ההגמוניה של הבנקים בתחום ההלוואות והפיקדונות, והריכוזיות הרבה שמאפיינת אותם, היא אחת הסיבות העיקריות ליוקר המחיה ולחוסר התחרותיות בתחום הפיננסי בישראל. למרות ניסיונות רגולטוריים פה ושם לייצר תחרות, מספר מצומצם של בנקים עדיין אחראי לכ־70% מההלוואות הצרכניות למשקי הבית, וליותר מ־90% מההלוואות לעסקים הקטנים.
בתחום הפיקדונות זה גרוע אף יותר. רוב הציבור צורך את כלל השירותים הבנקאיים בבנק שבו מתנהל חשבון העו"ש שלו. גם אם הריבית שמציע הבנק בפיקדון היא נמוכה ומבישה, הלקוח די שבוי. בנוסף, מאות מיליארדי שקלים שוכבים בחשבונות העו"ש וצוברים ריבית אפסית, אם בכלל.
לא פעם עמדנו כאן על הפער הגדול שבין הריבית שנגבית על ההלוואות ובין זו שמשולמת על הפיקדונות. הניסיון לעשות עלינו סיבוב ולגרוף מיליארדים על חשבון הציבור, הביא לזעם ציבורי ולהתעוררות של חברי הכנסת בניסיונות לקידום מהלכי חקיקה. ואומנם, המציאות הזו יכולה להיות נקודת מפנה ביחסי בנק־לקוח. שלושה מהלכים מקבילים שמקודמים בימים אלו, עשויים לחולל שינוי צרכני מהמעלה הראשונה לטובת משקי הבית. הם יהיו אפקטיביים בעיקר אם יושלמו בזמן הקרוב, בתקופה שבה הריבית עדיין גבוהה.
המהלך הראשון הוא אלטרנטיבה לפיקדונות הבנקאיים שמתכננת רשות ניירות ערך, בהקמת קרנות כספיות שיהיו תחליף תחרותי ראוי ובעיקר נגיש יותר לציבור. השבוע פרסמו משרד האוצר ורשות ניירות ערך את תזכיר החוק הכולל תיקוני חקיקה לצורך הקמת הקרנות הכספיות החדשות.
"למשקי הבית תהיה חלופה נגישה ואיכותית לפיקדון בבנק שבו הם מנהלים את חשבון העו"ש", אומרים באוצר
נזכיר: קרן כספית היא קרן נאמנות המשקיעה באפיקים סולידיים לטווח קצר (בהם גם פיקדונות בנקאיים). הקרנות הכספיות הן בעלות רמת הסיכון הנמוכה ביותר מבין כל קרנות הנאמנות, ויש להן כמה יתרונות על פני הפיקדונות: הריבית בפיקדון בבנק נגזרת לרוב מן הסכום המופקד (ככל שהסכום גבוה יותר, כך הריבית על הפיקדון תעלה). כך שאם ברשותכם סכום נמוך יחסית, תקבלו ריבית נמוכה. בקרן כספית, לעומת זאת, מאוגדים חוסכים רבים יחד, והסכומים בקרן עומדים על עשרות מיליוני שקלים ויותר, כך שהתנאים שמנהל הקרן משיג טובים יותר בהשוואה לאדם בודד עם סכום קטן.
יתרון בולט במיוחד בתקופה של אינפלציה כמו עכשיו הוא סוגיית המיסוי. פיקדון רגיל מחויב במס של 15% מהרווח הנומינלי. כלומר, לא משנה מה מצב האינפלציה, על כל רווח שתעשו תשלמו 15%. לעומת זאת, בקרן כספית שקלית המס עומד על 25% מהרווח הריאלי, כלומר חל מיסוי רק על רווח מעבר לרמת האינפלציה. במילים פשוטות: אם האינפלציה השנתית עומדת על 4.5% והקרן הניבה תשואה בשיעור דומה, לא ישולם כלל מס.
על פי נתוני רשות ניירות ערך, הקרנות הללו מניבות בממוצע אחוז יותר מהפיקדון הבנקאי. למרות זאת, שיעורן עדיין קטן מאוד מסך השקעות הציבור. מה הסיבה? לבנקים יש כמובן פחות אינטרס לשווק אותן, משום שהן מציבות תחרות לפיקדון הבנקאי, וגם התגמול שהבנקים מקבלים בגינן אפסי. נוסף על כך, התשואה בהן אינה מוגדרת וידועה מראש כמו בפיקדונות. אבל הבעיה העיקרית היא הנגישות הנמוכה שלהן: הלקוח יכול לרכוש קרן כזו רק במסגרת ייעוץ השקעות בבנק או בבית השקעות על ידי בעל רישיון ייעוץ, בעוד שפיקדון בנקאי כל פקיד בבנק יכול למכור.
על פי תזכיר החוק החדש, הקרנות המוצעות יהפכו לדומות הרבה יותר לפיקדון הבנקאי – התשואה הצפויה תוצג מראש, כך שההשוואה לתשואה המוצעת בפיקדונות תהיה ברורה יותר. שנית, רמת הנזילות בקרן החדשה (היכולת למשוך את הכסף) תוגדר בנפרד עבור כל קרן, ובכל מקרה תהיה לתקופה של עד שנה. הגדרת תקופת הנזילות תאפשר למנהל הקרן להשקיע במגוון רחב יותר של נכסים שבהם התשואה גבוהה יותר. בנוסף, בעוד כיום נדרש רישיון לייעוץ השקעות כדי לשווק קרן כספית, הרי שבמוצר החדש לא יהיה צורך ברישיון, וכל גוף פיננסי שמפוקח על ידי רשות ני"ע יוכל להפיץ אותן. יחד עם הסרת הגבלות נוספות שקיימות כיום, הקרן תהפוך ל"מוצר מדף" נגיש לכול.
אבל זה לא הכול. לפני חודש פרסם משרד האוצר להערות הציבור מהלך נוסף לשיפור הריביות שמקבלים משקי הבית על הפיקדונות שלהם בבנקים, תחת השם "פיקדון ברירת מחדל". הרעיון הוא שהאוצר יקיים בכל תקופה מסוימת, כגון אחת לחודש, מכרז בין הבנקים שיציעו ריביות על פיקדונות למשקי הבית. הבנק שיגיש את ההצעה עם הריבית הגבוהה ביותר יזכה במכרז, ושאר הבנקים יחויבו להציע את הפיקדון הזה ללקוחות שלהם. על פי התכנון, כדי להקל על הלקוחות לבצע הפקדה של כספים במסלול הזוכה, יחויב כל בנק להציע אותו ללקוחותיו בלחיצת כפתור, ללא צורך בפתיחת חשבון נוסף.
כדי להפוך את המכרז לפשוט ובר־השוואה, המדינה תקבע מראש את מרבית הפרמטרים בפיקדון (משך התקופה של הפיקדון, סוג הריבית, תחנות יציאה, סכום מינימום ומקסימום להפקדה וכדומה), וההבדל בהצעות הבנקים יהיה רק גובה הריבית. הכוונה, לפחות לפי הפרסום של האוצר, היא להתחיל את המהלך כבר בדצמבר הקרוב. "למשקי הבית תהיה חלופה נגישה ואיכותית לפיקדון בבנק שבו הם מנהלים את חשבון העו"ש", אומרים באוצר. "הצעד יגביר את המודעות הפיננסית של משקי הבית ויגביר את האיום התחרותי על המערכת הבנקאית".
מלבד שני הצעדים שהזכרנו, יש גם חזית שלישית במערכה הזו: הודעת רשות התחרות לפני כמה שבועות, כי היא פותחת בהליך להכרזה על הבנקים כ"קבוצת ריכוז". קדמה להחלטה הזו בדיקה ממושכת, שבחנה את התנהלות הבנקים והצביעה על הפערים הגדולים ב"גלגולי הריבית". הפער בולט במיוחד בין הריבית שמשלמים הבנקים בפיקדונות של לקוחות גדולים, ובין משקי בית ועסקים קטנים, שמקבלים הרבה פחות.
המשמעות של ההכרזה הזו היא יכולת להטיל מגבלות שונות על השחקנים, במקרה הזה הבנקים, כדי לעודד תחרות. אך הפרוצדורה הזו איננה פשוטה. לבנקים יש רגולטור ישיר, בנק ישראל, ועל פי הנהלים רשות התחרות צריכה "להיוועץ" איתו לפני שתכריז על "קבוצת ריכוז". בנק ישראל מאוד לא אוהב שנכנסים לתחומי אחריותו ובכלל ש"מאיימים" על הבנקים, והוא צפוי להערים לא מעט קשיים.
יש כאן הזדמנות לשינוי דרמטי שיניב ערך גדול לציבור, ואף לשינוי ביחסי הכוחות מול הבנקים. אבל המהלך הזה יהיה אפקטיבי כל עוד הריבית במשק גבוהה. לכן צריך להזדרז, ובעיקר אסור שהאוצר ורשות ניירות ערך יתקפלו בדרך.
