נראה שקמפיין ההדתה מסרב לעזוב אותנו, וערב תשעה באב הוא זמן מצוין לדבר עליו ועל השריפה שתתרגש עלינו אם הקצוות ימשיכו למשוך. גורמים קיצונים הגו והתניעו אותו, פוליטיקאים גוזרים עליו קופון נאה ועיתונאים משולהבים מלבים את האש. אלה אנשים שאיבדו את התקווה או את הרצון לחיות יחד, ומרוב שנאה מהולה בפחד החליטו להרוס לכולם. להפיל את הבית.
יסודותיו של הקמפיין נטועים בימים שאחרי 'צוק איתן' בכתבים של פרופ' יגיל לוי על הדתה בצה"ל – אז מושג עלום – שקיבלו במה נרחבת ב'הארץ'. מול עיניו ראה לוי איך גונבים לו את הצבא. זה שהיה פעם של בני קיבוצים ושל שרוליק עם כובע הטמבל, הולך ונצבע באותו שרוליק רק עם כיפה סרוגה. מגמות דמוגרפיות, חינוכיות וערכיות שהובילו לשינוי אנושי בצבא מאיימות על מדורת השבט של לוי וחבריו, והם הכריזו מלחמה – קודם כול על הדתיים בצבא. המחקרים של לוי הגיעו עד לרמות הכי גבוהות בצבא, כבר שנים שהם בוועדות הכנסת ובדיונים בצבא, ואין כמעט שום מסמך שאמר את ההפך. היו מחקרים כאלו, בעיקר של פרופ' אודי לבל, אך הם מעטים מדי ושקעו מהר מדי. מי שרצה כבר שנים עם תמרור אזהרה בין בעלי ההשפעה היא תמר אסרף, דוברת המועצה האזורית מטה בנימין. היא נשואה לאיש קבע, והיא חיה את ההוויה הישראלית בצורה כמעט מיסטית. אף אחד לא השכיל להקשיב לתמר ולראות צעד אחד קדימה.
תחת מילים אקדמיות מפוצצות זרע לוי בחבריו בשמאל הקיצוני את זרעי הפחד, שאוטוטו איראן זה כאן. אליו הצטרף מכון השמאל 'מולד' ובמימון של ממשלת גרמניה הפיק את דו"ח ההדתה במערכת החינוך. כן, ממשלת גרמניה מימנה דו"ח שיבדוק את לימודי היהדות בבתי ספר בישראל הדמוקרטית. זה רע כמו שזה נשמע. הבעיה אינה בלוי ולא במולד. הבעיה היא שזה תפס אנשים נורמלים, לא רוויי שנאה ופחד, ושטף גם אותם בסחף הדיסאינפורמציה, וגם הם בטוחים שעוד רגע מישהו מדביק לילדיהם פאות.
ההדתה היא קמפיין מוטרף, שיוצא נגד ערכי הזהות הכי בסיסיים שלנו, מתמקד בטפל והופך אותו לעיקר. כל שורה בספר לימוד שמריחה קצת מסורת או יהדות הופכת לשטיפת מוחות של ילדינו הרכים; אנקדוטה מספר תיאוריה שיש בה הסבר חצי סימבולי למה אין צמתים בישראל בצורת צלב הופכת לכותרת; שורה מחויכת מתוך מכתב של רב צבאי על הלכות תשעה באב הופכת אותנו לטורקיה של ארדואן. טירוף. כל זה תוך התרסה ויריקה על כל מה שמריח מסורת. תשעה באב? פותחים מסעדות בכוונה. צפירת שבת בתל־אביב? לבטל. תפילין בנתב"ג? קללות וצחוק וולגרי כלפי מי שהעז להציע. טירוף הדעת. כל אנשי הפלורליזם שכחו אותו בבית. כל מי שמציע לכבד תרבויות אחרות, להקשיב, להכיל, "האחר הוא אני", רב־תרבותיות – כל אלה רואים יהדות וקופצים.
מבחן ההדתה בצה"ל הוא פשוט: האם יותר צעירים וצעירות חזרו בתשובה אחרי שירות צבאי? התשובה הפוכה – יותר דתיים עוזבים את הדת מחילונים שחוזרים בתשובה. למעשה, אין מקום שמשלב טוב יותר דתיים וחילונים מאשר הצבא. זו מעבדה מרתקת שמצליחה להפגיש בין קצוות, להכיר ולדעת מי גר לידך ומעולם לא העזת לשאול, ליצור התחשבות ואחוות לוחמים. יש בו איזון עדין שנמצא כל הזמן בתנועה ובדיון, אבל אנשי ההדתה לא אוהבים את השילוב ואת האיזון, הם רוצים לשרוף את הבית.
פנייה לנורמלים
גם נשים אינן מודרות בצה"ל. זה פשוט לא נכון, גם אם שדולת הנשים תחזור על זה אלף פעמים. הצבא צועד בדיוק בכיוון ההפוך בשנים האחרונות: יותר תפקידים נפתחים לנשים, כולל תפקידי לחימה שהיו נעולים בפניהן בעבר. מתנגדי שירות נשים הם אלה שנמצאים בקרב מאסף, והם מפסידים בו. אז למה ממשיכים לחפור לנו על הדרת נשים בצה"ל? כי זה קל. לקחת בחורה בת 18 שהעירו לה על אורך המכנסיים (תמיד היה. תמיד. גם בתקופתי בצבא) ולהפוך את זה לכותרת ראשית בגלי צה"ל ואחר כך לדיונים חסרי תוחלת בוועדות הכנסת – זה קל. זה לא קשה כמו גיור, זה לא מאתגר כמו רפורמה ברבנות הראשית, זה קל ומצטלם מצוין.
שלא תבינו לא נכון, יש הרבה מה לשפר במרחב הציבורי בישראל. הישראלי הממוצע פוגש את הדת ברגעים הכי מכריעים ורגישים בחייו והממסד הדתי לא תמיד מסביר פנים ברגעים האלה. יש מקום לרפורמות בגיור, בכשרות ובמגוון נושאים נוספים. חסידי ההדתה לא מתעניינים בנושאים האלה, הם עסוקים בזריית עוד שנאה ופחד, לא בנרמול המערכת.
ולכן, פנייה לנורמלים. לחברותיי מרמת־השרון ומחיפה. אף אחד לא יחטוף לכן את הילד, אף אחד לא ינסה להחזיר לכן את הבעל בתשובה. יש בישראל אתגרים של דת ומדינה, אין בישראל הדתה ושטיפת מוחות. תירגעו.
והנה הצד השני של המטבע. השבוע דווח שהבריכה בקריית־ארבע, עיירת ילדותי, תיסגר. ביישוב יש כ־30% חילונים, ומאז ומתמיד הייתה הבריכה היישובית נפרדת בלבד. שנים של חוסר שוויון ושל מאבקים עולים ויורדים ובג"ץ אחד שלא פסק אבל כן התערב, ולאחרונה הבריכה בקריית־ארבע נפתחה גם לשחייה מעורבת, שעות ספורות בשבוע. לציבור משפחות חילוני בקיץ זה אוויר לנשימה. קול געוולד קם מקצה של ציבור דתי ביישוב, לא יקום ולא יהיה, חרם מנויים. התוצאה היא סגירה של הבריכה, שלא עמדה כלכלית בלחץ. גם לי גם לך לא יהיה.
לפני כמה שבועות, בלב מהומת ההפרדה של החב"דניקים במרכז תל־אביב, כתב כאן עמיתי מוטי קרפל כי מאוד נגעה בו הנדיבות והפלורליזם של בחור חילוני מצביע מרצ שיצא נגד עיריית תל־אביב, אך הציבור הדתי לעולם לא יוכל לגמול לו באותו מטבע.
לא צריך לגמול באותו מטבע, מוטי. צריך להבין שיש לנו כאן משימה משותפת. יש לנו בית משותף ועליו צריך לשמור, גם אם זה חורג מהעולם ההלכתי המושלם שלך. צריך להבין שאם לא תתגמש, הכול יישרף. מתחת לבית שלי שוכנת בריכת יער ירושלים. בריכה מעורבת שמשלבת גם שעות נפרדות. אם מחר הציבור החילוני יחליט על חרם צרכנים נגד ההפרדה בבריכה, התוצאה הוודאית תהיה סגירת השעות הנפרדות, כי הן פחות כלכליות. ואתם? תזעקו בצדק על רמיסת מיעוטים ועל חוסר פלורליזם והכלה. ככה מרגישים החילונים בקריית־ארבע.
ולכן, פנייה לאחיי הדתיים מקריית־ארבע. הגזמתם. המעבדה שלכם בקריה היא תמרור אזהרה גם לתושבי רמת־השרון, וחוסר הקבלה וההכלה שלכם ממוטט את הבית כולו, אבל קודם כול את הבית שלכם.
בערב תשעה באב לא מספיק לדבר על אהבת חינם, כדאי גם ליישם. 
