בין פגישה לישיבה, בין דיון להצבעה ובין סיור לישיבת סיעה, אני משתדלת גם להתעדכן בנושאים שעל סדר היום. בשידורי החדשות, בעיתונים וברשתות החברתיות. לצערי, בתקופה האחרונה זה הפך לבלתי נסבל. הרשתות החברתיות ואולפני החדשות הפכו לזירת קרב מנותקת מציאות. מכל מקום צפות טענות פופוליסטיות, מטובלות בהסתה וקיטוב, המופנות בעיקר נגדנו, חברי הקואליציה והממשלה. רובן, איך לא, בנוגע לצמצום עילת הסבירות.
לא קל להוכיח ש"אין לך אחות". כלומר, אחרי הכפשות חוזרות ונשנות, לך תנסה להציג את העובדות. ואם לא ברור למי מכם, אזי אומר זאת שוב. אנחנו חפצי חיים, רוצים ועובדים למען מדינת ישראל ואזרחיה, רוצים ועובדים למען כולם ונמשיך להיאבק למען מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עם אחד אנחנו.
אני מבינה כי חלק מהעם חושש, מלעיטים אותו בהפחדות חסרות בסיס, אז בואו ננסה לפרק אותן. את המרכזיות שבהן.
"אתם תקימו פה דיקטטורה!": האומנם? מי זה "אתם"? מפלגה מסוימת? שרים בכירים? ראש הממשלה? כלל הקואליציה? ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, ולפיכך ממשלתה נגזרת מבית המחוקקים – הכנסת. בניגוד למדינות אחרות בהן נהוגה שיטה דומה, דוגמת בריטניה, מעולם לא קיבלה מפלגה בישראל את מספר המנדטים הדרוש על מנת להוות רוב מוחלט בכנסת. יתרה מכך, החל משנות השמונים, למעט חריגות קלות, מספר המנדטים שמקבלות שתי המפלגות הגדולות בבחירות נמצא בירידה מתמדת, כאשר כיום מדובר בכ-30 מנדטים בלבד, אך ברובן מספר המנדטים קטן הרבה הרבה יותר.
משכך, המגרש הפוליטי בישראל מחייב משא ומתן עיקש לשם הקמת ממשלה והתנהלות עדינה ושקולה בין כלל השחקנים, בוודאי אלה המרכיבים את הקואליציה. Primus inter pares – ראשון בין שווים – זהו מעמדו של ראש הממשלה. גם הוא, בתפקידו הרם, אינו יכול לשנות את שיטת המשטר לבדו, ובטח שלא לרכז בידיו כוח בלתי מוגבל ולכונן דיקטטורה.
"בלי עילת הסבירות השרים יעשו מה שהם רוצים!": טוב, זה קל. בית המשפט יכול לרסן את הממשלה מעילות רבות, כולן מחייבות אותה לבדוק, לשקול שיקולים עניינים ולהחליט החלטות חשובות וטובות. בטרם הרחיב השופט בדימוס אהרון ברק את עילת הסבירות כעילה העומדת בפני עצמה, היא שימשה כתוספת בלבד לעילות הקיימות במשפט המנהלי, עילות שתמשכנה להתקיים, ובהן מידתיות, שיקולים זרים, אי חוקיות, אי הפליה ועוד. נוסף על כך ישנם חוקי יסוד כדוגמת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שגם הוא חלק ממערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטיה. כנ"ל לגבי חופש ביטוי החופש להפגין ועוד.
"אתם משנים את כללי המשחק": חוקים משנים מציאות קלוקלת, חוקים באים לתקן ולשפר. זהו תפקידם. כן, מיליוני אנשים הצביעו למפלגות הקואליציה, על מנת שיקימו ממשלת ימין יציבה וחזקה, שתממש את המדיניות שהבטיחה לקדם. במשך שנים רבות קידמו ממשלות "הימין" לדורותיהן מדיניות, שפעמים רבות לא תאמה כלל וכלל לרצון בוחריהן. מימיו הראשונים של קמפיין הבחירות האחרון, הבטחנו לשים לכך סוף – מי שיבחר ימין, יקבל ימין. משקיבלנו מהעם את המנדט להוביל את מדינת ישראל ולהביא לשינוי הנכסף, התחלנו לבצע שינויים בתחומים מגוונים. העיקרי שבהם הוא תיקון מערכת המשפט, מתוך הבנה כי מדובר בחיזוק הדמוקרטיה הפרלמנטרית וגם בחיזוק מערכת המשפט שאיבדה מכוחה ומאמון הציבור. על פי סקר גלובס שנערך ב-2022, למעלה מ-45% אינם רוכשים אמון לפרקליטות ולבתי המשפט. בנוסף, אין חולק על כך כי מחובתה של ממשלה למשול, לקבוע מדיניות ולדאוג לביצוע. מחובתה לטפל בנושאים הבוערים ביותר המונחים על שולחנה.
"למה בלי הסכמות?!: ראשית, כפי שכתבתי בנוגע לטענת "הדיקטטורה", כל צעד ברפורמה מחייב הסכמה בין מפלגות הקואליציה, משימה לא פשוטה כלל ועיקר. שנית, מעולם לא סירבנו להידברות ולשיחות מהותיות על פרטי הרפורמה. להיפך. שיחות כאלה התקיימו כל הזמן ובוודאי לאחר התגברות גל המחאות בחודש מרץ האחרון. או אז, עצרנו את תהליך החקיקה לטובת הידברות אמיתית וכנה בבית הנשיא. בתחילה נתבקשנו לעצור רק למשך יום הזיכרון ויום העצמאות ואז לעצירה ארוכה יותר, כדי ליתן להידברות בבית הנשיא סיכוי. עצירת החקיקה נמשכה חודשים רבים, על אף שלא נרשמה כל התקדמות בשיחות הפשרה. התחושה הייתה של משיכת זמן מצד האופוזיציה ואכן בסופו של דבר, על אף שנבחרה נציגה מטעם האופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים, ראשי האופוזיציה בחרו לנטוש את השיחות בבית הנשיא, ולהאשים אותנו בפיצוץ המגעים. הסכמות הן דבר מבורך, אולם נראה כי הרצון הוא לא בהסכמות, אלא בבלימת כל ניסיון חקיקה שמגישה הקואליציה בנושא.
טענות דומות נשמעות לאחרונה באולפני החדשות, המהדהדים ללא הרף שקרים והסתה חמורה נגד הממשלה. זאת, מבלי לפרט את המקום שהעניקו לעידוד סרבנות, כאילו מדובר בצעד לגיטימי ולא בפגיעה בביטחון המדינה. כנ"ל לגבי השבתת מערכת הבריאות, שאסור לקבלה בשום צורה ואופן.
דומה כי הכשל הלוגי הטמון בטענות רבות שמעלה האופוזיציה לא נובע מטעות אלא מהאמת הבסיסית: הבעיה היא לא בתיקונים שבכוונתנו לעשות, אלא בעובדה שאנו הם אלה שעושים אותם. האליטה התקשורתית, האקדמית והצבאית התרגלה במשך עשרות שנים כי היא זו שקובעת מהו סביר, מיהו ראוי לשרת בתפקידים רמי דרג, ואילו חוקים ניתן לחוקק בכנסת. והאחרים, הימניים? שיישארו טובים במה שהם, חוטבי עצים ושואבי מים. תנו ל"משכילים והנאורים" לעשות את העבודה. שלא תחשבו לרגע שאינני רואה את הכאב והפחד של "המחנה השני", רואה ומנסה בכל כוחי להפיגו, אבל עצירת התיקונים, שבהם אנחנו מאמינים ושלשם ביצועם נבחרנו, אינו חלק מזה. לצערי, זה לא המה, זה המי.
