מוצאי תשעה באב הוא זמן מוזר לפגישות שידוך אבל ירוחם ורות נפגשו בכל זאת. פגישה שנייה. הפגישה הראשונה הייתה רגילה, כדרכן של פגישות ראשונות. ירוחם ורות נהגו לפי כל כללי הטקס. נפגשו במקום שבו נהוג להיפגש, לבשו מה שנהוג ללבוש, דיברו על מה שנהוג לדבר, סיימו בזמן שנהוג לסיים ועדכנו את מירב השדכנית שאפשר להמשיך.
ירוחם חשב שרות בחורה נחמדה ורות חשבה שירוחם בחור נחמד ולשניהם לא הייתה סיבה מספיק טובה לשלול פגישה שנייה. אז הם קבעו בכניסה למלון מצודת דוד ובמקום להיכנס פנימה, רות הציעה לירוחם לטייל קצת ברגל לפני שהם שוקעים לתוך הספות הכבדות של הלובי. ירוחם זרם.
הם עלו את רחוב המלך דוד במרחק זהיר זה מזו. ירוחם שאל, נו, איך היה לך הצום? עבר בסדר? ורות ענתה, כן כן. עבר יחסית בשלום, רק לקראת הסוף הרגשתי קצת חולשה וכאב ראש, ולך היה בסדר? ירוחם ענה, בטח, אני וצומות ממש אחלה. והוסיף את הקלישאה, תאמיני לי, אם אני שותה כוס מים קרים ואיזה קפה טוב אני יכול להמשיך לצום עוד יום, חופשי. ורות צחקה. היא שמעה את המשפט המטופש הזה מאחים שלה שגם לומדים בישיבות וכבר אז חשבה שבנים יכולים להיות טיפוסים מאוד מגוחכים. ירוחם ראה אותה צוחקת ושאל, מה, מה מצחיק? ורות אמרה, כלום. סתם.
הם המשיכו ללכת בשתיקה והגיעו לאזור גן הפעמון. רות שאלה, תגיד, איך העברת את הצום? וירוחם לא היה בטוח אם זה חכם לספר לרות שאת רוב הצום הוא פשוט העביר בשינה עמוקה, אז הוא חשב רגע ואז סיפר לה שבלילה אחרי ערבית ומגילת איכה הוא הלך עם כמה חברים שלו לכותל והם ישבו שם קצת ופגשו כמה חבר׳ה שהם מכירים מישיבה אחרת ואז חזרו ברגל לישיבה והלכו לישון וקמו לשחרית וככה התגלגלו והעבירו את היום בלי עניין מיוחד. וכל הדברים שירוחם סיפר היו אמת, רק בניסוח מעט מעודן. ורות הנהנה עם הראש לאות הקשבה ושתקה וחיכתה שירוחם ייקח את השיחה למקום קצת יותר משמעותי, אבל ירוחם רק שחרר את העניבה ושאל את רות, אכפת לך שאני אוריד את העניבה? ורות אמרה לו, בכיף, אתה לא צריך לבקש ממני רשות. וירוחם אמר, בכל זאת, ואז פרם את הקשר של העניבה, שלף אותה מתחת לצווארון והכניס אותה לכיס החליפה הפנימי.
רות חיכתה עוד דקה ואז החליטה לקחת פיקוד ושאלה את ירוחם, אז מה? תספר לי, מה התחביבים שלך? וירוחם הופתע לרגע וענה אוטומטית, מה הפשט תחביבים? ורות אמרה, לא יודעת, מה הדברים שאתה אוהב לעשות? וירוחם חשב על כך שבמשך 25 שנות קיומו אף פעם לא שאלו אותו את השאלה הזו, וגם הוא לא שאל את עצמו. והאמת, לא כל דבר צריך לשאול בחיים. יש דברים שפשוט עושים, לא? אבל הוא לא תמלל את המחשבות האלה שלו לתוך הפגישה ורק אמר, התחביבים שלי? אהההה… כמובן ללמוד. ורות התפרצה בעיניים נוצצות ושאלה, כן? אתה אוהב ללמוד? וירוחם שם לב שרות ממש אהבה את התשובה שלו וזרם ואמר, כן, בטח שאני אוהב ללמוד. זה מה שאנחנו עושים כבר שנים. ורות אמרה איזה יופי. באמת. זה מרגש אותי. וירוחם חשב על זה שאף אחד, אף פעם לא התרגש ככה מזה שהוא לומד, אפילו לא הוא עצמו. וזה קצת הבהיל אותו אז הוא מיד העביר צד ושאל את רות, ואת, מה התחביבים שלך? ורות חייכה ואמרה, גם ללמוד! במין התלהבות כזו שירוחם לא הכיר. אז הוא שאל, מה, ללמוד בסמינר כאילו? ורות אמרה, לא, איזה סמינר? כבר סיימתי לפני שנים. וירוחם שאל, אז איפה את לומדת? ורות ענתה, בבית לפעמים, או עם חברות בבית קפה, או בכל מיני הזדמנויות.
ירוחם הרגיש שמתרחשת לו בראש איזו תאונת מושגים אז הוא אמר, לא הבנתי. מה אתן לומדות? חשבון? אנגלית? ורות צחקה ממש ואמרה, מה הקשר? אנחנו לומדות תורה. וירוחם גיחך ושאל, מזת'ומרת תורה? ורות ענתה, תורה־תורה. ככה פעמיים. כדי לפשט. וירוחם המשיך להקשות, איזו תורה אתן לומדות? ורות ענתה בשאלה, כמה תורות אתה מכיר? וירוחם אמר, לא יודע. מה, כאילו גמרא? הלכה? חומש? מה את לומדת? ורות ענתה בנינוחות, גם גמרא, גם הלכה, גם חומש, גם חסידות. הכול.
ירוחם הסתכל על רות ולא ידע מה לומר. אז הוא שתק דקה ארוכה ואז קם מהספסל ושאל, שנמשיך? ורות קמה והם המשיכו לטייל קצת ברגל וסיימו את הפגישה השנייה שלהם בנימוס ולא המשיכו לפגישה שלישית.
