אוקיינוס הפייק שאנחנו שוחים בתוכו בתקופה האחרונה, הקהה את חושינו באופן שמאפשר לעבור הלאה גם כשמזהים את השקר מקילומטר. ובכל זאת, שניים מאירועי השבוע לא מותירים ברירה אלא לצלול אל האוקיינוס, חמושים בכפית.
רפורמת "צדק תחבורתי" של השרה מירי רגב ספגה ביקורת חריפה בטור הזה, עם הצגתה אך לפני כמה חודשים. השבוע הודיעו משרדי האוצר והתחבורה שעליית תעריפי התחבורה הציבורית ב־12% בוטלה, ובמקביל ממשיכה להתקדם התוכנית של רגב, שמכילה בעיקר הנחות, הנחות ועוד הנחות בתחב"צ לשלל אוכלוסיות. למעשה, רוב אזרחי ישראל יהיו זכאים להנחה כלשהי. תושבי יישובים שמדורגים באשכולות סוציו־אקונומיים 1־5 ישלמו רק 50% מהמחיר של "חופשי חודשי", כך גם כלל זכאי ביטוח לאומי. צעירים בני 18־26 ישלמו שליש מחיר, וחיילים יזכו לעוד שנה שלמה של נסיעות חינם גם אחרי השחרור.
זאת בדיוק הנקודה שהותקפה כאן. עדיף להגיש את העזרה לאוכלוסיות הללו באופן ישיר ולא בעקיפין דרך סבסוד התחב"צ. רפורמת "צדק תחבורתי" צפויה לפוצץ את הרכבות והאוטובוסים במי שעד כה היו הולכי רגל, אך לא תתמרץ נהגים לוותר על הרכב הפרטי ולצמצם את הפקק. באוצר מתגאים שהצליחו להחיל את ההנחות של רגב רק על חוזים תקופתיים נוסח "חופשי חודשי" שיפתו נהגים, ולא על נסיעה ספונטנית שתקרוץ לצועדים בחום, כך שאולי בכל זאת יושג כאן תמריץ לוויתור על רכב פרטי, אך גם הם יודו שמדובר בתקווה אופטימית למדי, אולי יותר מדי. בקיצור, מדובר בתוכנית גרועה.
בריצת האמוק לעוד שנאת חינם, נשכחו שאר האוכלוסיות שרגב מבטיחה להן הנחה: בתל־אביב אין חיילים משוחררים? רמת־גן ריקה מצעירים?
ובכל זאת, הביקורת שהיא ספגה השבוע היתה מופת של פייק ניוז. כמעט כל המגנים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות אזכרו את אותה "עובדה": "תושב רמת־גן ותושבת פתח־תקווה ישלמו פי שניים על נסיעה באוטובוס לעומת תושב בני־ברק ואלעד", כתבה ח"כ מרב מיכאלי, והודיעה שתעתור לבג"צ נגד ה"קומבינות, הטבות למגזרים ספציפיים ואפליית מחירים". כותרת בדה־מרקר זעקה ש"מירי רגב הופכת גם את התחבורה הציבורית לנושא מפלג", וציוץ עם המשפט "תושב בני־ברק שישתמש בקו האדום, ישלם 4 שקלים. תושב פתח־תקווה, רמת־גן, תל־אביב, בת־ים, חולון ישלם 8 שקלים. תעכלו את זה רגע" – זכה לעשרות אלפי לייקים ושיתופים זועמים, גם אנשים חכמים וטובים הציעו מרד אלים נגד "האפליה מהמקפצה".
לכאורה, צודקים. אלא שמדובר בשרשרת של טעויות עובדתיות, מעורבות בהטעיות, הטיות והוצאה מהקשר. ראשית וקטנה מכולם, בת־ים נמצאת באשכול 5 ולכן תושביה דווקא זכאים להנחה. שנית, בריצת האמוק לעוד קצת שנאת חינם, נשכחו שאר האוכלוסיות שרגב מבטיחה להן הנחה: בתל־אביב אין חיילים משוחררים? בפתח־תקווה אין זכאי ביטוח לאומי? רמת־גן ריקה מצעירים מתחת לגיל 26? ובכלל, למה הוזכרו דווקא הערים האלה מול בני־ברק ואלעד? כזכור, התוכנית של רגב מעניקה הנחה לתושבי רשויות באשכולות 1־5. בואו נסתכל רגע על טבלת הדירוג החברתי־כלכלי של רשויות מקומיות בישראל.
באשכול 1, של העניות ביותר, נמצאות ערערה בנגב, כסייפה, נווה־מדבר, אל־קסום, מודיעין־עילית, ביתר־עילית, חורה, שגב־שלום, לקיה ורהט. באשכול 2 נמצאות בני־ברק, ירושלים, אלעד, עמנואל, רכסים וקריית־יערים, אך גם אום אל־פחם, בועיינה־נוג'ידאת, ביר אל־מכסור, ג'דיידה־מכר, ג'לג'וליה, זרזיר, דיר אל־אסד, דיר־חנא, כפר־מנדא, סחנין, קלנסווה ועוד רשויות ערביות רבות. למעשה, 90% מהרשויות הערביות נמצאות באשכולות 1־4, ואילו כלל הרשויות החרדיות מדורגות באשכולות 1־2, רק הבדואים בנגב חלשים יותר. אילו רגב הייתה רוצה לפרגן לשותפיה הפוליטיים החרדים בלבד, היא הייתה יכולה להסתפק בהנחה לשני האשכולות התחתונים.
נוסף על בת־ים שכבר הזכרנו, באשכולות הזכאים להנחה נמצאות גם המון ערים אחרות. למה להזכיר "תושבת פתח־תקווה" ולא תושבת אור־יהודה שתקבל הנחה? מה עם אנשי קריית־שמונה, באר־שבע, אשקלון, רמלה, לוד, קריית־גת, נוף־הגליל ועפולה? אולי דווקא מי שמתעלם מכל אלה ובוחר בפינצטה את התל־אביבים והבני־ברקים כדי להציג אותם במשוואה אומללה, חוטא ב"הפיכת התחבורה הציבורית לנושא מפלג"?
יש מספיק נקודות ענייניות שאפשר לבקר בתוכנית שמקדמת שרת התחבורה, אבל איכשהו השיח הציבורי נתפס שוב לערימה של סילופים וגוזמאות. ומי שמציגים לנו אותם, הם דווקא אנשים שמדיניותם הכלכלית המוצהרת היא הכבדת הנטל על האזרח החילוני העובד והעברת התשלום למגזרים לא יצרניים, בשם "צדק חברתי".
החוק להחמרת ענישה על עבירות מין על רקע לאומני אולי מיותר – אבל לא גזעני
זו לא הדוגמה הגרועה ביותר שראינו השבוע לרמת דיון נמוכה. ביום ראשון הקודם אישרה הכנסת את החוק להחמרת ענישה בעבירות מין על רקע לאומני, והמליאה הסמיקה מעוצמת הגידופים. ח"כ אחמד טיבי קבע שמדובר ב"חוק גזע", והתקומם: "זה לא הגיוני, יש כאן יצירת מדרג כאב לנאנסת על ידי יהודי מול נאנסת על ידי ערבי וההפך". את יוזֶמת החוק, ח"כ לימור סון הר־מלך מעוצמה יהודית, הוא כינה "לימור אסון הר גזע, כהניסטית שמובילה חוקי גזע", והסביר ש"יהודים צריכים ללמוד היסטוריה יהודית. זה חוק גזע מביש, וכל מי שמנסה לתרץ אותו עושה טעות היסטורית ומוסרית".
טיבי לא לבד בטענה שהחוק מייצר התייחסות נפרדת לערבים ויהודים. ח"כ גלעד קריב מהעבודה כינה את החוק "פופוליסטי, לאומני ומסוכן נגד אזרחי ישראל הערבים", עיתונאית מערוץ 12 כתבה שהממשלה "מייצרת דרגות חומרה לאונס בגלל שהאנס ערבי", בעיתון הארץ קבעו שמדובר ב"אחד החוקים הגזעניים ביותר שניתן היה להעלות על הדעת", אחד מאנשי "מחאת ההייטקיסטים" סיפר לעוקביו ש"החוק להגדרת דרגת האונס בהתאם ללאום עבר היום", ומנכ"ל הקרן החדשה לישראל כתב שזה "טוהר הגזע על סטרואידים, מייצרים היררכיה לאומית בענישה על אונס".
מכאן הדרך הייתה קצרה לקביעה של אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כי "כנסת ישראל בחרה היום להעביר את המסר שאם נפגעת על ידי יהודי – הפגיעה שלך שווה פחות". ארגונים פמיניסטיים פצחו בקמפיין רשת תחת הכותרת "אונס הוא אונס הוא אונס", ונפגעות תיארו את תחושת הקבס שעולה בהן נוכח ה"הלאמה" של הטראומה שלהן. "אני לא מאמינה שאני חיה במדינה שהלאימה היום איברי גוף ונשמה של נשים וקבעה בספר החוקים שאונס של בן לאום אחר מכאיב יותר", סיכמה עורכת דין לענייני משפחה.
אלא שבכל ההמולה נדמה שאף אחד לא עצר לרגע לקרוא מה כתוב בחוק. האם החוק מייצר הבחנה בין יהודים לערבים? בפשטות, לא. באתר "מאגר החקיקה הלאומי" ניתן לקרוא די בקלות את ארבעת סעיפי החוק שעבר, ולראות שהמילים "לאום", "ערבי" או "יהודי" אפילו לא מופיעות בו. בפועל, החוק מוסיף התייחסות לעבירות מין בתוך "החוק למאבק בטרור" ו"חוק העונשין", ומוסיף לחוק למניעת הטרדה מינית התייחסות ל"התנכלויות שבוצעו מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור". איזה ציבור? לאום מסוים? לא כתוב. ערבי שאונס יהודייה, יהודי שאונס ערבייה, צ'רקסי שמטריד נוצרייה – כל זה בכלל לא משנה. אם הפרקליטות תצליח להוכיח שהמניע למעשה היה גם "עוינות כלפי ציבור", העונש יוכפל.
זה לא הפריע למנכ"לית שדולת הנשים לטעון ש"כוונת מציעי החקיקה הייתה להחמיר את העונש ביחס לזהות הפוגע, במקרים שמדובר בערבי או מבקש מקלט שפוגעים באישה יהודייה". הבנתם? לא משנה מה כתוב בחוק, העיקר הכוונה. גם מגישת הטלוויזיה פאולה רוזנברג הצטרפה: "לא משנה איך תסובבו את זה, מדינת ישראל רוצה לתת הקלות לגברים אנסים יהודים לעומת גברים אנסים מוסלמים. אין בזה שום היגיון!", אכן, ההיגיון יצא לחופשה.
למה זה מגוחך במיוחד? כי בחוק העונשין כבר קבוע שנים ארוכות שיוכפל העונש של מי ש"עובר עבירה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור". בתי המשפט שלנו מרשיעים לא פעם מחבלים בחומרה רבה יותר, כך גם נערי תג מחיר או מבצעי הלינץ' בערבי בבת־ים. למעשה, רק לאחרונה פורסמה בעיתונות ביקורת על כך שרק בשליש מכתבי האישום שהגישה הפרקליטות נגד פורעים בימי שומר החומות, היא טענה למניע גזעני. מנתונים שאסף נטעאל בנדל מ"ישראל היום" עולה של־120 נאשמים בפרעות יוחס "מניע לאומני", מתוכם 23 יהודים. כן כן.
למעשה, מי שיטרח לפתוח את "מאגר החקיקה הלאומי" יראה שזו בדיוק הביקורת המקצועית שעלתה נגד החוק שעבר השבוע – שהוא מיותר, משום שהחוק הקיים מאפשר החמרה במקרה של מניע לאומני לכל סוגי העבירות. בדיון בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת שאלה עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים "למה אנחנו צריכים את תיקון החוק?", שהרי "מדובר בעבירות מין חמורות, אבל כבר היום הן נכללות בחוק המאבק בטרור". גם יועמ"שית הוועדה העירה ש"יש מענה בחקיקה של חוק העונשין וחוק המאבק בטרור", והאתגר העיקרי הוא בשאלה איך ניתן לקבוע אם לפנינו אנס מתועב שפעל מתוך יצריו, או שהיה מעורב במעשה ממד גזעני.
אז מה היה לנו כאן? חוק מיותר שהתווסף בקול רעש גדול לספר החוקים שלנו, אך ככל הנראה לא ישנה דבר בפסיקות בתי המשפט או בעבודת הפרקליטות, אולי חובת דיווח; רפורמה כלכלית שתחלק הנחות בתחב"צ לרוב אזרחי ישראל, אבל כנראה לא תשפיע במילימטר על מצב הפקקים. ומנגד, קמפיין שלם של תעמולת־כזב, שמתעקש להתעלם מהפרטים ומתאמץ לקבע בראשם של אלפי אזרחים שמדינת ישראל הולכת ומאבדת עוד פיסה מדמותה ההומנית והדמוקרטית, לטובת פילוג בעם וחוקי גזע בנוסח נאצי. ממלכת הפייק נגד אימפריית הריק, אלה הם חיינו בזמן האחרון.
