גם השנה, רוב מוחלט של החנויות בישראל היו סגורות בליל תשעה באב, ודממה ירדה על רוב מדינת ישראל. כמו ביום כיפור, הרוב, גם אלו שלא צמים, כיבדו. בדיוק כמו הרוב שלא מפריע לו שהפאבים והמסעדות פתוחים ביום שישי, ושלא היה מפריע לו אם בשכונה חילונית בתל־אביב יעבור אוטובוס בשבת.
רוב החרדים קיבלו השבוע את המפגינים בירושלים בהבנה, למרות הפקקים, וחילקו להם בקבוקי מים בגן סאקר. ראיתי זאת במו עיניי. רוב גדול של מי שיוצאים להפגין מדי מוצאי שבת עושים זאת כי הם רוצים להישאר כאן ולא לעזוב.
רוב מצביעי הקואליציה רוצים שינוי במערכת המשפט – אבל הם הרבה יותר רוצים שהוא ייעשה בהסכמה. רוב מצביעי האופוזיציה רוצים לשמור על ישראל דמוקרטית וליברלית – אבל לא רוצים להכניע את הצד השני, אלא להסכים איתו על כללי המשחק.
רוב גדול של אזרחי ישראל אוהב את צה"ל, ומבין שבסופו של דבר כולם כאן יצטרכו לשרת – אחרת לא יהיה צבא עם, לא יהיה ביטחון ולא תישאר לנו מדינה. רוב אזרחי ישראל לא מעוניינים לפגוע באורחות חייהם של החרדים – ומוכנים שהם ישרתו במסגרות שמתאימות להם.
רוב הציבור הישראלי רואה את הפשיעה ומכת הרציחות בחברה הערבית ורוצה שהמדינה תשקיע שם יותר – לא רק במשטרה, גם בחינוך ובתשתיות. רוב מוחלט בציבור הערבי רוצה לעבוד ולהתפרנס, וגם אם הזהות הלאומית שלו שונה, רובם רוצים לחיות כאן יחד, בשכנות טובה, ומתנגדים נחרצות לטרור.
אם לסכם, רוב גדול בציבור לא אוהב את מה שהוא רואה בחצי השנה האחרונה, ולא מסכים לוותר. רוב גדול בציבור הישראלי לא מוכן שיהיו פה שתי מדינות לעם אחד. רוב גדול בקרב אזרחי ישראל יודע שלא משנה לאיזה "שבט" הוא שייך, גם בני השבט האחר הם אחיו, הם שותפיו.
רוב הציבור הישראלי רוצה הסכמות, רוצה ביטחון, רוצה מדינה גם יהודית, גם דמוקרטית וליברלית, גם בטוחה וגם צודקת. הרוב הגדול הזה דורש את זה מההנהגה שלו, והוא נקרע כשהוא רואה שהמנהיגים, במקום להקשיב לרוב, רבים.
תשעה באב הוא לא רק תזכורת היסטורית, הוא גם זמן לחשוב. האבל בתשעה באב לא אומר שההיסטוריה סופה לחזור; תכליתו היא ללמוד מן העבר. הגיע הזמן שנקשיב למה שהחברה בישראל רוצה, ונעשה את מה שהעם הזה צריך.
מול הדהרה לעבר חורבן בגלל קיצוניים, נוצרת תנועה הפוכה. ככל שההקצנה הולכת וגוברת, כך ההתנגדות לה מתחזקת. הרצון שלנו לחיות כאן מנצח. אני שומע את זה ברחובות. הדאגה היא גם תקווה.
ריאקציית האחדות בחברה הישראלית החלה, והיא תגבר על כל חוק, על כל החלטת ממשלה ועל כל ממשלה. ככל שחולף הזמן נשמעות יותר קריאות ברחוב להפוך את מגמת הקיטוב והשנאה. מי שלא יקשיב לקריאות הללו לא יהיה יותר בשלטון. הקיצונים ייחלשו וכוחם בזירה הפוליטית יימחק. הרוב יאמר את דברו. זו תהיה התוצאה של ההקצנה שאנו רואים. לא נלך לחורבן, אלא לתיקון.
בתשעה באב השנה לא זכרתי רק את החורבן, אלא גם התפללתי שריאקציית האחדות שאנו רואים ברחובות, ואהבת המדינה, יגברו על שנאת החינם ועל הקיצוניות.כפי שהציע הרב יוסף צבי רימון, הוספתי לעצמי תפילה קטנה: "מי שבירך אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, הוא יברך וישמור כל אחד ואחת מעם ישראל, ייתן בליבנו להביט בעין טובה על הכול, ייתן בנו אהבה גדולה על כל אחד ואחת מישראל, ונזכה לאחדות איתנה ולגאולה שלמה בקרוב בימינו".
אך עלינו החובה לא רק להתפלל, אלא גם לפעול כדי שהתפילות יתגשמו. הרוב צריך לומר את דברו ולא להרכין את ראשו בפני המיעוט. ואם כך נעשה, בעזרת השם ובעזרת הרצון של רבים כל כך, בתשעה באב הבא החברה הישראלית תהיה במקום אחר. זה תלוי בכל אחת ואחד מאיתנו.
