חיזבאללה מאתגר את צה"ל ומדינת ישראל יותר ויותר. משרד ראש הממשלה אף עדכן שהתקיים אתמול דיון בהשתתפות נציגי מערכת הביטחון וראש הממשלה בכדי לדון במצב.
אז אחרי הדיון, האם עלינו להיות רגועים? לא. חיזבאללה – באופן לא מפתיע – מהלך על סף המלחמה, כאשר לטעמו, קיימת התלכדות סיבות ונסיבות ייחודית ויוצאת דופן אותה הוא רוצה לנצל. צה"ל מוכן, זה לא אומר שאין סיכונים ומחירים, אבל הדרג המדיני? חייב להתעשת, לכנס את הקבינט ולדון באסטרטגיה. במקום לקיים דיוני עומק בשאלות כמו "מכה מקדימה" והכנת המדינה למלחמה רב-זירתית, מקיימים דיון מצומצם על מקרים ותגובות. אז אכן, אנו במצב של סכנה ברורה ומיידית!
מה הן הסיבות לביטחונו הגובר של נסראללה?
חיזבאללה רוצה מלחמה? נדמה כי תעוזתו, ביטחונו העצמי המופרז ואולי אף יהירותו של חסן נסראללה יכולים להצית כאן מלחמה, לא רק מול חיזבאללה, אלא מלחמה רב-זירתית ואולי אף אזורית. על מה הוא מסתמך? אפשר לבחון את האירועים מהשנתיים האחרונות: האיומים והאולטימטום על אסדת הגז כריש והחלטת ממשלת ישראל להגיע לסיכום נוח ואף מוצלח מבחינתו; המחבל מצומת מגידו שיצא תחת ידו (ובאישורו), ובנס נמנע אסון כבד; הקמת האוהלים במרחב הר דב, הקמת עמדות בכסות אזרחית במרחב הגבול, הסתובבות סמוך לגדר הגבול והתרסות כלפי צה"ל ואזרחים הצמודים לגדר.
אפשר גם ללכת אחורה יותר: במהלך ארבע השנים האחרונות, חיזבאללה מאתגר את צה"ל במרחב האווירי הלבנוני, תוך ניסיונות להפלת מטוסי חיל האוויר – ללא תגובה ישראלית; הכנסת מערכות הגנ"א תוצרת איראן, אירועי הירי בגזרת אביבים וסיומו המוצלח של הקרב על ידי אי הריגת מחבלים שהיו על הכוונת (מחשש לתגובה על תגובה), ו"ביום מוצלח" של נפגעים ישראליים, כאילו מדובר היה בקטע תיאטרון, הכל בכדי להימנע מ"הסלמה" בטווח קצר, אך מצטבר לכדי פגיעה וכרסום בהרתעה באופן מתמשך. מדיניות שמאפשרת כל זאת, לא יכולה להיות מופתעת שזה רק יגביר את תאבונו של חיזבאללה – הוא ארגון טרור ו"התנגדות" – וזהו טבעו.
אך מעבר לזווית המבט הישראלית, קיימים עוד שני שיקולים משמעותיים אותם נסראללה לוקח בחשבון: איראן, ולבנון. בהיבט האיראני, חיזבאללה כבר לא משמש רק כגורם פרוקסי הממלא כל פקודה מאיראן. נסראללה עצמו הוא חלק מתהליך קבלת ההחלטות האיראני, ובעת הזו האינטרס של איראן הוא להקשות על ישראל, להקיז את דמה אך לא בהכרח לפתוח במלחמה, שיכולה גם להגיע אליה. באשר לשיקול הלבנוני – לבנון היא מדינה בקריסה מתמשכת וחיזבאללה נמצא כבר שנים במעמד לא ברור בקרב הציבור הלבנוני, שלא לומר מואשם במצבה הקורס של המדינה או לכל הפחות נשען על איראן והמזומן שלה (בדולרים), בזמן שכולם נאבקים על חשמל, דלק ותרופות. ללא מוסדות שלטון מתפקדים, וכשמדינות ערב לא מסייעות בגלל מעורבות חיזבאללה, הדרך להפנות את זעם הציבור ממנו אל ישראל, מוביל להסלמה. ואם נוסיף לכך את מצבה של ישראל עקב השסע החברתי המתפתח, זו מבחינתם הזדמנות של "פעם בחיים" לעוט על חיה פצועה ואולי לשנות משהו במציאות הרגישה.
יכולות חיזבאללה והמערכה הרב-זירתית
במקביל, במהלך העשור האחרון, חיזבאללה ביצע התקדמות משמעותית ב-3 תחומים: בניין כוח, ניסיון בהפעלת כוח ועדכון והתאמת תפיסות הפעולה המבצעיות שלו מול ישראל.
באשר לבניין כוח חיזבאללה, הוא עבר מהשקעה בכמות הטילים והרקטות, לאיכות, תוך הגדלת מאגר הטילים המדויקים שלו ואף ליכולת ייצור סדרתית. בנוסף, הוא חיזק את כמות ואיכות הרחפנים והכטב"מים, מערכות ההגנה האווירית (כולל תוצרת איראנית), יכולות טח"י (טילי חוף ים), ויכולות הכוחות הקרקעיים שלו – לא רק בהגנה, אלא גם ובעיקר ליכולות תמרון והתקפה לישראל. אלו הם כוחות "רדואן", המונים מספר אלפים של לוחמים מיומנים ובעלי ציוד מתקדם, אשר כחלק מהתוכניות שלהם מתוכננים לפעול באופן התקפי ולחדור לישראל, על מנת לפגוע בחיילי צה"ל וביישובים ישראלים.
אלו היכולות שהתחזקו, וזאת בנוסף ליכולות הקיימות והוותיקות: איסוף, ירי תלול מסלול לסוגיו, ולטווחים השונים, יכולות הגנה ונ"ט, מיטעון ועוד. נזכיר כי במהלך שנת 2018 שלל צה"ל מחיזבאללה יכולת אסטרטגית לחדור לישראל, וזאת על ידי חשיפת והשמדת מנהרות לחימה אשר נחצבו במשך שנים רבות, תוך השקעה עצומה (מי שלא ראה את החציבה בסלע הקשה, לא מבין שנאת ישראל מהי), הכל בכדי להפתיע את צה"ל. לכל אלו, יש להוסיף את הניסיון הקרבי אותו צבר חיזבאללה במהלך הלחימה בסוריה, ניסיון שאומנם גבה ממנו קורבנות, אך קידם אותו לרמת כשירות גבוה.
מה באשר לתפיסת הפעולה? גם כאן חיזבאללה עבר במצב חירום מתפיסת פעולה של התשת ישראל באמצעות ירי תמ"ס נרחב, פגיעה בתשתיות והיערכות להגנה כנגד תמרון – לתפיסת פעולה התקפית, המתבטאת לא רק באמצעות כח רדואן היבשתי, אלא בסיוע ושילוב כטב"מים ורחפנים. ושוב, זו לא רק הכמות, אלא מדובר בירי טילים מדויקים לעבר אתרים אסטרטגיים בישראל (סוללות כיפת ברזל, בסיסי חיל האוויר וצה"ל, מתקני תשתית לאומיים וכדו'), ריכוז יכולות אש ליישובים ועוד.
בנוסף, מאז מבצע "שומר החומות" חלה התקדמות רבה בתיאום ובשיתוף הפעולה בין ארגוני החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, באופן שיכול ליצור חזית נוספת מול ישראל. אף ייתכן מצב בו לחלק מערביי ישראל תהיה גם אשליה בה יוכלו לפעול בזירת הפנים מול יהודים בישראל ולהשתתף בפרעות באופן רחב ודרמטי יותר מאשר ב"שומר החומות". בסוריה נבנות מזה מספר שנים מילציות פרו-איראניות מחומשות (בעיקר ברקטות, אך גם בטילים מדויקים וכטב"מים), ומוכנות להצטרף למערכה על פי הוראה מאיראן.
כל אלו, אם כן, גורמים לנסראללה להרגיש חזק, ולגרום לו לחשוב (בטעות) שבכוחו לאתגר את ישראל.
יכולות צה"ל ומדינת ישראל
אז אם חיזבאללה התקדם כל כך, מה עם צה"ל? ובכן, לא אלמן ישראל. צה"ל ביצע בשנים האחרונות "קפיצת מדרגה" משמעותית בכל הקשור ליכולות בניין הכוח, ותפיסות הפעולה הרב-זירתיות, כאשר חיזבאללה מהווה תרחיש ייחוס מרכזי. לצה"ל יכולות מודיעין מהטובות בעולם, כולל מול חיזבאללה, ובנק המטרות הוא דוגמא לכך. אלפי מטרות הנמצאות ביכולות האוויר והספקי התקיפות של צה"ל – כולל תקיפות אישים וסיכול בכיריו, לרבות נסראללה עצמו. בנוסף לכך, ברשות צה"ל יכולות תמרון משופרות, כולל הגנה והשמדת רדואן ופעולה במרחבים שונים. זאת בנוסף לחיזוק יכולות המיגון, וההגנה האווירית כנגד ירי תלול המסלול לסוגיו.
אכן, אין הגנה הרמטית, יהיו נפגעים, יהיו נפילות (והרבה), אך צה"ל ומדינת ישראל ערוכים טוב יותר משנים קודמות. האתגר הגדול של צה"ל יהיה ביכולתו להילחם מול כמה זירות וחזיתות במקביל, ושל מדינת ישראל לפעול בשילוב מאמצים לאומיים, כאשר המרכזיים שבהם הם המאמץ המדיני, כולל היכולת לשמירת לגיטימציית הפעולה ("השעון המדיני") ללא מעורבות מועצת הביטחון של או"ם או מדינות ומעצמות אחרות דוגמת רוסיה או אירופה.
ובכדי להבהיר את מרחב האפשרויות: חיזבאללה יכול לפגוע בישראל באופן לא קל, אולם המחיר שגם ארגון חיזבאללה ישלם – באנשיו ובתשתיות ובאמל"ח שלו, כמו גם המחיר שלבנון תשלם – יהיה כבד מנשוא. ייקחו עשרות שנים, אם בכלל, לשקם את לבנון וכלל לא בטוח שיישאר חיזבאללה בלבנון, בשל האסון שיביא על המדינה.
לפיכך, את החשבון הזה כדאי לנסראללה להבין, ולא ליפול למלכודת מיסקלקולציה.
מהן ההמלצות למדיניות הישראלית?
ככלל, הדרך לטפל בבעיה נקודתית (כרגע זה אוהל והתגרויות מקומיות), עוברת באסטרטגיה. מה אנחנו רוצים מלבנון? אינטרס ביטחוני מוביל: שקט ביטחוני (ללא טרור, התגרויות). יעדים גדולים יותר: פירוק החיזבאללה מנשקו, או לכל הפחות הפסקת התעצמות של חיזבאללה, שימור חופש הפעולה של ישראל – בדגש על חופש פעולה אווירי. בכדי להשיג יעדים אלו יש לגבש אסטרטגיה כוללת (שילוב ארה"ב ואירופה כלחץ על לבנון, מדינות ערב, וכמובן מענה צבאי מלא). היא קיימת "על הנייר", אך "רדומה" ודורשת עדכונים למול המציאות המשתנה.
ומה באשר למצב כרגע?
- לישראל אין אינטרס למלחמה (זה תמיד המצב כמובן, אך על אחת כמה וכמה בעיתוי הנוכחי).
- על ישראל להפריד בין ההתגרויות לבין פעילות טרור מובהקת.
- על ישראל לפעול בהפתעה – גם טקטית מול הפרובוקציות וגם אסטרטגית מול הארגון. דיוני "מכה מקדימה" חייבים להידון לעומק.
- "ימי קרב" זו משאלה, יש להיערך למלחמה.
- יש להיערך למלחמה רב-זירתית, כולל בתוך ישראל ובאזור יהודה ושומרון.
לפיכך, דיון ראש הממשלה הוא לא הדיון הנכון. מה נדרש? סדרת דיוני קבינט, הכנת "המאמצים הלאומיים", כולל מדיני, כלכלי, עורפי, הסברתי, קביעת התכלית האסטרטגית ויעדי המלחמה ועוד. אם לא נעשה זאת, לבטח נצטרך להפיק את לקחי ועדת "וינוגרד 2".
