במשך כ־24 שעות ניסתה השבוע הממשלה לבטל שביתה במערכת הבריאות, בהצלחה קטנה מאוד: בית הדין לעבודה הורה על הפסקת השביתה רק ב־14:30, שבע וחצי שעות אחרי תחילתה ואחרי שאלפי מטופלים חזרו הביתה ללא מענה רפואי.
הרשתות החברתיות התמלאו בסיפורים על חולים שהגיעו למגוון הליכים רפואיים ונתקלו בחדרי מיון ריקים: חולה אונקולוגי סופני שנמנע ממנו טיפול מקל, ילד עם צרכים מיוחדים שהגיע בצום לצורך טיפול שנדחה בלי הודעה, ואדם שהמתין שמונה חודשים לתור עם מומחה וגילה שהתור נדחה בחצי שנה נוספת. לפי נתוני משרד הבריאות, פוטנציאל הפגיעה של ביטול התורים ליום אחד בבתי החולים הממשלתיים בלבד עומד על כ־20 אלף ביקורים במרפאות החוץ, כ־500 ניתוחים אלקטיביים וכ־600 ביקורים וטיפולים במרפאות בריאות הנפש.
בהסתדרות הרפואית (הר"י) טענו שנקטו צעדים כדי למנוע פגיעה בחולים, ושוועדות חריגים הונחו לאשר טיפולים לכל מטופל שלא קיבל התראה על השביתה. ואולם בית הדין לעבודה קבע כי השבתת מערכת הבריאות מהיום למחר יצרה פגיעה חמורה בחולים. "שביתה בת 24 שעות, גם במתכונתה הנוכחית, פוגעת במאות מטופלים וחולים אשר ממתינים לטיפולים רפואיים בשירות הציבורי משך חודשים רבים", כתבה השופטת אריאלה גילצר־כץ בהחלטתה. "זאת ועוד, שביתה עלולה לגרום גם בטווח הארוך לפגיעה חמורה באנשים חולים, מבוגרים וילדים כאחד, ולכך בית הדין לא ייתן את ידו".
בסופו של דבר הורה בית הדין לעבודה על סיום השביתה ועל חזרת הרופאים לעבודה. שר הבריאות בירך על ההחלטה, אבל ההתנהלות כולה הייתה מבישה. המדינה התמהמהה בהגשת הבקשה לצווי מניעה והגישה בקשה מוזרה נטולת טיעונים מרכזיים, בית הדין לעבודה ניהל דיון ממושך במקום לתת צווי מניעה מיידיים, וכשהשביתה הסתיימה נראה שכולם קיבלו מה שרצו – חוץ מהחולים והמטופלים במערכת הבריאות הציבורית.
מראש לא ברור מה ניסתה ההסתדרות הרפואית להשיג בשביתה, יום אחרי שהחוק על צמצום עילת הסבירות כבר עבר בכנסת. מה מטרת השביתה משעה שהחקיקה עברה? ומה בדיוק היו דרישות הרופאים? בבקשה שהגישה הפרקליטות לצווי מניעה, במקום לטעון את המובן מאליו – שזוהי שביתה פוליטית מובהקת ולכן אסורה על פי דין – הפרקליטות התפלפלה בטיעונים על כך שהשביתה הייתה "לא מידתית" משום שנקבעה ל־24 שעות ולא רק לשעתיים, כמו השביתה בשבוע שעבר.
החלטת בית הדין הייתה נחרצת הרבה יותר מהבקשה. השופטת גילצר־כץ קבעה שבניגוד לטענות הר"י אין כאן פגיעה כלכלית ברופאים, ולפיכך לא מדובר בשביתה על זכויות עובדים המוגנת בחוק, אלא בשביתה פוליטית. "החששות שהוצגו לנו על ידי הר"י הם חששות עתידיים ובשלב זה תיאורטיים בלבד, ואין האמור מהווה הצדקה לשביתה כלכלית או מעורבת", נכתב בהחלטה. השופטת הוסיפה כי גם כשביתת מחאה מספיקות השעתיים ששבתו הרופאים בשבוע שעבר, ואין הצדקה לפגיעה נוספת בחולים ומטופלים.
נראה שהפרקליטות לא יצאה מגדרה כדי למנוע את הפגיעה הזאת. בשעה 21:00 בערב שלפני השביתה הורה שר הבריאות משה ארבל להגיש בקשה לצווי מניעה. בפועל הוגשה הבקשה רק בשעה תשע בבוקר למחרת, שעתיים אחרי תחילת השביתה.
בריאיון לגלי צה"ל בבוקר השביתה סיפר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהוא ושר הבריאות רדפו מאז שעות אחר הצהריים אחר הגורמים המשפטיים, כולל היועצת המשפטית לממשלה, כדי שיגישו את הבקשה, אבל לטענתו אלה מסמסו ומרחו אותם אל תוך הלילה. סמוטריץ' מכיר את המצב הזה מהשביתה שהתקיימה בחודש מרץ; הוא חיפש אז במשך שעות מישהו שיגיש צווי מניעה נגד השביתה, אבל הפרקליטות הודיעה לו שהיא בדיוק שובתת.
במקרה דומה לפני כשנתיים הכריזה הסתדרות המורים בשעות הערב על שביתה למחרת במערכת החינוך, במחאה על מתווה בידודים שהכריז משרד החינוך. בית הדין נתן צווי מניעה במהלך הלילה, והלימודים התחילו בבוקר כרגיל. הנימוק להחלטה היה ש־11 שעות התראה אינן מספיקות לדיון הולם בנושא. הנה כי כן, כשרוצים באמת, המדינה יכולה לעצור שביתות לפני שהן קורות.
הפעם, לעומת זאת, לקחו את הזמן: הפרקליטות התהמהמהה בהגשת הבקשה ובית הדין קיים דיון ממושך, בשעה שכל העובדות והטיעונים היו ידועים ומוכרים. גם ההסתדרות הרפואית מרחה זמן בטיעונים ממושכים, עד שאפילו השופטת קראה להם להפסיק עם הפיליבסטר. שר הבריאות הגיע בעצמו לבית הדין כדי לטעון מול השופטת על הפגיעה הבלתי מוצדקת בחולים. ייתכן שאם לא היה עושה זאת הדיון היה מתארך אף יותר ופסק הדין היה ניתן רק בערב, כשהוא כבר חסר משמעות.
האיום: עזיבה המונית
מאחורי הקלעים, כמו במקרה של טייסי חיל האוויר, נשמעו איומים והפחדות מפני עזיבה המונית של רופאים. במשרד הבריאות חששו מתגובה חריפה מדי נגד השביתה, וניסו שלא למתוח את החבל מול הרופאים תומכי המחאה מחשש לעזיבה המונית. רופאים דיווחו השבוע על התארגנויות, בינתיים ברמת קבוצות וואטסאפ, לרילוקיישן ולמעבר קבוצתי למדינות אחרות. לפי דיווח בדה־מרקר, משרד הבריאות ערך השבוע דיון זום בהשתתפות בכירי המשרד ומאות רופאים, שעסק בחשיבות השארת הרופאים בארץ. מבחינת משרד הבריאות זהו חשש כבד. כבר כעת צפוי בישראל מחסור גדול ברופאים; דור הרופאים שהגיעו מברית המועצות בשנות התשעים קרוב לגיל פרישה, ועזיבתו צפויה להותיר את מערכת הבריאות במחסור.
המחסור הזה צפוי להתרחב בעקבות כניסתה לתוקף של רפורמת יציב, שצמצמה את מספר בתי הספר לרפואה בחו"ל שמשרד הבריאות מאשר לקבל מהם רופאים. מטרתה של הרפורמה היא לוודא שהרופאים שמגיעים לכאן אכן מקבלים השכלה ראויה, ולפיכך נפסלו פקולטות שלא עמדו בדרישות האיכות של משרד הבריאות, בעיקר ממדינות מזרח אירופה.
הפסקת ההכרה בבוגרים שמגיעים מהפקולטות הללו תשפר אולי את רמת הרופאים בישראל, אך תביא לירידה במספרם. כבר היום כ־60 אחוז מהרופאים בישראל קיבלו את הכשרתם מחוץ לישראל, והיכולת להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה בארץ מוגבלת בגלל הקושי בשילוב בשדות הקליניים. נוכח המחסור הצפוי ממילא ברופאים בשנים הקרובות, די בכך שמאות רופאים יעזבו את הארץ בפרק זמן קצר כדי לחולל משבר חריף.
בדיון בבית הדין, יו"ר הר"י פרופ' ציון חגי לא הסתיר שזו הייתה אחת הסיבות לשביתה. לטענתו, מערכת הבריאות צפויה להיפגע קשות כיוון שרופאים מבקשים להתפטר ולעזוב לחו"ל. ההחלטה על השביתה נועדה אפוא לרצות את הרופאים התומכים במחאה. "אלמלא ההחלטה על שביתה, שהתקבלה לאחר דיון מעמיק, הגיעו למסקנה כי רופאים עומדים לבקש חל"ת מיידית וכן להתפטר", תואר בפסק הדין. "הר"י יצאו לשביתה מתוך הבנה שאם לא יבוצע צעד דרסטי כעת, יש סיכוי שלא יימצאו מספיק רופאים".
במילים אחרות, הטענה היא כי השביתה שימשה מעין מוצא רגשי לתחושות הקשות של חלק מהרופאים שהיו שותפים במחאה נגד החקיקה המשפטית. אפשר לשער שגם התגובה המהוססת לשביתה בת השעתיים שקיימה הר"י בשבוע שעבר, שעברה ללא הגשת בקשה לצווי מניעה מצד המדינה, קשורה לאותו חשש מתגובת הרופאים.
מחאת "החלוקים הלבנים" מייצגת חלק קטן מהרופאים בישראל, אבל די בכך כדי לייצר לחץ חזק על הר"י לשבות. הם מאורגנים, נחושים וממומנים היטב, כולל התארגנות של אוטובוסים שהגיעו לבית הדין לעבודה עם חולצות מחאה ובליווי תקשורתי צמוד. מנגד, רופאים רבים המתנגדים לעירוב פוליטיקה במערכת הבריאות, התנגדו נחרצות לשביתה שהתקיימה השבוע, וחלקם אף ביטלו במחאה את חברותם בהר"י.
שר הבריאות הציג הפעם עמדה נחושה נגד השביתה, וגם בית הדין הבהיר שהאירוע לא יכול לחזור על עצמו. אבל השאלה אם גם מערכת הבריאות עומדת בפני פגיעה בכשירותה, בהחלט מעסיקה בימים אלה את בכירי משרד הבריאות.
בסופו של דבר התברר שהאירוע היה סיבוב תקשורתי כמעט מתוכנן: ההסתדרות הרפואית הציגה הישג לפלג הקיצוני שדרש פעולה מול הממשלה, הגורמים המשפטיים בתוך הממשלה הצליחו למרוח זמן כדי לאפשר לשביתה לייצר נזק והד תקשורתי, ובית הדין הורה להפסיק את השביתה רק קרוב לסיום יום העבודה. רק נבחרי הציבור שניסו למנוע את הפגיעה בחולים, והציבור שנפגע מהשביתה, יצאו בשן ועין.
