אני רוצה להעיר את תשומת הלב לתופעה שכולנו למרבה הבושה התרגלנו אליה כמו שהתרגלנו לחום בקיץ. תופעה שניתן להדגים בשני ציטוטים של ראשי האופוזיציה שנאמרו בתוך שעות בודדות. בעקבות אירוע הדריסה שבו נפצעו שלוש מפגינות אמר יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד: "זה תוצר של הסתה ישירה של ראש הממשלה".
אנחנו שומעים דברים כאלה ומדפדפים הלאה בלי להקדיש להם שנייה של מחשבה. מפגינים נפגעו והוא נחפז לעשות מזה הון פוליטי. כיצד הפכו השקר וההסתה טבעיים כל כך? כיצד אנחנו מקבלים אותם בהשלמה כזו? נתעלם רגע משאלת העובדות, כי למי שרואה את הסרטון די ברור שהנהג, שבלי ספק נהג באופן פושע, רצה לפרוץ את חסימת התנועה ולא לפגוע במפגינים. נניח שאכן היה מדובר בפשע שנאה ברור ומוכח, האם הפשע הזה הוא תוצר הסתה של ראש הממשלה? הסתה שלו נגד מי? נגד מה? מתי? האם ראש הממשלה קרא אי פעם לפגוע במפגינים? לנהוג באלימות נגדם? האם בכלל יצא לו לדבר נגדם? מהי נקודת האחיזה במציאות, קלושה ככל שתהיה, שעליה נתלים דברי לפיד? זו שאלה שצריכה להישאל, כי דברי לפיד עצמם הם הסתה חמורה מאוד. הוא מאשים את ראש הממשלה באחריות ישירה לפגיעה במפגינים, בקשר ישיר של סיבה ותוצאה. האם הסתה חמורה כל כך לא צריכה קשר כלשהו למציאות?
מכיוון שלפיד לא אמר על מה מתבססת האשמתו החמורה – הוא לעולם לא נוהג להטריד את עצמו בזוטות כאלו – הלכתי וניסיתי למצוא בגוגל, בצירופים שונים, דברים שנתניהו אמר אי פעם על המפגינים נגד הרפורמה המשפטית. הציטוט היחיד שהצלחתי למצוא הוא כשאמר בישיבת הממשלה על המוחים שהם אותם אנשים שהפגינו בזמנו נגד הסכם הגז, ואמר "אתם זוכרים איזה דברים אמרו (על הסכם הגז)? אני רוצה שתצטיידו בזה ותיתנו פשוט את האגרופים בחזרה, מה שנקרא. להלום בשקר". גם אז עיוותו את דבריו כאילו קרא להלום במפגינים. זה הציטוט היחיד שהצלחתי למצוא שבו נתניהו מדבר על מפגינים. כלומר, לפיד טופל על ראש הממשלה אשמה חמורה מאוד של הסתה, כאשר בפועל המסית היחיד זה הוא עצמו, וזה מתקבל בטבעיות גמורה ובפיהוק. התרגלנו.
ומכאן לבני גנץ, שקורא לעצמו יו"ר "המחנה הממלכתי" ומקפיד לטפח תדמית ממלכתית. כך הוא פתח את נאומו: "זהו יום קשה. שורפי האסמים ומרעילי הבארות ניצחו – מדינת ישראל הפסידה". נתעלם מכך שהוא מציג מחנה פוליטי שלם, מחצית העם, כאויבי מדינת ישראל, ונתמקד באילו דימויים הוא בחר להשתמש. "שורפי אסמים" הפך ביטוי שחוק מאוד בשיח הפוליטי בשנה האחרונה, ואף על פי כן, ואולי דווקא משום כך, לא מיותר להזכיר מה משמעותו – מדובר באנשים המחבלים בכוונה תחילה במדינה ובמשאביה על מנת לכפות באופן זה על יריביהם הפוליטיים לקבל את עמדתם. תהיה מה שתהיה דעתכם על הרפורמה המשפטית – באיזה מובן, רחוק ככל שיהיה, עשה מחנה הימין לאחרונה פעולות כאלה? כל אדם בר-דעת, בלי קשר לעמדתו הפוליטית, יסכים כי דווקא מחנה המחאה עשה לאחרונה כמה וכמה דברים, שאולי הם מוצדקים ואולי לא, אבל מתאימים למדי לתיאור הזה, של פגיעה מכוונת במדינה על מנת לכפות עמדה פוליטית על הצד השני.
אבל נעזוב גם את זה. כאמור הביטוי נשחק בשיח הפוליטי ואולי אין להתפלא שגנץ משתמש בו בלי להבין בכלל את משמעותו. העניין כאן הוא בדימוי השני, "מרעילי בארות". פה כבר לא מדובר במושג ששייך באופן כלשהו לשיח פוליטי פנימי. למעשה, מדובר בביטוי אנטישמי חמור ביותר. הרעלת בארות היתה האשמה אנטישמית מסורתית כלפי יהודים, שהובילה לעלילות דם ולפוגרומים בתולדותינו. באיזה מובן חשב בני גנץ – בהנחה שבכלל עובר משהו בראש שלו בשעה שהוא מדבר – שיהיה זה לגיטימי להחיל את הדימוי האנטישמי הזה על מעשי הממשלה הנוכחית? האם מישהו ביקש ממנו להסביר את דבריו? האם מישהו יבקש אי פעם דבר כזה?
לא. התרגלנו. כמו לגשם בחורף, כמו לשמש בקיץ. אבל המעניין הוא שהתרגלנו לזה רק מצד אחד. קל לשער איזו מהומת אלוהים היתה פורצת אם מפיו של נתניהו היו יוצאות אי פעם האשמות כאלה, דימויים כאלה וביטויים כאלה. אבל כך התרגלנו – שיש צד אחד שרק לו מותר לומר דברים כאלה, ויש צד אחר שרק עליו מותר לומר דברים כאלה.
