בואו נדבר על חוק טבריה, שקשרו לו כתרים של חוק פרסונלי, שפוגע בדמוקרטיה, ואפילו של חוק מושחת – ובית המשפט העליון קבע שהוא לא יוכל לחול מיד אלא רק מהבחירות הקרובות.
כילידת טבריה, לא אוכל להתחמק מהדיון הפרסונלי, כיוון שברור לכל שהרקע לחוק נוגע ישירות ליו"ר הוועדה הקרואה המכהן כרגע בטבריה, בועז יוסף. אני כבר לא גרה בעיר, אבל מכירה מספיק משפחה וחברים בעיר כדי לדעת שיש שביעות רצון גדולה ממנו. למיטב הבנתי, גם מתנגדי החוק אינם טוענים שהוא פעל לא כשורה או שלא עשה עבודה טובה בעיר.
אלא שהחוק הקיים במדינת ישראל אוסר על ראש וועדה קרואה להתמודד בבחירות לראשות העיר, גם אם הוא תושב המקום כמו במקרה של בועז יוסף. "חוק טבריה" היה אמור לתקן את זה, ולאפשר גם לראש וועדה קרואה לרוץ, כמו שיכול כל תושב בעיר. פסילת מועמדותו היא פגיעה מובהקת בזכות לבחור ולהיבחר שהיא אולי הזכות הכי יסודית בדמוקרטיה.
עד שתוקן, החוק קבע שיש בנאדם אחד בלבד בעיר שלא יכול להעמיד את עצמו כמועמד לראשות העיר. יותר מזה, רון קובי – שהוא הסיבה שלעיר יש מלכתחילה וועדה קרואה – יכול להעמיד את עצמו שוב כמועמד ואף אחד לא היה חולם למנוע את האפשרות הזאת ממנו, אבל האיש שהוציא את טבריה ממצב הביש לא יכול להתמודד? עד כדי כך אנחנו לא סומכים על שיקול דעתם של הטבריינים?
עכשיו טוענים כנגד, ובמידה מסוימת של צדק, שהדבר עלול להוביל לפוליטיזציה של וועדות קרואות. למשל, שר פנים ינסה להנחית באמתלות שונות מועמד מטעמו שאח"כ גם יוכל לרוץ בבחירות. אבל גם כאן, המקסימום שאפשר לעשות הוא להעמיד את המועמד לבחירה של התושבים. אם הציבור בעיר לא רוצה אותו, אם הוא לא יעשה עבודה טובה – הוא פשוט לא ייבחר.
בנוסף, טוענים שאם יו"ר ועדה קרואה יוכל להיבחר, הוא ישקול שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים בניהולו את העיר. זהו שיקול שנכון לכל ראש עיר מכהן, שבשנת בחירות – כולם יודעים – שוקל גם שיקולים פוליטיים. אם לוקחים את ההיגיון הזה לקצה, אז אפשר להגיד שצריך למנות איש מקצוע חף משיקולים פוליטיים בכל עיר ומועצה בישראל. גם אם לא אתיימר כרגע להכריע חד משמעית בעד החוק, ברור שיש כאן שיקולים ענייניים וראויים בעד ונגד החוק, אז למה ליפול שוב לטענות השחיתות והפגיעה בדמוקרטיה וסוף העולם? למה להמשיך לשתף פעולה עם השטחת הדיון הציבורי?
הפתרון של בית המשפט העליון הוא דווקא הכי גרוע בהקשר הזה: בג"ץ בחר שלא לפסול את החוק אבל להחיל אותו מהבחירות הבאות. מה ההיגיון? הרי קשה להאשים את בועז יוסף בשקילת שיקולים פוליטיים בניהולו את העיר. הוא מכהן כיו"ר וועדה קרואה בעיר כבר שנתיים וחצי, רובן תחת ממשלת בנט-לפיד, כשהוא יודע שאין לו אפשרות להתמודד בבחירות. כלומר, אם פוסלים את החוק מהסיבה הזאת יש היגיון לאפשר רק לבועז יוסף לרוץ, ששיקוליו היו ראויים, ולאסור את זה לכל מי שבא אחריו, לא להפך.
בדרך הזאת, גם פגענו בזכות יסוד של איש שבסך הכל עשה עבודה טובה וגם פגענו בעיר טבריה שאיבדה את ההמשכיות. וכל זה למה? בשם עיקרון מופשט שאולי מתישהו בעתיד מישהו יעשה באפשרות הזאת שימוש לרעה? ואולי דווקא העובדה שיו"ר וועדה קרואה יידע שהוא יוכל להיבחר על ידי התושבים תיתן לו תמריץ לעבוד קשה יותר ולהשיג יותר?
וככלל, כדאי לחשוש מאוד מהטרנד הנוכחי של סלידה גורפת מכל מה שהוא "פוליטי" ואהדה לכל מה שהוא "מקצועי". זה פתח לצמצום ניכר בדמוקרטיה שלנו (למה לא לתכנן את כל הכלכלה והמדינה על ידי אנשי מקצוע?), ועוד כזה שנשען על אדנים רעועים מאוד, כמו האמונה בשיקולים מקצועיים טהורים. הרי אף אדם אינו מלאך, ותפיסת עולם היא חלק חשוב בגיבוש מדיניות. נבחרי ציבור שוקלים גם את דעת הקהל, טובת האזרחים, קשובים יותר למתרחש ברחוב. זה לא רע מול טוב. גם לפוליטיקאי יש אינטרס להצליח מקצועית. יש פה מגמה אנטי-דמוקרטית שהולכת ומתרחבת בכסות של "מקצועיות".
