רשימות הרופאים ששוקלים לעזוב את ישראל בעקבות חקיקת צמצום עילת הסבירות צוברות תאוצה, לפי דיווחים בתקשורת, וכוללות כיום כבר כ־3,000 רופאים. לא כדאי להקל ראש בצעד כזה, אך חשוב לשים בפני הרופאים מראה בטרם יממשו את איומם.
לאן ינדדו אנשי החלוקים הלבנים? סביר להניח שארה"ב היא יעד מבוקש. הרופאים הישראלים שולטים היטב בשפה שם, התגמול הכספי מפתה, והרמה המקצועית מהמובילות בעולם. נתמקד בשלושה רופאים, דמיוניים כמובן, ששוקלים לעזוב את הארץ.
ד"ר גדי מקבל הצעה מפתה מבית חולים יוקרתי בפיניקס שבאריזונה. באחד הימים מגיעה אליו מטופלת בהיריון, וד"ר גדי משוכנע שבמכלול הנסיבות הרפואיות והרגשיות עליה לבצע הפלה. מה רבה תדהמתו לשמוע מהמטופלת שבאריזונה חל איסור על הפלות בשלב ההיריון שהיא נמצאת בו, ועליה להיטלטל למדינה השכנה לצורך ההפלה.
ד"ר גדי מציע למטופלת גלולה להפסקת היריון, אך המטופלת מעדכנת אותו בצער שרשת בתי המרקחת החליטה בלחץ מתנגדי ההפלות להפסיק למכור את הגלולות הללו בעשרים מדינות בארה"ב. במדינה שד"ר גדי נטש בכעס כי היא חשוכה, תיאוקרטית ומיזוגנית, המטופלת הייתה מקבלת אישור להפלה מן הוועדה להפסקת היריון. מנגד, היא חסרת אונים במדינה הנאורה, הפתוחה, הדמוקרטית והמתקדמת שהוא בחר לגדל בה את ילדיו.
ד"ר דנה מתקבלת למשרה נחשקת בבית חולים בסן־פרנסיסקו. יום אחד היא נחרדת לשמע קולות ירי בכניסה לבית החולים. ברחוב הסואן שהיא יוצאת אליו בבהלה, המחזה קשה מנשוא. בחור צעיר שלא היה מרוצה מהטיפול הרפואי שקיבל אוחז עדיין בנשק שרכש כמה דקות לפני כן. הוא יורה על אנשי הצוות הרפואי. בשעת ערב מאוחרת היא מתיישבת מול המחשב ומגלה במחקר מהיר באינטרנט שמאז 1990 התרחשו בארה"ב יותר מ־1.1 מיליון מקרי מוות מירי, בערך כמו מספר מקרי המוות האמריקניים שיוחסו לנגיף הקורונה.
במדינת החלומות שהיא בחרה לחיות בה את חייה, יש ל"צדק" היגיון משלו. בית המשפט העליון האמריקני לא הכריע, גם בשנים שהרוב הליברלי שלט בו, שתיקון אנכרוניסטי ולא רלוונטי לחוקה שאושר בשנת 1791 וקבע ש"אין להגביל זכותם של בני אדם להחזיק נשק ולשאתו", לא עומד בשום מבחן של סבירות או מידתיות. ה"עליונים" בארה"ב כנראה לא שמעו על דוקטורינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי או על השימוש לרעה בסמכות המכוננת – עילות שבית המשפט העליון בישראל הרודנית והפשיסטית מביא בחשבון.
ד"ר ליאורה יוצאת לדנוור שבקולורדו. היא ממונה למנהלת מחלקה פנימית בבית החולים הגדול בעיר, ומקדישה גם שם זמן ומאמץ לסייע לקהילת הלהט"ב. אחד ממטופליה מספר לה להפתעתה שהגיע לבית מלון עם בן זוגו, אך בית המלון סירב לארח אותם. "זה בלתי אפשרי", זועמת ד"ר ליאורה, "זו אפליה בוטה וגסה".
אלא שבית המשפט העליון בארה"ב דן לפני כחודשיים בעתירה שהגישה לורי סמית' נגד חוק שאישרה מדינת קולורדו ב־2016, שאסר על אפליה מטעמי נטייה מינית. סמית', מעצבת אתרי אינטרנט ונוצרית אוונגליסטית, דרשה שתוחרג מהחוק כדי שלא תידרש לעצב אתרי אינטרנט לרגל חתונותיהם של זוגות חד־מיניים. הרוב בבית המשפט נעתר לבקשתה, וכך גם ד"ר ליאורה מגלה עד כמה המדינה הליברלית והשוויונית שעברה אליה פוגעת פגיעה אנושה בזכויות הלהט"ב. בישראל, מצד שני, אין סיכוי שערכאה שיפוטית תאשר אפליה בוטה ומקוממת כל כך.
רופאים יקרים, אתם מלח הארץ. אל תרדו מצרימה ותפנו לארץ זרה. אל תאבדו את הפרספקטיבה והפרופורציה. תמשיכו להפגין, למחות ולזעוק נגד הסכנות שברפורמה המשפטית. המחאה מוכיחה את עצמה, והיא יעילה.
אל תתייאשו ותגלו מכאן מבחירה. אל תוותרו, אל תרימו ידיים. אל תנטשו את המולדת. אתם חלק חשוב במערכת הבריאות המצוינת שלנו. מפה, מישראל, תהיו אור לגויים. אם תצטרפו אליהם, תמצאו מהר מאוד הרבה פחות אור מפה. תגלו שבארץ ניכר לא רק שהדשא הרבה פחות ירוק, אלא שלעיתים הוא כבר התייבש לגמרי.
