איי אייי איייי חברעלך תהיו מוכנים לטור מתוק מאוד, מתוק מדי אפילו, אבל מה לעשות, החיים שלי היו מאוד מתוקים השבוע, ועל המתיקות הזאת אני רוצה לספר לכם. לפני כמה ימים עברנו לביתנו החדש בשכונת יד אליהו בתל־אביב. קולולולולו, אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל לפני כמה שנים כתבתי כאן על זה שאני לא יודע איפה אני רוצה לגור, כי אני לא יודע לאן אני שייך, אבל בשנה האחרונה, בזכות מגפה מתגלגלת וכמה משברים אישיים שתקפו אותי, ושהקיפו אותי, שיזינג ואני החלטנו להחליט שאנחנו תל־אביבים! לפחות לתקופה הקרובה. ואחרי תחקיר שטחי ולא מעמיק הגענו למסקנה שבשכונת יד אליהו נוכל למצוא חיים תל־אביביים ודתלשיים ויהודיים יפים ומרגשים.
מעבר דירה זה אירוע קשוח ומערבב ומציף ומבהיל, צריך לארוז את החיים, ואז לפרוק אותם, ובעיקר, צריך להיפרד ממציאות אחת, ולצלול למציאות אחרת, לחיים חדשים, לשכונה חדשה, לשכנים חדשים. ובלילה שלפני ההובלה, אחרי שהילדים כבר נרדמו, שיזינג ואני עבדנו בבית, סגרנו קרטונים אחרונים, והסתובבנו בבית מבולבלים, מגומגמים ומוצפים, ופתאום שמענו דפיקה בדלת, אז ניגשתי לדלת ופתחתי אותה וראיתי שם שליח נחמד שהגיש לי שקית אוכל כזאת יוקרתית ויפה של איזה קונדיטוריה, אז אמרתי לשליח, אחי לא נראה לי שזה שלי, לא הזמנתי כלום, והשליח אמר, זה בשבילך זה בשבילך, זה לי הזמינה לך, ואני גמגמתי לו, אוקיי, והתרגשתי נורא, כי לי, זו הבחורה המקסימה שמחליפה אותנו בדירה שאנחנו עוזבים, אני והיא כבר כמה ימים בקשר טוב ונדיב, אני עוזר לה לעבור בכיף, והיא עוזרת לי לעזוב בכיף, ופתאום באמצע הלילה היא שולחת לי חבילה של עוגיות כאלה מדהימות! כדי להמתיק את עול המעבר, זה לא יאומן! אז כתבתי לה הודעה, לי כפרה עליךךךך ריגשת! ולי כתבה לי, רצינו להכין משהו הום־מייד ולא הספקנו כי אנחנו בטירוף עם המעבר, אבל ממש רצינו לפנק אתכם, אנחנו מחפשים דירה כבר מלא זמן ומרגישים שהשארתם לנו אנרגיה חיובית, אז רצינו שמשהו מהאנרגיה הזאת ימשיך איתכם הלאה ותתחילו הכי מתוק שאפשר. ככה לי כתבה.
ויום למחרת עברנו לדירה החדשה שלנו, ההובלה הייתה אינטנסיבית ומלחיצה, יש לי בבית פסנתר יהודי ענקי שחור ומרגש, תמיד המובילים מסתבכים איתו, כי הוא כבד כמו החיים, וגם הפעם הם הסתבכו איתו קצת ברוך השם. אבל בסוף זה איכשהו הסתדר. ככה זה תמיד בהובלות. וכשהגענו לדירה החדשה שלנו, והתחלנו לפרוק בה את כל הדברים שלנו, הרגשתי בלב שלי מין מועקה נוראית. מועקה של מה עשיתי, למה הבאתי אותנו לשכונה הזאת, זה נכון שהדירה שלנו הרבה יותר גדולה ונעימה, אבל אין לנו בשכונה הזאת חברים, ואין לנו כאן משפחה, ואין לנו כאן קהילה, והילדים שלנו עדיין בגנים בשכונה הקודמת, איך הגעתי למצב הזה, שאני שוב פורק ארגזים, איך הגעתי למצב הזה שאני שוב מאתחל את החיים שלי ושל המשפחה שלי, אייייי זה מה שהרגשתי, ופתאום היה לי קשה לנשום, והלב שלי דפק, ובעיניים שלי ראיתי מין נקודות לבנות מרצדות, ובידיים שלי הרגשתי מין נמלול כזה מוזר, בקיצור חברים באמצע ההובלה זכיתי ברוך השם להתקף חרדה! וזה היה איום ונורא.
במשך כמה שעות הסתובבתי בבית החדש שלנו, מבוהל ומבולבל, העברתי ארגזים והזזתי ארונות וגררתי רהיטים ממקום למקום, לא אכלתי ולא שתיתי, בקושי נשמתי. כשהילדים הגיעו בשעת שקיעה, מרחתי חיוך מזויף על הפנים, והצגתי בפניהם את הבית החדש שלנו, והילדים התרוצצו בדירה החדשה, שמחים ונרגשים, ואני הלכתי אחריהם, והרגשתי שוב את המחנק הרע בסרעפת. ובשעה שמונה בערב בערך, בזמן שניסיתי להרדים את חיה ואת נח, שמעתי פתאום דפיקות בדלת, ואחרי כמה שניות שמעתי את שירה אומרת, וואי איזה חמודים! אני לא מאמינה! אז לא התאפקתי, ויצאתי מהחדר של הילדים, כדי לראות מי הגיע אלינו לביקור, והילדים כמובן באו אחרי כי גם הם היו סקרנים כמוני חחחח, וכשהגעתי לסלון ראיתי פתאום את יהודה והדר, שני שכנים שגרים לא רחוק מאיתנו, התייעצתי איתם קצת לפני המעבר, על הגנים שאליהם כדאי ולא כדאי לשלוח את נוייחל המתוק, אבל לא באמת נפגשנו או דיברנו כמו שצריך, ופתאום הם כאן! בסלון הבית שלנו, עם קערה ענקית של פירות, אייי אייי איייי, הם באו כדי לברך אותנו ולשמח אותנו, והם באו לי בדיוק בזמן, בדיוק בזמן.
עובדה, ברגע שראיתי את קערת הפירות על השולחן, ואת העיניים הטובות של יהודה והדר, הרגשתי איך הסרעפת שלי נרגעת, ואיך הנמלולים שלי בידיים מתפוגגים, ופתאום הרגשתי שיהיה בסדר, והמעבר הזה, שכל כך מלחיץ אותי, עוד יזריח עלינו אור ושמחה. זאת הייתה נקודת המפנה של הלב שלי. ומאז האור הטוב לא מפסיק להזריח ולפעום עלינו. ורוניקה השכנה מכניסה ב' הביאה לנו חלה מתוקה לשבת! נתנאל השכן הגיע לתת לנו ממרח אגוזי לוז שמיימי. ואירנה השכנה מהדירה שממול הביאה לנו מאפים בוכריים שטעמם כטעם לשד השמן, איייי, וכבר כמה ימים שאני חי תחת ארטילריה של מתיקות ושל חסדים. שכוייח זה הסיפור, ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, ומי ייתן שבזה המקום תהי ברכה ושלום.
