם אומר את דברו בכלים שעומדים לרשותו בין מערכות הבחירות. אין לכם את הפריווילגיה להטיל את האחריות על אחרים. גם לא על אלה שטועים. זאת המשמרת שלכם. קיבלתם את המנדט. כרגע נראה שאתם מוליכים את הרעיון הציוני לסיומו הטראגי. אל תאפשרו שזה יקרה. זה בידיים שלכם, רק שלכם.