היושבים באולם בית המשפט העליון אתמול והצופים בדיון ששודר בשידור חי ברשת היו עדי ראייה לתאונת דרכים חזיתית. התנגשות במאתיים קמ"ש בין הכלל המשפטי להיגיון הלאומי.
השופטים צידדו בדיון בעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שחוק הנבצרות הוא חקיקה פרסונלית, ויוכיחו זאת התבטאויותיו של ראש הממשלה עצמו. נתניהו התחייב לכהן תחת הסדר ניגוד עניינים שאסר עליו לעסוק בחקיקה בנושאי משפט, וקידום חוק הנבצרות נועד כדי לאפשר לו לפעול בניגוד להתחייבותו שלו. "איימו להוציא אותי לנבצרות", הכריז מיד לאחר חקיקת התיקון לחוק, "ואני מודיע לכם – עד כאן. אני נכנס לאירוע. אעשה כל שביכולתי כדי להגיע לפתרון".
נתניהו צודק בהיגיון הלאומי. מדינת ישראל הגיעה למשבר חברתי חסר תקדים אחרי שהקואליציה עשתה כל טעות אפשרית באופן קידום הרפורמה המשפטית. ראש הממשלה הוא הגורם היחידי שיכל לתפקד כמבוגר האחראי: לעכב את הליכי החקיקה, ולנסות לקדם תיקון במערכת המשפט בלי להותיר אדמה חרוכה. וזה גם מה שהוא עשה: בלם את החקיקה, ונתן לקואליציה פרס ניחומים בדמות הפרק האחרון של הרפורמה המשפטית.
אם "מלוא כל הארץ משפט", היועמ"שית צודקת. אך אם "אמת מארץ תצמח", ויש גם מציאות שצריך לדאוג לה, נתניהו צודק. תיקון חוק הנבצרות הוא חלק מחוק יסוד הממשלה. השופטים כבר רמזו אתמול על ה"פטנט" שניצלו בתחילת השבוע – שהחוק לא יחול על הממשלה הנוכחית כפי שחוק טבריה לא יחול על הבחירות המקומיות הקרובות. כך תידחה ההתנגשות לפחות עד הדיון המורחב בביטול עילת הסבירות בחודש הבא.
הבעיה של נתניהו היא שגם אם הוא צודק בהיגיון הלאומי, חוק הנבצרות תוקן באופן רחב מדי, שמדאיג את היועמ"שית ולכן היא יצאה להילחם בו. במקום הגנה על ראש הממשלה מנבצרות משפטית, "פוליסת הביטוח" הורחבה גם על נבצרות רפואית, כלומר שגם אם חלילה ראש הממשלה שוקע בתרדמת – אם הוא לא הכריז על עצמו קודם כנבצר – אין דרך לצאת מיד לבחירות. המשמעות היא שחוץ מהמשבר החברתי הנוכחי, ישראל עלולה לחזור לכאוס השלטוני והפוליטי שהיה כאן בשנים האחרונות. מישהו מתגעגע?
