רק לפני שבוע כתבתי פה שבילדותי איש מעולם לא החרים אותי, והנה השבוע, לראשונה, הוכרז עליי חרם.
הכול התחיל בארי שמאי. בדיון משמים יחסית בתוכנית "הפטריוטים" דיברנו על חוק טבריה, שהייתי יכול לטרחן לכם מה מטרתו אבל אז אאלץ לשעמם אתכם. במהלך הדיון נטען, ויש שיאמרו בצדק, שהחוק הוא פרסונלי. עו"ד שמאי, שייצג בעבר את יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, אמר: "אני שמח לשמוע משפט אחד, שבג"ץ ובית המשפט העליון נגד חוקים פרסונליים. הגיע הזמן לשחרר את המתנקש יגאל עמיר כי גם נגדו חוקקו חוק פרסונלי".
הפטריוטים ידעו כבר סערות, חלקן מוצדקות, חלקן פחות. ברגע שהמשפט נאמר הרגשתי כמו דורותי מקנזס, שמסתכלת על השמיים ויודעת שהסערה בדרך.
בעיניי, יגאל עמיר לא צריך להשתחרר לעולם. גם במעשי רצח יש מדרג. בדיוק כמו שטרוריסט פלסטיני לא שקול בעיניי לרוצח פלילי, כי הרוצח הפלסטיני עושה זאת כדי להשליט טרור, להטיל פחד על חברה שלמה ולהשפיע על הפוליטיקה שלה, וגם לזכות במעמד, בכסף ובכוח בקרב החברה מעודדת הרצח שלו, כך רוצח ראש הממשלה לא שקול בעיניי למי שרצח אדם במועדון. זה נורא, זה לא שוויוני, זה מעצבן – אבל זאת האמת.
אני אוהב את ארי, הוא מצחיק אותי ושמחתי שהוא חזר אחרי תקופה ארוכה שלא התארח בערוץ, אבל התעצבנתי כי אפשר לומר את אותו הדבר באופן אחר – לשים את האצבע על הצביעות, אבל עדיין לא לקרוא לשחרורו של רוצח שפל.
נגמרה התוכנית, והתחילו להגיע הודעות. כל העולם בערך התנפל על הערוץ ודרש את ראשו של ארי. חברי כנסת כינו אותי ואת חבריי "חלאות". שמאלנים תקפו מקלדות, מובילי המחאה ירו צרורות, וגם אנשי ימין כתבו דברים שגרמו לי לחשוב אם לא לשמור לעצמי את מספר הטלפון שלי.
הערוץ, בהחלטה קשה, החליט להיפרד מארי שמאי. קל לתקוף את הערוץ על זה, ואני שומע חלק גדול מהביקורת אף שאין לי שום קשר להחלטה. בתור אדם שאוהב מאוד את ארי למרות שבפעם הראשונה בחיים שדיברנו בריאיון רדיו הוא ניתק כי קראתי לו "פרובוקטור", היה לי קשה עם ההחלטה. אבל לערוץ יש עוד שיקולים, וצריך לזכור שלפעמים משהו שרואים עכשיו הוא רק קצה של קרחון והיו אירועים מקדימים.
אבל זה לא הסיפור, הסיפור הוא מה שקרה אחר כך. לכאורה זה היה סתם עוד אירוע שקורה במחוזותינו. מישהו על המסך אומר משהו שמישהו על מסך לא אמור להגיד. יש סערה קלה, לעיתים השעיה, לעיתים אפילו זה לא. עד לסערה הבאה, וחוזר חלילה. אבל מתברר שגם החלטה קשה כמו להיפרד מפאנליסט אהוב לא תמיד מספיקה. יומיים לאחר מכן החלו להתפרסם מכתבים של חברות שהחליטו, בשל דאגתן לנפשו הרכה של עם ישראל, להפסיק לפרסם בערוץ 14. או, בפשטות, חרם.
הערכים של תמי
שטראוס, דלק מוטורס, אבן קיסר – כולן הודיעו שעקב דבריו החמורים של שמאי, הן מפסיקות לפרסם בערוץ. וההסברים, הו ההסברים. כך כתבו בשטראוס: "אנו בוחרים לפרסם בהתאם לאמנת אתיקה ערכית, ודורשים זאת מכלל הערוצים והפלטפורמות התקשורתיות". אמנת אתיקה? חצי שנה אני מקבל פה הטפות מוסר מהייטקיסטים, טייסים ורופאים, ועכשיו אני צריך להתחיל לקבל בראש מקוטג'? כשהתקשרתי לבטל את השירות למכשיר התמי 4 שלי הסבירה לי המוקדנית המבוהלת שלא מדובר בפוליטיקה אלא בערכים של תמי 4. ניסיתי לברר אם מדובר בערכים חמים, קרים או מוגזים, אבל היא פחות הבינה את הבדיחה והבטיחה שמנהל יחזור אליי. 24 שעות חלפו ועדיין לא מצאו מנהל.
כך כתבו המחרימים מדלק מוטורס: "בתקופה זו על כולנו… לשכך את הלהבות, להדגיש את המאחד ולא את המפריד. לדאבוננו ערוץ 14 לא רק שאינו עושה כך, אלא רק מעמיק את הקרע ומרחיב את הקרעים". הבנתם נכון: בניגוד לכל כלי התקשורת המאחדים המקרבים והלבביים, אשר מקדישים את מרצם וזמנם לאיחוד לבבות, חיזוק נשמות וקיבוץ גלויות, ערוץ 14 בוחר להעמיק את הקרעים. פויה.
אני יודע טוב מאוד שערוץ 14 לא תמיד קל לעיכול. הוא בוטה, הוא חריף, הוא לעיתים רוקד ליד גבולות. אבל תנו לי לספר לכם: הדבר היחיד שהוא חידש זה שהוא עושה את זה מצד ימין. אנחנו אחרי חצי שנה של מאבק אדיר שמתחולל כאן. רחובות נשרפים, חילות מתפרקים, ראשי ממשלה לשעבר מסיתים לסרבנות ולמלחמות אזרחים, ראשי שב"כ לשעבר צועדים לצד שקמה ברסלר וצועקים שביטול עילת הסבירות הוא קץ הדמוקרטיה, רמטכ"לים לשעבר פונים לנשיא ביידן בדרישות להחרים את ממשלת ישראל. באולפנים מתנהלים דיונים על חרדים פרזיטים, מתנחלים משיחיסטים, וביביסטים ביביסטים. הממשלה אומנם עמדה במבחן הסבירות אבל קיפלה רבים מהדגלים שהניפה בתחילה, בסקרים הימין מדשדש ובאופן כללי התחושה הכללית היא שהמחאה ניצחה. חוץ במקום אחד. בתקשורת.
בתקשורת הימין מתחוללת בשנה האחרונה מהפכה שגם מיליון שקמה ברסלר ודן חלוץ לא הצליחו לעצור. זאת מלחמה על התודעה, ואם יש מקום אחד שהימין מראה בו עמידה איתנה – זה בקרב על התודעה. זה עדיין לא מושלם, ויש עוד עבודה, אבל הצופים מצביעים בשלט. וחרם המפרסמים על ערוץ 14 הוא המשך ישיר של מה שקורה בפוליטיקה. במשך שנים הפוליטיקאים של השמאל אומרים למצביעי הימין: אנחנו מחרימים אתכם כי אתם בוחרים לא נכון. עכשיו קמים אנשים עם כיס רחב מאוד ואומרים למיליוני אנשים: אנחנו מחרימים אתכם כי אתם צופים לא נכון.
מרגע שהתחיל גל החרמות אני כותב בכל מקום שזה לא נגדנו (ערוץ 14) אלא נגדכם, הצופים – אנשים שהעזו לשנות הרגלים ולהגיד "וואלה, בא לי לצפות במשהו אחר". עכשיו התפקיד החשוב של המחנה הוא לעמוד איתן, ולגרום לאנשים שבזים לו להבין שיש לזה מחיר. אחרת נחזור לימים הנפלאים שבהם כל התקשורת הישראלית הייתה בצבע אחד. קחו כמה דקות להיזכר בימים הנפלאים ההם.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
