קצב האירועים הקדחתני סביב החקיקה לצמצום עילת הסבירות וגלי המחאה ברחובות, דחקו הצידה את לקחי מבצע "בית וגן" בג'נין, שאירע בסך הכל לפני שלושה שבועות. יממה בלבד לאחר סיום המבצע, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני שורת הקלות מפליגות לרשות הפלסטינית. בימים כתיקונם הקלות אלו היו תופסות נפח תקשורתי וציבורי, אך העיתוי גרם לכך שהיא נבלעה בשטף הידיעות על סעיפי הרפורמה, מכתבי המילואימניקים והעימותים בין מפגינים לשוטרים.
הקריאות הנואשות על כך שההקלות שיינתנו לרשות הפלסטינית, בפרט בעת הזו, הן פרס לטרור – עלו בתוהו. הקמפיין השיטתי והמשומן שמובילים אבו מאזן ובכירי הרשות הפלסטינית לפיו הרשות על סף קריסה, עשה את שלו ובגדול. לטובת המערכה, הפלסטינים השתמשו בחודשים האחרונים בכל האמצעים הידועים; נבואות זעם, הפעלת לחץ בין-לאומי ואיומים בנוסח "תחזיקו אותנו" על ניתוק התיאום הביטחוני והגשת תלונה לבית הדין הבינלאומי. לכן, הייתה זו רק שאלה של זמן – מתי הפלסטינים יבוזו באופן ציני לסל ההטבות.
בעקבות ההחלטה להקים אזור תעשייה פלסטיני בחברון והגדלה נוספת של מכסת העובדים מהשטחים בתחומי ישראל, הרשות הפלסטינית העניקה לישראל שי חריג ומיוחד בתזמון מרשים. פרסום משותף של הרש"פ והפת"ח ובו קולאז' של 24 מחבלים, שהצטרפו אחר כבוד לשורה הארוכה של השאהידים אותם מהללת הרשות הפלסטינית. הפרסום תפס תאוצה בכלי התקשורת המרכזיים, חרך את הרשתות החברתיות ועיטר את חלונות הבתים ברחבי יהודה ושומרון.
שני תריסר הטרוריסטים המונצחים הם קצינים במנגנוני הביטחון הפלסטיני, מסגן משנה ועד תת-אלוף, שהיו מעורבים ברצח ישראלים. חבורת המחבלים הזאת זכתה להספד "מרטיט הלב" כאשר הם חנוטים בחליפת א' של מדי המשטרה הפלסטינית. חלקם הוכשר על ידי הממשל האמריקני, בהוצאה כספית גדולה, וביום הכשרתם הודיעו בבית הלבן כי "אנשים אלה יממשו את השלום באזורנו". כיום, משפחותיהם של אותם מחבלים זוכות למענק טרור חודשי של כמה אלפי דולרים, בחסות הרשות כמובן.
פרסום הרשימה החדשה מהווה עליית מדרגה בחוצפה של אבו מאזן, ומחדד מספר דברים שראוי שנזכיר אותם לעצמנו. ראשית, למדנו כי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הם שם כיסוי לפעילות עוינת נגד ישראל. שנית, הקיבוץ של הקצינים הפלסטיניים לכדי רשימה מפוארת אחת צריך להוריד אחת ולתמיד את המסך מעל לטענה שיש לחזק את הרשות ולעודד אותה לשלוט בשטח, גם אם היא איננה מחובבי ציון. שלישית, המעשים שבגינם הם מונצחים והדגשת עברם כמודל לבני הנוער הפלסטיני, נעים מהשתתפות פסיבית בפגיעה בישראלים ועד רצח בכוונה תחילה.
לדוגמה, רוצח הנערים יגל והלל יניב הי"ד בכביש הראשי של חווארה בפברואר השנה, הוא עבד אל פתאח חרושה, ששימש כאיש מנגנון הביטחון ובו זמנית גם מחבל "שתול" של החמאס. שם נוסף הוא דאוד זובידי שרצח את לוחם הימ"מ נועם רז ז"ל במאי 2022 בג'נין. זובידי שימש כקצין במנגנון הביטחון הפלסטיני שתפקידו היה לשתף פעולה עם צה"ל לשם מיגור… הטרור.
צריך להודות, אבו מאזן והרשות הפלסטינית הם אלופי ההטעיה והרמייה. בקו החזית של הרש"פ מוצבים אנשי התיאום הביטחוני שעושים מאמץ לשתף פעולה עם צה"ל, ובחצר האחורית היו"ר אבו מאזן מעודד דה-פאקטו את אנשיו לבצע פיגועים בישראלים, מוטיב חוזר ונשנה ברזומה שלהם. שוב התברר כי במרוץ אחר השליטה ברחוב הפלסטיני, הרש"פ אינה מפגרת בהרבה אחר החמאס, ביודעה שביצוע פעולות טרור הן הקלף הכי חזק בחפיסה כדי להעלות את קרנה ולסחוף את ההמונים.
המחויבות של הרשות הפלסטינית להסכמי אוסלו נותרה אות מתה. היא שקועה עד צוואר בחובות כספיים כבדים וזועקת כי היא "דקות לפני קריסה". ישראל ניצבת בדילמה קשה, האם לסייע לה כדי שתשלוט – אפילו באופן חלקי – בגדה המערבית, ובלבד שהממשל הצבאי הישראלי לא ייאלץ להתפרס בה שוב כביוני 1967. מאידך, כאשר נחשפים למעשי הרצח הקשים שביצעו "השוטרים" הפלסטינים "שומרי החוק", וכאשר ידוע לכל כי ראשי הרש"פ תומכים בקו זה, מגבים ומעודדים פגיעה בישראל, יש לתהות האם איננו טועים בגישתנו. על ישראל לבחון את הדרך הראויה לצאת מן המצב המביך הזה, ולאמץ מדיניות שבה היא מפסיקה לשלם מחירים כבדים מידי, ביטחונית, כלכלית ובעיקר מוסרית.
